"ההגרלה יצאה לדרך. שרון כתבה על פתקים את חמשת השמות, שמה בקערה הכסופה שעמדה במרכז השולחן וערבבה. יערה שלפה ראשונה את הפתק של אחינועם. אחינועם הוציאה את זה של נעמה. נעמה שנראתה לחוצה, אולי בגלל שכל הרעיון היה שלה, שלפה את הפתק של שני, ומתוך שני הפתקים שנשארו, שלפה שני את הפתק של שרון, מה שהשאיר את שרון עם הפתק של יערה" ("עד שתגיעי למקומה", עמ' 111).

אחינועם, שרון, נעמה, יערה ושני הן חמש נשים צעירות, בעלות קריירה, שונות זו מזו באופיין ובאורח חייהן, אשר נפגשות במקרה בקפיטריה של בניין המשרדים בו הן עובדות. בהדרגה הן הופכות את ארוחת הצהריים היומית ואת הקשר החברי שלהן להרבה יותר ממפגש חברתי גרידא. הן מנסות להיחלץ זו לעזרתה של זו בהתמודדות עם מהמורות החיים והופכות למעין "קבוצת תמיכה" המקיימת מפגש טיפולי קבוצתי. בהמשך, הן מחליטות לקחת את העזרה ההדדית צעד אחד קדימה, באמצעות "משחק תפקידים". בתחילה הן פועלות באופן הרגיל שבו אנחנו מתגייסים לסייע לחבר או לחברה המבקשים את עצתנו אך בהמשך הן מחליטות לקחת אחריות זו על חייה של זו ולומדות בהדרגה להבין עד כמה קשה להזדהות עם נקודת המבט של האחר עד שמגיעים למקומו.

להבין את האחר

אלה הם קווי העלילה בספרה הראשון של רות לקס "עד שתגיעי למקומה" שנכתב על ידי אישה, על נשים ולנשים. לכל אחת מן הגיבורות יש עבר שהיא נושאת איתה וקל להזדהות עימן. "חלק ממטרתו של הספר היא להבין את המשמעות של החברות בין נשים, את מקומה וחשיבותה, ומה היא נותנת לנו בחיים. בחוויה שלי הספר מדבר על חברות בין נשים ועל אמפתיה והיכולת להבין מישהו אחר, הניסיון להיכנס לנעליו כדי לעזור לו. ההכלה של האחר עושה הרבה דברים, היא מסייעת לנו לא להיות שיפוטיים, שזו הנטייה הטבעית של כל אחד מאיתנו, ולא לראות את מצוקתו של האחר בעיניים שלנו כדי לא לחשוב שמצוקתו היא קלה לפתרון".

ואכן, הספר מעלה על נס את הרגישות שעלינו לגלות לאחר ומדריך אותנו איך אפשר להעמיד את עצמנו במקומו במקום לבחון את הדברים מנקודת מבטנו, כפי שאנו רגילים לעשות, מאחר שדרך זו אינה עוזרת והיא עלולה להביא לכעס ולעלבון ואף לפגוע ביחסי החברות.

הספר מספר סיפור אך בו יש גם מעין תהליך טיפולי. איך התבצע תהליך הכתיבה?

"קודם כל כתבתי את התיאור של כל אחת מחמש הדמויות ואחר כך החלטתי להושיב אותן יחד. את ההגרלה של הזוגות עשיתי באופן שבו היא נעשתה כי רציתי לחבר ביחד שתי דמויות שונות מאד זו מזו (כמו שני ונעמה) או להיפך, לקשר בין שתיים שדומות אחת לשנייה. למעשה, השאלה הזו דומה לשאלה שנשאלת לגבי מטפל ומטופל – האם מטפל צריך להיות דומה באופיו למטופל שלו או שונה ממנו, והרי גם מי ששונה ממך חייב להיות מסוגל להכיל את מי שאתה".

איך הגעת דווקא לחמש הדמויות האלו?

"לפעמים הן פשוט כתבו את עצמן, ולעיתים קיבלתי את הרעיון מדברים שקלטתי מהסביבה. את דמותה של אחינועם, בת למשפחה שכולה, כתבתי ביום הזיכרון ואילו שני, הדתייה, התגלגלה איך שהוא להיות לסבית".

להכיל ולקבל

רותי לקס מתגוררת במודיעין כארבע עשרה שנים, היא בת 42, נשואה ואם לשלושה בנים ולבת בגילאי 18-8. יש לה תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן ותואר שני בייעוץ חינוכי מאוניברסיטת חיפה. "הלימודים היו טיפוליים, למדתי טיפול בילדים ובבני נוער. עבדתי כיועצת חינוכית, גם בזמן הלימודים וגם לאחר שסיימתי ללמוד, בבתי ספר יסודי ותיכון באזור הצפון. כשעברנו להתגורר במודיעין היו לי ילדים קטנים וחיפשתי עבודה שתאפשר לי לעבוד מהבית וכך הגעתי לכתיבה. התחלתי לכתוב לאתרי אינטרנט ולאתר של רשת אורט, יש להם עיתונים אינטרנטיים ואתר שמרכז את פעילות הרשת בארץ. עבדתי מהבית במשרה חלקית, כתבתי מאמרים בהכוונת העורך בנושאים מגוונים, בין היתר גם בנושאי ייעוץ וחינוך. לאט לאט התרחבתי בתחום הכתיבה האינטרנטית והתחלתי לעבוד מחוץ לבית. היום אני עובדת במשרה מלאה כעורכת תוכן באתרי אינטרנט ממשלתיים. במקביל למדתי גם ניתוח מערכות, תחום שהוא על התפר שבין הצד התוכני והצד הטכני. כשבונים אתר יש צורך להבין את הצד האנושי, למדתי לחבר בין האדם למערכת על מנת שהגולש יידע איך להשתמש בתוכן".

איך הגעת לרעיון לכתוב ספר, רומן?

"תמיד כתבתי לעצמי, לחברים, סיפורים קצרים וארוכים יותר. הזמן שלי לכתיבה הוא בערב או בימי שישי בבוקר. הכתיבה ישבה והמתינה בצד והמעבר לכתיבה ממש התחיל לפני כשנתיים – שלוש לקראתי יום הולדתי הארבעים. התחלתי להעביר את הטקסטים שכתבתי לאנשים שונים לקבלת חוות דעת וחזרה אלי התגובה ש"צריך לעשות עם זה משהו".

את חלק מהקהילה הדתית במודיעין. איזה תגובות קיבלת מהסביבה שלך?

"קיבלתי תגובות מעניינות, אנחנו ציבור שמורכב מאנשים. קיבלתי תגובות טובות ומקבלות. מאחר שהספר מדבר על הכלה וקבלה מבינים למה לקחתי את הדמויות אל הקצה".

העובדה שאת מגיעה מהתחום הטיפולי היא אחד הגורמים לכך שסיום הסיפור לא משאיר קצוות פתוחים והטיפול בכל אחת מהדמויות מגיע ל'סגירה'. איך ההכשרה המקצועית שלך סייעה לך בכתיבה ובהעברת המסר?

"ההכשרה עזרה לי ברעיון הכללי. אני מזדהה עם התיאורטיקנים שמדברים על כניסה לנעליו של האחר. זו תפיסתו של קארל רוג'רס (1902- 1987), פסיכולוג אמריקאי. רוג'רס היה  מאבות הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה והוא עומד מאחורי שיטת 'הטיפול הממוקד' במטופל.  

במסגרת תפיסתו הטיפולית והחינוכית רוג'רס טען כי באמצעות קבלה בלתי מותנית של האחר ונכונות לקבל את תחושותיו כלגיטימיים ניתן להתגבר על מצוקות ובעיות נפשיות.

תיאורית 'הקבלה הבלתי מתקנת', שבבסיסה הקשבה והכלה גדולה, היא לדעתו הדרך לטפל באנשים ולקדם אותם. אבל, למרות שהנושאים בספר הם רציניים, שילבתי בהם גם קלילות והומור, אפילו ציניות".

עוברים לרשת

המשבר בשוק הספרים בשל חוק הספרים הביאו לכך שההוצאות לא ממהרות להדפיס ספרים חדשים, בוודאי לא כאלו שנכתבו על ידי  כותבים לא מוכרים ושהסיכוי שיימכרו במחיר מלא הוא קטן מאד. מצב זה, מן הסתם, הוא אחד הגורמים לכך שסופרים, בעיקר מתחילים, מוציאים לאור את ספריהם בעצמם ורבים מהם מפרסמים ספרים ברשת מתוך תקווה הן להוזיל את העלויות והן לקבל במה ולהגיע לקוראים רבים ככל האפשר. האתר המוכר לרובנו לספרים דיגיטאליים הוא 'עברית',  חנות המוכרת ספרים דיגיטאליים של חלק מהוצאות הספרים המוכרות. אתרים נוספים, ביניהם 'מנדלי מוכר ספרים' ו'אינדיבוק', הם חנויות ספרים מקוונות ובנוסף הם משמשים גם כהוצאות לאור אינטרנטית. לעיתים הם מממנים את הוצאת הספר, כולו או חלקו, ולעיתים נותנים רק שירותי עזר להוצאה עצמית של הספר, כמו עריכה, גרפיקה וכריכה, ועליהם צריך היוצר לשלם.

מדוע החלטת להוציא לאור את הספר בהוצאה אינטרנטית ואיך עשית זאת?

"הייתי עדיין על הגבול שבין כתיבה לעצמי לבין פרסום. פניתי להוצאות ספרים באופן מינורי אך מהר מאד החלטתי לפרסם את הספר בעצמי. בחרתי בדרך הזו כי לא רציתי להמתין, זו הייתה מעין מתנת יום הולדת שלי לעצמי לגיל ארבעים. עשיתי סקר שוק וראיתי שיותר נכון ויותר מהר יהיה לי להוציא באופן הזה. רציתי להרגיש שאני זו שמכוונת את התהליך ומימנתי את הספר מכספי. 'אינדיבוק' ו'מנדלי מוכר ספרים ברשת' נותנים במה ליוצרים עצמאיים כמוני. בתחילה עבדתי מול 'מנדלי' ובהמשך גם עם 'אינדיבוק'. 'מנדלי' חיברו ביני לבין עורך ספרותי ועורך לשון, הם הציעו לי ואני בחרתי, ובהמשך עשיתי דרכם גם חלק מהדפסת הספרים והכריכה. עבור כל שירות שילמתי בנפרד, הכול ביחד עלה לי בסביבות עשרים אלף שקלים. יש אפשרות גם לעשות את הכול לבד לגמרי, לבחור עורך, בית דפוס ולהפיק לבד ואז להכניס את הספר המקוון לאחד משני האתרים. אני בחרתי לעבוד איתם כי לא הכרתי בכלל את השוק. כיום יש עותק אינטרנטי מהספר שלי שמוצע למכירה בשני האתרים וכמה מאות עותקים מודפסים. בחנויות הספר לא נמצא אך ברשת אפשר לקנות גם עותק מודפס".

יש עליה בכמות הספרים הדיגיטאליים שיוצאים לאור, בין היתר בשל הקלות להוציאם, כל אחד יכול לפרסם, וכן משום שלכאורה קל למכור ברשת והספרים זולים יותר. דו"ח הנתונים השנתיים של הספרייה הלאומית לקראת שבוע הספר, כפי שפורסם באתר ווינט, מראה כי בשנת 2013 יצאו לאור בארץ 215 ספרים אלקטרוניים, גידול של למעלה ממאה אחוזים לעומת שנת 2012.

האם לדעתך כמות המכירות של הספרים הדיגיטאליים באמת עולה כמו כמות הספרים המתפרסמים?

"נושא הספרים הדיגיטאליים עדיין לא תפס מספיק תאוצה בארץ. קהל היעד הוא כמובן יותר צעיר, הספרים הדיגיטאליים יותר זולים ואינם דורשים סחיבה ואחסון. לי היה חשוב לפרסם את הספר יותר מאשר למכור אך עברתי תהליך והיום אני רוצה שיקראו אותו".

לקס מעבירה גם סדנאות והרצאות סביב הספר בשל האלמנט הטיפולי שבו. "העברתי הרצאה במכללה לאמנות לבנות יוצרות, דיברנו על הפן של הבנת היוצר ומקומה של היצירה. אני גם מעבירה ערבי נשים בבית ואני מופיעה בערב ספרי ביכורים ברחובות. הספר הבא שלי כבר בשלבי עריכה, הוא מספר על אישה שעברה תקיפה מינית בנערותה, בחורה נורמטיבית ומתפקדת, ש'טריגר' מסוים גורם לה לחזור ולעסוק בעבר והיא מנסה בגיל ארבעים להתגבר על הטראומה. גם הספר הזה הוא רומן ואני מנסה לשלב בו גם אלמנטים יותר קלילים כדי שיהיה פחות כבד ונעים לקריאה. כל הנושאים לכתיבה נמצאים סביבנו וביום יום, אלו סיטואציות מן החיים". בעתיד, אומרת לקס, היא תנסה לשלב בין הכתיבה לבין טיפולים וסדנאות, כי היא חשה געגוע גם לעולם הטיפולי.

(צילום: אינגריד מולר)