אודליה קטמור (43) נשואה לדודי, מנהל מכירות ואם לשלושה ילדים רביד בן 16 אימבר, בת 12 וארד בן 6, כבר הוכיחה לעצמה בכמה צמתים בחיים שהיא לא חוששת מאתגרים חדשים. כמו למשל בהיותה בהריון עם בנה הבכור  ואחרי שהתקדמה יפה בעבודתה בחברת סלקום עם תנאים נוחים, היא החליטה לעשות מהפך מקצועי והפכה לליצנית ומפעילת ימי הולדת.

אני פוגשת אותה בביתה בשכונת קייזר, אישה מקסימה עם חיוך רחב ולבבי ששום דבר במראה הספורטיבי שלה לא מרמז את מה שתספר לי במהלך השיחה ביננו: על כך שבמהלך ילדותה סבלה מהצקות על רקע עודף משקל וראתה בשיעורי התעמלות סיוט.

ספרי לי איפה גדלת?

"נולדתי בפתח תקווה. לרחל וחיים היימן. למדתי בתיכון ברנר במגמת סוציולוגיה פסיכולוגיה. כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות אמרתי שאני רוצה להיות פסיכולוגית או סופרת ועיתונאית. (חלק אחד הגשמתי, היא מחייכת). בצבא הייתי רכזת כוח אדם במתקן אדם.  אחרי הצבא התחלתי לעבוד בסלקום כשהם היו בראשית דרכם. הייתי נציגת שירות ואחר כך קודמתי והפכתי להיות מנהלת בכירה בפניות הציבור. טיפלתי  במכתבי תלונה של לקוחות והייתי צריכה לנסח להם תשובות וגם את משימת הכתיבה הזו לקחתי ברצינות רבה ואהבתי את אמנות הניסוח. עבדתי שם שש שנים. הייתה לי משרה טובה, תנאים טובים אבל הרגשתי שזה לא זה.

ב-1999 כשהייתי בהריון עם רביד הרגשתי שאני מוכרחה בשביל הנפש לעשות משהו אחר אחרי הלידה התפטרתי. אנשים הסתכלו עלי כמו על מטורפת, עזבתי משרה טובה לטובת כלום. עוד לא הייתה לי תמונה ברורה מה אעשה אבל ידעתי שזה יהיה משהו בכיוון של ילדים. התחלתי לעשות ימי הולדת. הקמתי עסק שקראו לו "ילד פלא". הזמנתי ספר שמלמד לקפל בלוני צורות. התחלתי להפיץ מפה לאוזן והתחלתי לעשות ימי הולדת ואירועים. תוך כדי למדתי קסמים והתחלתי לעבוד גם כליצנית גרנו עדיין בשוהם. למודיעין עברנו ב 2005."

הכל בלימוד עצמי?

"הרבה כן. אבל אז הבנתי שאני רוצה להתמקצע -והחלטתי ללמוד באופן יותר מסודר את נושא הגיל הרך. והתחלתי ללמוד במכללת וינגייט קורס שנקרא תנועה לגיל הרך – לימודים של שנה המכשירים להדריך בחוגים. סיימתי את הקורס והתחלתי לעשות חוגים בגני ילדים. קניתי ציוד להפעלות והיה לזה ביקוש טוב עד שהעסקתי עוד מדריכות. בשלב מסוים היו לי שמונה מדריכות שעבדו תחתי בגנים ובימי הולדת. ואז החלטתי ללמוד את הנושא של חינוך גופני (היה לי גם תואר אקדמי מהאוניברסיטה הפתוחה במדעי החברה וניהול) ועשיתי תואר ראשון בהוראת חינוך גופני. המשכתי לתואר שני. בתואר השני ההתמחות הייתה בקידום בריאות בגיל הרך.

בווינגייט הציעו לי לרכז קורסים של תנועה לגיל הרך. התחלתי ללמד אנשים שרצו להיות מדריכי תנועה. בין לבין התחלתי להעביר השתלמויות וקורסים לאנשי מקצוע. פתחתי בית ספר שנקרא "נא לנוע". אני עושה קורסי העשרה לגננות מורות לתנועה. הכל עם חומרים שלי: שירים שאני מלחינה וכותבת. מבחינתי זה הגשמת חלום. כיום יש לי קורסים לגננות ואני גם מרצה במכללות של גננות על תנועה."

בגלל המשקל

השינוי של קטמור מגיע גם על רקע ילדותה. היא הייתה ילדה עם עודף משקל שסבלה מהצקות ושנאה שיעורי ספורט בגלל ההשפלה שהייתה כרוכה בהם, לדבריה. את הספר החדש שלה "חבורת אתגר בתעלומת הדפים הנעלמים" (שלדבריה מומן בגיוס המונים ברשת) כתבה כדי גם לגעת בנושא השיימינג על רקע עודף משקל.  הספר יצא בהוצאת גוונים ובאיוריה המלבבים של  מירב שדה-לביא.

איך הגעת לכתיבה?

"כתיבה זה משהו שתמיד עשיתי. מאז שלמדתי לכתוב כתבתי שירים סיפורים ספרים. הספר הראשון שכתבתי נקרא חבורת גדנ"ע וכתבתי אותו בכיתה ו'. זה היה ספר על חבורת ילדים. הייתי כותבת במחברת והייתי מעבירה בין הילדים בכיתה והיו כותבים לי חוות דעת. כל פעם כשהיה לי זמן הייתי מתיישבת וכותבת. זה היה אי של שקט מבחינתי. אהבתי את הספרים של גלילה רון פדר. הערצתי אותה כילדה ועד היום".

איפה נושא השיימינג פגש אותך?

"הייתי ילדה שמנמנה. וקיבלתי הרבה הקנטות והצקות בגלל זה. בעיקר בשיעורי ספורט שהיו סיוט מבחינתי. אני זוכרת למשל את האופן שהיו בוחרים לקבוצות בספורט. שני הילדים הדומיננטיים והם בוחרים ילדים לקבוצה תמיד הייתי נשארת בין האחרונים. אהבתי מאוד לרקוד. הייתי בלהקת ג'ז בפתח תקווה אבל תמיד בשורה האחרונה. אני מניחה שבגלל המשקל. וזה זכור לי והולך איתי. את הספר כתבתי תוך כדי ידיעה שזו הולכת היות סדרת ספרים כשבכל ספר אני אטפל במשהו אחר.  למזלי בזמני לא היה ווטסאפ. היום הילדים מתמודדים עם דברים יותר קשים ממה שאני התמודדתי. לי הייתה חברה טובה אחת וזה היה העוגן שלי אבל אני זוכרת צחקוקים ולחשושים. מגיל צעיר הייתי בשומרי משקל בקבוצות של נוער. זה היה אישיו. ובגלל זה הכתיבה היה המפלט שלי. אני שמחה שהיום הצלחתי להביא את זה לידי ביטוי בספר ואולי לעורר מודעות. יהיו לי מפגשים עם ילדים בעקבות הספר. המסר העיקרי שלי בספר זה לקבל את האחר לא משנה אם הוא נראה אחרת או מתנהג אחרת. צריך למצוא את החזקות של כל ילד.  הפריע לי מאוד למשל שבפרק הראשון של הישרדות העונה, תכנית שהילדים נחשפים אליה, העמידו שני חזקים ונתנו להם לבחור לקבוצות. מי שנשאר מאחור היו הבחורות המלאות יותר וזה עשה לי פלאשבק לילדות. כתבתי על זה פוסט בפייסבוק לטובת מפעילים של ימי הולדת. ואני יודעת שעושים ימי הולדת בסגנון הישרדות כתבתי שאני מבקשת שלא יעמידו ילדים בסיטואציה כזו."

כתבת כילדה, אבל מה הוביל אותך לחזור ולכתוב שוב על חבורת ילדים?

"החלום להוציא אותו הוא עדיין מהספר חבורת הגדנ"ע. לפני שלוש שנים הייתי בהרצאה של יובל אברמוביץ שכתב את הספר "הרשימה" ישבתי בהרצאה שלו ועשינו רשימה של חלומות שרוצים להגשים ואחד מהם היה להוציא את הספר שלי. היו לי רסיסים של זכרונות מהספר ההוא בילדות. יש כאן סיפור על חבורת ילדים שמוקמת לצורך פתרון תעלומות בבית הספר יסודי. הגיבורה נושאת את שמה של הבת שלי, אימבר. יש הרבה כוח נשי בספר. הבנות בספר הן מאוד דומיננטיות מאוד דוחפות. את הספר מלווה תעלומה ומעבר אליה אחת הגיבורות גאיה היא ילדה קצת שמנמנה והיא מתמודדת עם שיימינג זה מתרחש בד לבד עם התעלומה. מתארגנת נגדה קבוצת ווטסאפ שפועלת נגדה. גאיה אוהבת לרקוד אבל הבנות בקבוצת הווטסאפ מלגלגות עליה. אימבר שהיא חברה טובה שלה מתגייסת לעזרתה ומוצאת פתרון יצירתי להתמודד עם הבעיה.  העלילה מתרחשת במודיעין עם בית ספר בשם דמיוני. היה חשוב לי לעשות כבוד לעיר. אני מאוד אוהבת את העיר והיה לי חשוב שהעלילה תתקיים שם".

איך הגיבורים מתמודדים עם השיימינג בספר?

"בספר הפתרון  להתמודדות עם השיימינג עולה מאימבר החברה הטובה של גאיה. גאיה מנסה להסתיר אבל ברגע שאימבר מגלה ברור לה שהיא חייבת לעשות עם זה משהו והיא מגיעה לפתרון יצירתי של פעילות של כל הכיתה כדי להביא למודעות כמה חשוב להיות סובלני. כמה כוח יש למילים שליליות שילדים שולפים ולא חושבים על הכוח של זה. להגיד למישהו שמן או טיפש".

איך את התמודדת כילדה?

"ההתמודדות שלי הייתה מאוד פנימית. הסתגרות. הייתי ילדה שקטה מופנמת הילדה שיושבת בכיתה ואפשר בקלות לשכוח מהקיום שלה. לא שיתפתי אנשים במה שאני עוברת או חווה. זה מה שעשה את זה יותר קשה. אם אתה נעזר במישהו זה עוזר. היום זה בדמי וחשוב לי להעביר את המסר.

חשוב לי לשמור על קשר עם הילדים שיקראו את הספר ולכן גם יש מייל ואני מזמינה את הילדים לכתוב לי, גם את הפתרון של החידה וגם לשתף בחוויית הקריאה".

ספורט בכייף

מילדה ששיעורי הספורט היו ממש טראומטיים עבורה עוסקת קטמור כיום בהוראת הנחלת התנועה והספורט. "אחרי הלידה של רביד הבכור, התחלתי לעשות שינוי גם מבחינת העיסוק בספורט וגם תזונה יותר נכונה התחלתי לרוץ, רצתי חצי מרתון פעמיים. אני גם כבר ארבע שנים טבעונית. זה נהיה אורח חיים שהוא הרבה יותר בריא. היום זה אחד המסרים שלי בחוגים בגנים לאהוב את התנועה את הפעילות הגופנית. לעשות את זה בצורה חווייתית בדרך שמשלבת שירים וסיפורים ולגרום להם לאהוב את זה. שיעורי ספורט בבתי ספר צריכים להיות כיף- לא חוויה טראומטית! "

מה את אוהבת בעיסוק שלך?

"יש לי כמה כובעים (היא מחייכת). בתחום של החוגים בגנים זה נותן לי סיפוק מאוד גדול לעבוד עם תינוקות ועד גיל שש ולראות את ההתקדמות וההתפתחות שלהם. בתחום של ההשתלמויות. כאן זה עם חומרים מקוריים שלי. גם אני באופן ישיר עובדת מול ילדים וגם מגיעה לילדים אחרים באופן עקיף.

יש עוד ספר שלי שעומד לצאת, לגילאים קטנים יותר שנקרא טופצ'יק. זו דמות שהמצאתי הכל אצלו קטן אבל יש לו זרועות ארוכות. זה ספר שמיועד לגילאים קטנים עד שש ועוזר לילדים להתמודד עם כל מיני רגשות המציפים אותם בהסתגלות למסגרת חדשה. המאייר הוא תושב מודיעין שמש נעם. הוא קריטוריסט תושב העיר שעושה דברים מדהימים."

מהניסיון שלך, מה ההתרשמות שלך ממערכת החינוך בעיר?

"אני חושבת שהחינוך כאן הוא ברמה מאוד גבוהה. העיר הזו מציעה לנו הכל. חינוך טוב ופעילויות".

איך את ממליצה להורים להנחיל תנועה בבית?

"כמשפחה אנחנו  עושים ניווטים! זה ספורט שכולל הליכה ואתגר: מקבלים מפה עם תחנות שאמורים להגיע אליהן. זה מעודד את הילדים ללכת אנחנו יכולים להגיע לשמונה ק"מ בקלות. יש בארץ איגוד הניווט ואנחנו חברים בו. זה חלק מהבילוי המשפחתי שלנו.  

כל זמן פנוי במיוחד כשיש מזג אוויר טוב לצאת עם הילדים!  זה גם זמן משותף וגם אפשר ורצוי לנתב אותו לפעילות – פארקים שלא חסרים במודיעין אפשר לעשות הליכות ולשלב אותן עם מתקנים של שעשועים. אני חושבת שאורח החיים היום הוא הרבה יותר "יושבני", רואים את זה מגן חובה הילדים יושבים הרבה. מול מסכים, מול הסמארטפונים. בדרך כלל מתלווה לזה גם אכילת חטיפים. ולכן צריך להמריץ לצאת לנוע לעשות פעילות גופנית שגם ההורה וגם הילד מרוויח.

אפשר גם לנצל את הבית להשתמש בדברים שקיימים בו: לקחת קערות מטבח או חפצים אחרים וליצור מסלול שהפעוט או הילד יכול לעבור. להניע. אחד הפרויקטים שאני רוצה לעשות זה קורסים להורים איך לעשות גם את הבית כמקום של יותר תנועה."

מלחינה מהראש

בנוסף, אודליה גם מלחינה את החומרים שאיתם היא מלמדת.

למדת מוזיקה?

"לא למדתי אף פעם מוזיקה תמיד כתבתי שירים ודקלומים. ההלחנה פשוט עולה לי לראש. אני מקליטה את עצמי שולחת למעבדים מוזיקליים. גם שירה לא למדתי באופן מוגדר אלא זה פשוט שם. לספר טופצ'יק יהיה מצורף גם דיסק עם שירים"

יוני הוא החודש של שבוע הספר: איך את מעודדת את הילדים שלך לקרוא?

 "תמיד יש המון ספרים בבית ויש לנו מנוי בספריה הנהדרת של מודיעין שהאווירה בה היא נעימה וכיפית ומשרה אווירה ורצון לקרוא ספרים".

בתמונה: אודליה קטמור, צילום: אינגריד מולר