לפני שנים הצטרפה גורת חתול לביתה של ענת כרמל-קגן. חבר של בתה הביא אותה מעמותת "תנו לחיות לחיות" והיא גדלה לחתולה ג'ינג'ית בשם מייפל. הבת כבר עזבה מזמן את הבית לטובת לימודי רפואה אבל מייפל נשארה והקשר בינה לבין ענת התהדק.
"בילדות לא היו לי בעלי חיים אבל אני מאוד אוהבת אותם", אומרת כרמל-קגן (54) מרעות, "בעבר היה לנו כלב. אני אוהבת גם כלבים אבל החתולים הם משהו מיוחד בעיני. מעניין לעקוב אחר חיה שאנחנו לא מנהלים אותה. בדרך כלל מה שמלהיב אותנו זה ההתנהגויות שמזכירות אותנו. התנהגויות אנושיות ולא צפויות זה משעשע אותנו. החתול הוא חיה מצחיקה כי הוא חיה לא צפויה ולא עושה מה שאנחנו רוצים שהוא יעשה. זה מעורר בעיני הערכה לעצמאות שלהם לאינדיבידואליות שלהם. אנחנו לא רואים להקות של חתולים. אני מזדהה עם האינדיבידואליות הזו וגם לי יהיה קשה לחיות בלהקה. עוד דבר שמעניין אצל החתול זה הרוגע הזה, העצלתיים, השינה הבלתי קשורה לשום דבר המקומות שהם בוחרים לישון ואיך שהם אוהבים להשתעשע".
את התובנות מהתבוננות על התנהגות החתול תירגמה כרמל-קגן לכתיבת הספר "על פי חתול: אימן לאושר ולקסם אישי", שיצא לאור (בהוצאת אוריון), ספר המספק מבט חינני ומשעשע להפליא על אורחותיה של החיה הביתית הזו תוך נתינת "טיפים" לחיים טובים יותר.
הדחף ליצור
איך הגעת לרעיון להפוך התבוננות על חתול לתובנות לגבי אמיתות חיים ומדריך לנינוחות?
"כל החיים מציק לי הצורך של ליצור. להוציא יש מאין. בתקופה האחרונה הצורך הלך וגבר : אולי זה הגיל אולי בגלל שהילדים כבר גדלו. ללמוד זה טוב אבל רציתי גם לעשות משהו עם מה שלמדתי. והיה דחף לבטא את עצמי. הכתיבה הייתה תהליך של שש שנים. כתבתי בו זמנית עוד משהו והייתה התלבטות במה להתמקד. גם הספר השני בתחום הקואצ'ינג אבל החלטתי להתמקד בזה של פליסיה מיאו הדמות המספרת שהיא כאמור חתולה – והרעיון היה לדבר על קואצ'ינג וגם על חתולים בדרך שמשלבת את שני הדברים. כי יש לנו כאמור מה ללמוד. התהליך היה מרתק ומייסר כאחד. אתה לא יודע אם זה יעניין, האם זה ראוי או לא ראוי. לא הייתי בסדנת כתיבה. התנתקתי גם מקריאה כדי לא להיות מושפעת מסגנון כזה או אחר. רציתי שזה יהיה שלי נטו. ניסיתי לכתוב מתוך התחושות שלי ומתוך החוויות של החיים. יש עוד אלמנט חשוב בשבילי : בספר אני מעריכה הומור ככלי בריא מאוד חכם מאוד ויעיל מאוד גם להתמודד עם דברים גם לפתור מצוקות מסוימות. הומור זה לא כל דבר שאתה צוחק עליו. לצחוק על עצמך זה הומור יותר טוב וזה היה חשוב לי גם בספר. זה היה תרגיל מעניין: להיכנס לראש של יצור אחר".
מהי המשמעות של קסם אישי?
" קסם אישי היא תכונה שקשה לסגל אבל אם אפשר לתת עצה למי שרוצה לשדר קסם אישי זה לא להיות מתוח אלא להיות קודם כל נינוח. זה מייצר חיבה. חתולים יש להם את זה הם לא צריכים לעשות כלום. יש להם נוכחות נינוחה".
קצת אחרת
אבל דווקא חייה של כרמל-כגן רצופים בנדודים. היא נולדה בליטא, בת יחידה להוריה ועלתה איתם לארץ בגיל תשע בתחילת שנות השבעים. הוריה התיישבו בהרצליה ושם גדלה והלכה במסלול הרגיל של תיכון צבא ולימודים.
איך את זוכרת את החוויה של עקירה והתאקלמות?
"מבחינת שפה נקלטתי מאוד מהר, מבחינת תחושת הזרות זה כנראה משהו שילווה אותי לנצח כי יש בי משהו באישיות שלי שנוטה ללבד. אני מאוד ישראלית ומאוד ציונית אבל בהיבט של החברה קשה לי למצוא את עצמי כחלק אינטגראלי טבעי. זה כנראה ילווה אותי תמיד. עשיתי צבא, למדתי באוניברסיטת תל אביב פיזיותראפיה ועסקתי בזה במשך שבע שנים" .
בתקופת לימודיה הכירה את מי שהפך להיות בעלה יצחק קגן, גם הוא בן לעולים מליטה. הם הכירו דרך חברים משותפים. יצחק היה סגן אלוף בצבא, הוא גם מהנדס אזרחי. "החלום שלו היה להיות דיפלומט" אומרת ענת "כאשר הגיע לגיל הפרישה מהצבא, ומסך הברזל נפתח ומשרד החוץ יצא בצורך עז באנשים דוברי רוסית – הוא הלך לקריאה כזו. הוא עשה קורס צוערים ומאז הפכנו למשפחה של הסגל הדיפלומטי. יצאנו בשליחות הראשונה שלנו למוסקווה ב- 1993".
לפני שיצאו לשליחות הראשונה הספיקו לרכוש בית ברעות ב-1991 עם היווסדה. נולדו להם גם שלושה ילדים: שלי ושרון תאומות בנות 29 ותום בן 24. התאומות סיימו לימודי רפואה בתל אביב וירושלים. תום עומד להתחיל את לימודיו.
איך היה לחיות חמש שנים בעיר כמו מוסקווה?
"מוסקווה הייתה חוויה מאוד חזקה גם לילדים וגם לנו. הילדים היו בבית ספר ישראלי קטן מאוד. ממש משפחתי. להיות שם בתקופה שהתהוו ושוקמו היחסים עם רוסיה אחרי נתק ארוך. זה בנה אצלי משהו באישיות. אתה יוצא מספירה יחסית קטנה לעשייה מאוד דינמית ומרתקת. הייתי ראש לשכת השגריר ועבדתי עם שלושה שגרירים חיים בר לב, פרופסור עליזה שנהר וצבי מגן. היו הרבה ביקורים חשובים יצחק רבין עזר ויצמן וגם נתניהו ופרס. תקופה מכוננת. חזרנו לארץ ב- 1998. במוסקווה נרשמתי לאוניברסיטה שם ולמדתי באינטנסיביות ועשיתי תואר שני בלימודי המזרח הרחוק עם דגש על יפן זה נתן לי נופך של ללמוד משהו חדש. למדתי על יפן – היסטוריה, תרבות, שפה, בלשנות. לקראת סיום השליחות נסעתי ליפן לתקופה קצרה. התרבות היפנית מרתקת אותי.
שליחים בברלין
כשחזרנו לא חזרתי לעבוד בפיזיותראפיה כי שוכנעתי על ידי מישהו מהסוכנות היהודית לעבוד איתו ועד היום אני עובדת בסוכנות. כל מה שקשור בעלייה מגרמניה וגם בפיתוח הכשרת תכניות תעסוקה לעולים. ברור לנו היום שקליטה מוצלחת יש בה אופק תעסוקתי טוב. אנחנו בונים תכניות של מקצועות שנדרשים בארץ שיש להם ביקוש ואנחנו מביאים עולים לתכנית מסודרת של השמה".
שנתיים לאחר החזרה ממוסקווה נשלח בעלה של כרמל–כגן שוב לשליחות דיפלומטית והפעם לברלין. גם שם היו חמש שנים והפעם הייתה גם ענת בשליחות – של הסוכנות היהודית. "עם כל המורכבות של השהייה בגרמניה, משפחותיהם של הורינו נספו בשואה, זו הייתה שליחות מעניינת. עבודה עם אוכלוסיה מורכבת קהילות יהודיות ביותר ממאה ישובים ברחבי גרמניה. לרוב יהודים שהיגרו מחבר העמים. אנשים שבחרו לא לעלות לארץ ועדיין, אנו מנסים לטוות אליהם קשר".
להכיר את עצמך
ענת מעידה על עצמה שהיא אדם שאוהב ללמוד, "תמיד מוכרחה ללמוד משהו חדש" כדבריה. במקביל לשליחויות והעבודה בסוכנות היא גם לומדת קואצינג – אימון אישי. " ב- 2005 שבנו מברלין וחזרתי לעבוד בסוכנות, ב- 2007 החלטתי ללמוד קואצ'ינג, כל התחום של עבודה עם האדם האחד מאוד מאוד מרתקת אותי. מאז אני עוסקת בזה במקביל. זה עולם מדהים כי אני רואה בו סוג של קסם אני לא מבינה איך זה קורה אבל קוראים דברים מאוד מעניינים בין המאמן למתאמן ותהליכים שפתאום מותנעים. אנחנו לא תמיד יודעים לעזור לעצמנו לעבור חסמים קבועים וזקוקים למדיה והמאמן הוא מדיה. בעיני הוא לא הידען החכם הכל יודע. אני לא אוהבת את הגישה של המנטור אלא של המראה. המתווך שעוזר לבן אדם להכיר את עצמו טוב יותר, מכיר את עצמו דרכי ומזהה את החולשות ואת החזקות או את המחסומים".
יש פרסומים רבים לקורסים שונים ולעיתים קצרים מאוד לקואצ'ינג. מה צריך אדם לבדוק לפני שהוא הולך למאמן?
"לצערי אכן עדיין לא השכילו למסד ולעגן אותו מבחינת החוק. אדם שרוצה למצוא קואצ'ר צריך לבדוק איפה הוא למד ואם יש לו תעודת הסמכה".
את יכולה לתאר בקצרה איך מתנהל תהליך של אימון?
"מגיע אדם ותמיד אני שואלת מה הסיבה. הוא יכול להגיד למשל שהוא לא מסתדר בעבודה מאיזה שהוא היבט. בפגישה ראשונה מתחילים לדבר ולאט לאט מתברר שהסיפור של 'לא מסתדר בעבודה' זה לא העניין אבל למאומן אין יכולת לזהות מה באמת מפריע לו. הדבר שהכי מפריע לו זה משהו שהוא לא ידע שמפריע לו. אני מתחילה לברר איתו מה באמת הדבר שהוא שורש העניין ואז רק מגדירים את המטרות של האימון. המטרה הרשמית איתה המאומן מגיע היא הרבה פעמים לא המטרה האמיתית, מגדירים מטרה תוך כדי. אנשים בקלות מוציאים כסף על רכב נסיעה או רהיט, אך לעיתים נמנעים מלהשקיע בעצמם באמת. לא דואגים לעשות בדק בית וחיים מיום ליום באי מודעות. זה חבל כי לפעמים כמה פגישות מאוד עוזרות לבן אדם ללמוד להכיר את עצמו. אחת הבעיות אצלנו בחברה שאנשים לא מסתכלים מספיק פנימה ואז לא מודעים לאחרים. מפה, כך אני רואה זאת, נובעים גם התנהגויות של חוסר התחשבות במרחב הציבורי".
בין מודיעין לאשכאבד
לפני פחות משנתיים שוב נקרא בעלה לדגל, ומונה לשגריר ישראל בטורקימיניסטאן, אלא שהפעם ענת נשארה כאן ושניהם למעשה חיים בין שתי מדינות. "יצחק כבר יותר משנה שגריר ישראל בטורקימיניסטאן, מדינה באסיה שגובלת בין היתר באיראן. שליחות מאוד מורכבת במדינה מורכבת, סגורה וטוטליטרית. מצד אחד יש בה מלונות פאר ושדה תעופה קולוסאלי ומצד שני היא לא ממש מאפשרת לתיירים להגיע. עיר הבירה היא אשכבאד. עיר נקייה מאוד כמעט אוטופית. יש שם שגרירות קטנה בהקמה קהילה קטנטנה של שלוש מאוד ארבע מאות יהודים. מזג אוויר הוא קיצוני חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף. בעלי חי על הקו. הייתי שם פעמיים והתרשמתי שמדובר במקום מאוד מעניין שיש בו הרבה מה לראות. מקומות של ערש ההיסטוריה: ציורים על הקיר מהתקופה הפרה היסטורית".
בואי נחזור לחתולים. יש מדינה שידועה כאוהבת חתולים במיוחד?
"אומרים שיפן מאוד אוהבת אותם. בחברה יפנית יש הישגיות אבל יש שקט ויש הערכה לשקט, יש הערכה לישן. היופי הוא לא חדש ומחודש אלא ישן. אצלנו רק משהו קצת נסדק אנחנו זורקים וקונים חדש. אני בעד לנסות לתקן משהו לא ישר לזרוק בין אם זה חפץ או יחסים בין בני אדם. להעריך את הקיים.
מה זה אומר, אם בכלל, אם אדם מגדל כלב או חתול?
" אי אפשר להכליל אבל אני חושבת שכלב הוא חיה יותר צפויה מראש והאדם יכול לשלוט בו יותר. חתול הוא יצור לא צפוי לרוב לא יישמע להוראותיך, כך שאתה צריך להיות פתוח לאי צפיות של החיים. הוא פחות תלוי בך וזה גם יתרון. יש הבדל, ואם כבר מדברים על חיות ואנשים יהיה טוב אם נהיה ענווים יותר נתרגל ענווה ונאמין שאפשר ללמוד מבעלי החיים לזהות התנהגויות טובות וחיוביות. וכדאי לסגל חלק מהן. פתיחות לזולת חשובה גם אם הוא מהלך על ארבע. באותו הקשר אני רוצה לומר שאם יש משהו שאיני יכולה לשאת הוא התעללות בחיות וזה משהו שרק אנו המהלכים על שתיים עושים לדאבוני."
בלי לחץ
נחזור לספרך, קראתי אותו ונהניתי מאוד מהכתיבה מנקודת המבט הלא שגרתית של החתול, במקרה זה החתולה פליסיה מיאו. האם הספר נובע מהתבוננות רק בחתולים או גם בבני אדם?
"בהחלט בשניהם. זה מכוון לצורך לעצור ולחשוב מה שחשוב ומה לא חשוב . על מה כדאי להוציא את הנשמה ועל מה לא כדאי. אנחנו מגדלים חברה נוירוטית עם המון רעשים מסביב. ילדים שרגילים לשמוע ולראות המון דברים בעת ובעונה אחת. למה הלחץ? למשל אנחנו ההורים שמרגישים שאנחנו חייבים לבדר את הילד שלנו כל הזמן. תנו לו להיות עם עצמו. תנו לו ליהנות מהחוויה של להיות עם עצמך. פשוט להיות. כמו החתול. באים אלי לפעמים אנשים שלא מסוגלים להיות עם עצמם וזה מצער. אני לא אומרת שאתה צריך להסתגר אבל תאהב את התחושה שאתה עם עצמך. תרגיש בנוח להיות עם עצמך. לא במובן של תאהב ואל תשפוט את עצמך, לא הערצה עצמית אבל תאהב להיות עם עצמך ולא מלמדים אותנו את זה מספיק: להיות בשקט, בלי גירויים. פשוט להיות!"
איך זה להחליף בתים כל כמה שנים?
"מעברים הם לא קלים אבל הם גם ממלאים אותך בכוחות. כשאתה חוזר אתה חוזר בכוחות מחודשים יותר סובלני. יותר מקבל את מה שיש כאן. לעזוב זה קשה אבל זה תמיד מוסיף עוד נדבך לאישיות. אני תמיד שמחה לחזור הביתה!.
לסיכום, מה לדעתך הדבר הכי חשוב שכדאי ללמוד מהחתול?
" את העצלתיים, הנחת".
איך היית משלימה את המשפט: אם תכניס חתול לחייך….
" תתחיל לחייך".
בתמונה ענת כרמל קגן. צילום אינגריד מולר
