"סטארטרק: אל האינסוף". בימוי: ג'סטין לין. תסריט: סיימון פג, דאג ג'ונג. שחקנים: כריס פיין, ג'ון צ'וו, סיימון פג, זאכרי קווינטו, קארל אורבן, זואי סלדנה, אנטון ילצ'ין, סופיה בוטלה, אידריס אלבה. ארה"ב, 2016. 122 דקות. 3 כוכבים.
כדי לתאר את הסטארטרק החדש, דמיינו לכם את המוח שלכם כספינת החלל אנטרפרייז. ויש שם את קומנדר ספוק שאחראי על ההתנהגות הרציונלית, ואת סקוטי שאחראי על הצד הטכני, למשל על שימוש נאות בסכין ומזלג, ואת סולו שמנווט אתכם אנה ואנה, ואת בונז שאחראי להערות הציניות ולמצב הרוח הרע ואת אוהרה שמחברת אתכם לצד הנשי שלכם. ויש את קפטן קירק, שמקבל את כל הנתונים מכל שאר אנשי הצוות, ומשכלל אותם ביחד ומחליט איך תתנהגו ומה תעשו, וכשהוא לא נמצא על הספינה – בדרך כלל כדי להביס מפלצת חלל זו או אחרת בידיו החשופות – היא מתקשה לתפקד, על אף שכל אחד מחברי הצוות מסתדר מצוין בפני עצמו. וככל שהמטאפורה הזו מתקדמת אני מסתבכת איתה יותר, אבל השורה התחתונה היא, שכדי ליהנות מ"סטארקטרק: אל האינסוף" עדיף שקפטן קירק לא ינכח בגשר הפיקוד.
זהו הסרט השלישי מאז הושקה הגרסה המחודשת של מסע בין כוכבים, בגרסתה הקולנועית ובניצוחו של ג'יי. ג'יי. אברהמס, שערק בינתיים לפרנצ'ייז המתחרה וביים את "מלחמת הכוכבים" האחרון. הבימוי הנמסר לידיו של ג'סטין לין, בוגר שלושה מסרטי סדרת "מהיר ועצבני", והעלילה מוצאת את האנטרפרייז עמוק בחלל, שלוש שנים בערך לאחר שהושקה למשימתה בת חמש השנים, ואת קפטן קירק (כריס פיין) בהרהורים נוגים על הטעם שבכל זה. כשהאנטרפרייז מגיעה ליורקטאון, תחנת חלל מיושבת המכילה מיליוני אנשים בני כל הגזעים, הוא מנצל את הנחיתה כדי לבקש העברה. אלא שאז נוחתת ביורקטאון ספינה זרה של גזע חייזרי לא ידוע. הטייסת מספרת שכל בני ספינתה הותקפו בערפילית לא מוכרת ומבקשת עזרה. האנטרפרייז נשלחת למקום, מותקפת ע"י צבא של חלליות זעירות הפועלות כנחיל דבורים ומתרסקת. כתוצאה מכך מתפצל הצוות: ספוק (זקארי קווינטו) מוצא עצמו בערבות הכוכב העוין, פצוע ולצידו של רופא הספינה בונז (קרל אורבן), שדואג במקביל להציל את חייו ולעצבן אותו כדבעי. סקוטי (סיימון פג, שגם חתום על התסריט) חובר לחייזרית ג'יילה (סופיה בוטולה), שכלואה אף היא על כוכב הלכת, וביחד עם קירק וצ'כוב (אנטון ילצ'ין ז"ל. הסרט מוקדש לו) הם מנסים למצוא דרכים להיחלץ מהמקום. ואילו שאר חברי הצוות, ובהם סולו (ג'ון צ'ו) ואו'הרה (זואי סלדנה) נלכדים ע"י קראל (אידריס אלבה), המנהיג המרושע של הגזע החייזרי.
כל אחד מקווי העלילה האלה הוא אחלה בפני עצמו, ומספק לסרט אלמנטים אחרים. סיפורם של ספוק ובונז הוא קומדיה רומנטית. שני הפכים שסולדים זה מזה בהתחלה אבל ככל שהם מבלים יותר זמן ביחד הם מגלים זה את זה ונפתחים זה אל זה. במהלך המקטע הזה אנחנו מגלים שגם ספוק שוקל לפרוש מהאנטרפרייז, בכדי להחליף בארצו את אביו, השגריר ספוק, שנפטר (ליאונרד נימוי, ששיחק את ספוק בסדרה המקורית, אכן נפטר לפני כשנה, והסרט מוקדש גם לו). סיפורם של השבויים הוא סרט אימה, ובפרט כשמתגלה מלוא אכזריותו של קראל, שיונק את כוח החיים משבוייו, ותוכנית העל הזדונית שלו, המערבת חפץ שהיה על האנטרפרייז. ואילו סיפורם של קירק וצ'כוב, שפוגש את זה של סקוטי וג'יילה, הוא סרט אקשן, במהלכו צריכה החבורה לתפעל חללית נוסעת במירוץ כנגד השעון. קטע זה הוא המוצלח שבקווי העלילה, ויכולת הבימוי של לין ניכרת בו במיטבה, בין השאר בסצנת מרדף נאה על האנטרפרייז המתפרקת, ובכל קטע שבו נמצאת ג'יילה על המסך. זוהי הדמות המעולה ביותר בסרט, סיפור הרקע שלה שובר לב, ההתנהלות שלה חכמה ומאורגנת, המלכודות שלה פנטסטיות והפסקול שלה הולם להפליא. קל להבין למה התסריטאי סיימון פג התאהב בדמות הזו עד כדי כך שהוא ציוות אליה את סקוטי, הדמות שהוא עצמו מגלם, שזוכה להרבה יותר מדי זמן מסך ואומרת הרבה יותר מדי פעמים "לאסי". האקשן ממשיך לתת את הטון גם כשכל הצוות מתאחד ויוצא לסכל את תוכניתו של קראל, ובסופו של דבר זהו אקשן מספק מאוד.
אבל כל זה מספק, כאמור, רק אם הקירק הפרטי שלכם לא נמצא על גשר הפיקוד. כי אם הוא נמצא שם, ומתחיל לחבר את כל חוטי העלילה יחד, הוא יעצור בשלב מסוים ויגיד: רגע, משהו פה לא הגיוני. הדבר נוגע בעיקר, אבל לא רק, לסיפורו של קראל. מבלי להיכנס יותר מדי לספויילרים, דמותו כנמסיס עובדת עד שלב מסוים, ואפילו עובדת לא רע – כי יש משהו נורא הוד בנמסיס ששותה, מילולית, את תמצית החיים מאויביו – אבל מרגע שמתגלה מי הוא ומהם מניעיו העלילה כולה קורסת ברעש גדול, כי שום דבר לא מסתדר. לא המראה שלו, לא המוטיבציה שלו, לא הכוחות והיכולות שלו, ושל הצבא עליו הוא מופקד ולא תוכנית העל הזדונית שלו. ההיגיון של סרט, כל סרט, חזק לא רק כמו הפרוטגוניסט שלו – אלא גם כמו האנטגוניסט, על אחת כמה וכמה במקרים כמו זה, כשהתנהגותו היא זו שמניעה את כל העלילה קדימה. אנחנו יכולים לשנוא את הנבל, לא להבין אותו ולא להתחבר למניעיו – אבל הם חייבים להיות ברורים ומוסברים היטב, כמו למשל הג'וקר הנפלא של הית' לדג'ר ב"האביר האפל", נורא כל כך דווקא בגלל שכל מטרתו – והיא ברורה מאוד – היא ליצור כאוס. מאז עלה הסרט לאקרנים מתלוננים טרקיז ברחבי העולם כי הפרנצ'ייז קפא במקום וכי "אל האינסוף" הוא כמו פרק ארוך במיוחד בסדרה. אני, שאינני טרקית, תלונתי היא בעיקר שזה פרק לא טוב. אבל שוב, רק אם אתם מתעקשים לחפש הגיון בסרטי האקשן שלכם. אם אתם בענייני "מהיר ועצבני" אז זה אחלה סרט שבעולם.
