נתנאל ויהושע הם שני נערים בני כ-15 המתגוררים במבוא חורון והם מכירים היטב את אתר הצילומים של הסידרה המצליחה "תאג"ד", שמצולמת ביישוב החרדי הסמוך למודיעין.
"מתחילים עוד מעט לצלם את העונה השניה", הם מדווחים לי כשאני שואל אותם איך מגיעים לאתר הצילומים. הם מכוונים אותי: "סע ישר כאן על דרך העפר ותראה את הקרוונים מצד ימין". יהושע ממולל את פאותיו ומוסיף בחיוך: "אל תדאג זה בטוח לנסוע כאן, אין פה ערבים".
נסיעה של חמש דקות על הדרך העפר המקיפה מצד מזרח את מבוא חורון לכיוון בית העלמין של היישוב ולפתע מתגלה לי תאג"ד 33 במלוא הדרו. כלומר דגם מוזנח ומרופט של בסיס צה"לי, עם קוצים שצימחו בקיץ החם אחרי הצילומים וחצץ לבן שבטח הופך בוצי עם הגשמים, משהו שמזכיר את עיירות המערב הפרוע הנטושות בארצות הברית. רק שכאן עד לפני כחודש חודשיים המקום המה עשרות שחקנים, אנשי צוות, עובדי במה, תאורנים וסתם סקרנים. עכשיו הוא נטוש לגמרי עד לחידוש צילומי העונה הבאה
* * *
מדובר במשטח מרובע של בערך מאה על מאה מטרים, שממוקם בקצה דרך משובשת ורצופה בבורות, כאילו המקום עבר הפגזה כבדה. שום דבר לא מרמז על לוקיישן שמהווה את הלהיט החם של השנה של חברת יס. אבל תאג"ד הוא כזה. אין ספק שהסידרה אולי הכי ישראלית שיש היום בטלוויזיה ושלפני שבועיים שודר פרק הסיום של העונה הראשונה שלה, היא תאג"ד. עירבוב של צבא, הווי ישראלי, הרבה צעירים שההורמונים גועשים בדמם, חויות שירות כמו ריתוק שבת, שמירות, אוכל צה"לי ומגורי בנות. והכל במתחם הדי קטן שבקצה מושב של פועלי אגודת ישראל. מה יכול להיות סוריאליסטי יותר?
איך הסידרה?
"לא יודע", אומר נתנאל. "לא ראיתי".
לא סיקרן אתכם לראות בטלוויזיה מה עושים ומה צילמו כאן ליד הבית שלכם?
"מה לנו ולטלוויזיה? היינו באים מדי פעם ככה לצפות בצילומים ולראות איך מצלמים אותם כאן מסתובבים בשטח. אבל אל תחשוב לרגע. לא ראינו את הסידרה בטלוויזיה. מי בכלל מסתכל בטלוויזיה?". כך אומר יהושע ונתנאל מוסיף על דבריו "השם ישמור".
למה?
"מה פתאום! אנחנו לא מדליקים טלוויזיה. בכלל אין לנו טלוויזיה".
איפה הייתם צופים בצילומים?
"שם למטה איפה שהקרוונים שלהם נמצאים, ופה בסביבה כשהם הסתובבו בשדות וצילמו כאן הרבה. תגיד, באמת עכשיו תהיה עונה שניה? ככה שמענו".
כן בעוד חודש חודשיים יצלמו…
"וואלה יופי. הם בחרו מקום מעולה, ממש יפה ומתאים לצילומים כאלה".
* * *
ואכן, מפיקי תאג"ד ידעו לבחור בסט אותנטי ומתאים מאין כמוהו שמתלבש "בול" על העלילה והאזור ואפילו ברקע נראים כמה כפרים פלסטינים כך שמדובר באמת במיקום פנטסטי.
המיקום אולי פנטסטי וגם העסק לא רע וכנראה שהיישוב מבוא חורון גם יכול לרשום רווח נאה מהעמדת הלוקיישן לטובת חברת ההפקה (אולפני הרצליה שמבצעת את הפרוייקט עבור יס). אבל בדרך מסתבר יש כמה מתושבי המקום שממש ממש לא אוהבים את מה שמתרחש על הסט.
סיבוב קצר ביישוב עצמו מגלה ריכוזים לא קטנים של עסקים, קמעונאים וסיטונאים מתחומים שונים, כולל הסעדה, ענף המתכת, ריהוט, ועוד. מספר תושבים ואפילו בעל עסק שאיתם שוחחתי התעקשו בדבקות לשמור על אנונימיות "יש כאן רגישות כי היישוב חרדי", הסביר אחד מהם שסירב לגלות אפילו את שמו. השני השביע אותי שמה שאשמע ממנו "זה לא לייחוס ולא לציטוט. אנחנו בעצם לא דיברנו בכלל", הוא סיכם את שניים-שלושה המשפטים הקצרים שאמר לי.
כשאני מנסה לברר מה קרה בעצם ואיך זה שסידרה כל כך חופשית מצליחה להסתנן ליישוב חרדי בלי לעורר חשדות מיותרים, ההסבר הפשוט הוא "היישוב כנראה השכיר את השטח להפקה ואחר כך גילו ביישוב שמדובר בסידרה עם הרבה עניינים של בינו לבינה, ועם שפה בוטה ובנים בנות ביחד, אם אתה מבין אותי".
נו אז מה… ככה זה בצבא, לא?
"נכון, וזה לא מתאים לנו. מבוא חורון זה יישוב חרדי, והיתה פה מורת רוח מצד כמה תושבים איך היישוב איפשר לעשות דבר כזה". בעל עסק אחר אמר לי "אתה מבין שליישוב כמו מבוא חורון בעל אופי חרדי מובהק, לא מתאים שיצלמו כאן סידרה כזו? בנים בנות ביחד והרבה עניינים של בין המינים ובצבא? זה לא מקובל אצלנו".
אז איך זה קרה?
"לא יודע, בדרך כלל היישוב חותם חוזים עם עסקים שנכנסים לכאן ודואג להוסיף בחוזה סעיפים שלא מאפשרים דברים כאלה, אלא התחייבות להקפדה על בנים בנות בנפרד וכמובן שמירת שבת וצניעות".
* * *
עוז וידל, המפיק הראשי של תאג"ד, מאשר כי אכן העונה השניה של הסדרה יוצאת לדרך עוד מעט: "אנחנו עובדים עכשיו על הפרקים אבל תחילת הצילומים עוד יקח קצת זמן".
איך החלטתם לבחור דווקא בלוקיישן של מבוא חורון?
"היה חשוב מאד לבמאי ציון רובין לבחור מקום שיהיה שכוח אל, חור ממש, כי ככה זה ברוב הבסיסים ביהודה ושומרון. ומבחינתנו זה היה מקום מושלם".
לקח הרבה זמן למצוא את הלוקיישן?
"יותר משנה חיפשנו מקום. חרשנו את כל הארץ בנסיעות, ראינו מקומות, בדקנו, שאלנו, קיבלנו המלצות ולבסוף בחרנו".
מה הכריע את הכף?
"האמת? ההמלצה של קולגות שצילמו כאן במבוא חורון את הסרט 'הלהקה האחרונה בלבנון'. זה מה שהכריע לבסוף את הכף"
מדובר ביישוב חרדי ואצלכם בסידרה יש סצינות לא בדיוק מצונזרות. חששתם מזה?
"לא. הכל היה מתואם ומסודר מול היישוב. זה קרקע של היישוב והמו"מ היה מולם, כך שמבחינתנו זה בסדר גמור. גם הצילומים נגמרו לפני שהסידרה החלה להיוך משודרת כך שלא התגלעו חילוקי דעות או משהו כזה".
שמעתי מכמה תושבים שקצת לא אהבו את מה שקורה בסידרה שלא מתאים כל כך ליישוב חרדי, ענייני בנים בנות וכו'…
"אני לא שמעתי על כך דבר, מבחינתנו הכל היה בסדר".
* * *
הסיפור של תאג"ד 33 מתרחש באזור יהודה ושומרון והמיקום אכן מעבר לקו הירוק כשברקע מנצנצים בלילה אורותיהם של הכפרים הפלסטינים בית ליקיא, בית סירא וחירבאת אל-מיסבאח.
אזור מבוא חורון הוא של גבעות סלעיות ודי מבודד, מה שאיפשר לצלם צילומים נוחים של נסיעה על כבישי האזור ללא הפרעות תנועה. והעיקר – בחירת הלוקיישן בקצה המושב ליד בית העלמין, שם הכשירו משטח חצץ בהיר ועליו הוצבו כעשרים קרוונים ועוד כמה מכולות שמככבות בסידרה כמחסן תרופות ומחסן ציוד רפואי.
המקום נטוש כרגע, גם הקרוונים נראים די מוזנחים לאחר שבתום הצילומים פורקו מהם החלקים ששווים משהו שלא ייגנבו. נותרו כמה לוחות פח צבועים אדום לבן להזכיר לנו שמדובר בתאג"ד של גדוד הצנחנים 33, כמה גלילי כבלים גדולים זרוקים בשטח, שתיים שלוש מכולות בצבע חלודה ובצבע כחול. על אחד הקרוונים כנראה של חדר האוכל צבוע דגל ישראל, בקיצור, כמו עוד עשרות בסיסים שכוחי אל של יחידות קטנות וזרוקות בשטח.
תאג"ד היא דרמה יומית אותנטית מרגשת ומשעשעת המתרחשת בצבא וכוללת 40 פרקים. במרכזה חבורת חובשים וחובשות. במרכז הסדרה התאג"ד – היחידה הרפואית הגדודית שבראשה עומד רופא הגדוד. ראשי התיבות מייצגות "תחנת איסוף גדודית". התאג"ד הוא המקום הכי נחשק בגדוד, המקום היחיד שיש בו מזגן, מקלחות משותפות, הורמונים משתוללים ו…אמבולנס. כשהרופא האהוב של התאג"ד נעלם, החבר'ה מסתבכים ומוצאים את עצמם בסרט שגדול עליהם בכמה מידות ונחשפים לפרשייה שמסכנת אותם.
על התאג"ד הזה מנצח דניאל (השחקן תומר קפון, ששיחק גם בסידרה המצליחה "פאודה") דניאל הוא החובש הגדודי (חוג"ד): חתול רחוב, פרא כריזמטי שנהנה מיחס מיוחד שנותן לו הרופא אלכס, עוף מוזר בנוף המחוספס של מפקדי הצבא הישראלים. אלכס ודניאל הם צוות מצוין עד הרגע בו אלכס הרופא מודח מהגדוד מסיבה לא ברורה ובמקומו מגיע רופא שונה לחלוטין (השחקן יחזקאל לזרוב).
האהבה האמיתית של דניאל היא רותם, (דניאל גל) הפרמדיקית הכי שווה בצה"ל, בחורה מהפנטת ומלאת שמחת חיים וחברתו לשעבר של איתן (תום גרציאני), מפקד הפלס"ר, קצין מוערך שמיועד לגדולות. החולשה היחידה של איתן היא רותם, בה הוא עדיין מאוהב ועכשיו צריך להתמודד עם הגבר החדש בתמונה, דניאל, שהוא במקרה גם הנמסיס הבלתי מעורער שלו.
יחד איתם מצטרפים לחגיגת התאג"ד: ליה החובשת (שירה נאור), המסתבכת הסדרתית בגדוד שנמצאת על הכוונת של הרס"ר (קובי פרג'). פולצ'ק החובש (דין מורישניקוב), החבר הכי טוב של דניאל, טטרו (גיל כהן) ודקל (יניב ז'נבה) שני חובשים ליצנים, בן לולו המלך (אור אדרי), נהג האמבולנס הכי משוגע בגדוד.
כל אחד מהחבורה מגיע מעולם משלו. אבל בצבא כמו שרק בצבא- אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. התאג"ד הוא משפחה. משפחה שעומדת לעמוד למבחן. שחקנים נוספים אשר משתתפים בסדרה: מיקי לאון, גיא אריאלי, מירן מינקס, אינה בקלמן, רעות אלוש, עדי חבשוש, ועוד. ציון רובין הוא יוצר הסידרה, הבמאי, והתסריטאי הראשי (וגם חוג"ד לשעבר..). חברת הפקה של הסדרה הם "אולפני הרצליה".
מבוא חורון הוא מושב שיתופי שהוקם כקיבוץ בשנת 1969. לאחר נדידה בין מספר מקומות, מייסדי מבוא חורון התיישבו בנקודה הנוכחית בה שוכן המושב כיום.
עד לפני כעשרים שנה המושב התנהל על בסיס מודל כלכלי שיתופי. אולם בתחילת שנות האלפיים המבנה הכלכלי והשיתופי במקום השתנה. שינוי זה איפשר ליישוב לעבור תנופת התפתחות דמוגרפית ולקלוט לשורותיו משפחות חדשות.
עם הקמתו, מבוא חורון היה ליישוב הראשון במועצה האזורית מטה בנימין. האוכלוסייה במבוא חורון שייכת לזרם החרדי-לאומי ומתגוררות בו כארבע מאות משפחות. בני המקום מקיימים אורח חיים תורני ומשלבים גם פרנסה ועבודה. מרבית תושבי המקום עובדים מחוץ לשערי מבוא חורון ורב היישוב הוא הרב יונה דברת.
האגודה השיתופית במושב מקיימת מספר ענפי חקלאות כגון גידולי שדה, גידולי פאלחה, כרם יין, רפתות לבקר וחלב, לול תרנגולי הודו ועוד. כמו כן, שטחי המרעה של עדרי מבוא חורון מתפרשים על מרחבים רבים בעמק איילון. ביישוב פועלת ישיבה תיכונית חרדית-לאומית בשם "נהורא".
צילום מתוך הסדרה
