מועדון הבארבי בתל אביב. 23:16. להקת שרדהד (ShredHead) עולה להופיע לקול צהלות הקהל. הוא מורכב מבני נוער, אבל בכל פינה אפשר למצוא גבר או אישה שמתקרבים לגילאי השלושים ומנידים בראשם לאישור.  שרדהד מתחילים לנגן וכל המועדון הופך לאחוז אמוק. המוזיקה הכבדה, הסולן שרץ על הבמה בלי חולצה, רעם דפיקת התופים. הקהל מכיר את כל השירים, צורח את המילים, דורש שירים מהאלבום הקודם, ולי רק נותר לתהות, "איך דבר כזה יצא ממודיעין?".

שרדהד לא לבד. מהעיר שזוכה פעם אחר פעם בתואר "עיר השינה של ישראל" יוצאות להקות אגרסיביות שמקבלות מקום של כבוד בסצינת המוזיקה הישראלית. בין הלהקות האלו אפשר למנות את להקת בצפר, שבמשך העשור הקודם הייתה מהשליטות הבלתי מעורערות של סצינת המטאל הישראלית, וגם להקות קטנות יותר שזכו להצלחה מקומית, כמו להקת המטאל "קייניין" (Canine) שחיממה בשבוע שעבר את סנסציית המטאל הישראלית אורפנד לנד מול קהל של יותר מאלף אנשים, להקת הפאנק "אט דה מומנט" (At The Moment) שהקליטה אלבום וכעת לא פעילה ולהקת הרוק "טאבולה ראסה", שחבריה עדיין חיילים ולכן לא פעילים כרגע.

אחד הגורמים המרכזיים להתפתחות הסצנה המוזיקלית בעיר היא כל הנראה נוכחות מועדון הג'ק (מועדון המוזיקה וחדר החזרות של המתנ"ס העירוני) אשר בתקופת השיא שלו העמיד להקות ואירועים במגוון ובקצב מסחררים. על פניו, הלהקות ממודיעין חוות "מחזור חיים" דומה יחסית לשאר הארץ, כאשר הרוב הגדול של הלהקות הפעילות מורכב מלהקות נוער, שחבריה נמצאים לפני הגיוס לצה"ל. ברוב הגדול של המקרים הגיוס מהווה גורם מעכב מרכזי ללהקות הנוער, ואחוז ניכר מלהקות הנוער מתפרקות לאחר גיוס החברים לצבא.

יצאנו לדבר עם כמה מהלהקות שיצאו מהעיר ועכשיו מצליחות בגדול כדי לנסות ולהבין את סוד ההצלחה, את התהפוכות שעברו עליהן, והאם לדעתן סצינת המוזיקה במודיעין אכן קיימת?

הדור הראשון

להקת המטאל שרדהד ממודיעין נוסדה ב-2009 תחת השם The New” Order”. "בשנת 2011 עברנו שינוי משמעותי, מקו המוסיקה שהתחילה להכתב ללהקה ועד לשם הנוכחי שלנו" אומר לי לביא, בסיסט הלהקה. "באותה שנה הוצאנו את אלבומנו הראשון "Human Nature". ייצגנו את ישראל בפסטיבל וואקן שבגרמניה בשנת 2012 ומאז אנחנו עובדים בחריצות כדי לספק לעולם מטאל ישראלי במיטבו. בשנת 2015 שחררנו את אלבומנו השני "Death Is Righteous" שיצא בחברת התקליטים הדנית Mighty Music בהפצה עולמית, ומאז יצאנו לטורים אירופאים עם האגדה הפולנית Vader וייצוא המטאל הכי גדול של הונגריה, Ektomorf."

להקת שרדהד מורכבת מחמישה נגנים: הסולן אהרון רגוזה (24), הבסיסט לי לביא (25), הגיטריסט יותם נגור (23), המתופף רועי כהנא (23), והרכש החדש של הלהקה, היחיד שלא גר במודיעין, גיטריסט נוסף בשם אוראל מלול (24) שניגן בעבר בלהקות המטאל מכאניגוד (Mechanigod) והארטרייטס (Heartrates).

אתם נחשבים כדור הראשון של להקות ש"גדל" בעצם במועדון הג'ק. לדעתכם זה הגדיל את הסיכוי להצלחת הלהקה?

לביא: "ברור. מעבר לזה שכולנו הכרנו דרך מועדון המוסיקה בעיר, קיבלנו הדרכה מתחילת הדרך ועד לרגע שהרגשנו מספיק עצמאיים לעשות את הדברים בעצמנו. המועדון נתן לנו כלים להבין את המוסיקה, לשפר אותה, וסיפק לנו ניסיון ראשון על במה מול קהל. אפילו לפני הלהקה, חלקנו היינו פעילים בלהקות אחרות במועדון, למדנו, הופענו ולבסוף התגבשנו ללהקה אחת שמנסה להוציא את המיטב, תחילה עם הכלים שקיבלנו, וכשזה לא היה מספיק – יצאנו החוצה והתחלנו לסלול את הדרך לשאר הארץ, ואז לעולם. קיום המועדון לא מבטיח שום הצלחה, אבל בהחלט למדנו את הבסיס וקיבלנו את המודעות העצמית מהמועדון – השאר כבר תלוי בנגנים עצמם וכמה הם צמאים לעוד".

מה הקהל הכי גדול שהופעתם מולו?

"ב-2012 נבחרנו לייצג את ישראל בפסטיבל וואקן שבגרמניה. הופענו על הבמה הגדולה הראשונה שלנו, בתור חבורה של ילדים שחווים מסה כזו של אנשים בפעם הראשונה. בקהל היו 7-8 אלף איש”.

בשנה שעברה גרתם במשך תקופה לא קצרה בברלין, אתם מרגישים שהשהייה הזו תרמה לכם במשהו?

"האמת היא שירינו לכל הכיוונים. אמרנו שלהישאר בארץ ולהמשיך להופיע זה טוב ויפה, אבל אנחנו רוצים מעבר לזה. לא ידענו לאן המהלך יוביל אותנו, אבל אמרנו שננסה בשאיפה להוביל את המוסיקה שלנו לקהל מאזינים רחב יותר, ולהוציא אותה בעצם מגבולות ישראל. איך שהגענו לברלין וברגע שהתחלנו לייצר מגעים עם גורמים אירופיים, מיד קיבלנו הצעות לחוזה הפצה לאלבום החדש ולחברת ניהול ובוקינג. לא ציפינו בכלל שההיענות תהיה כל כך מהירה, אבל מדובר במהלך ששינה את התנהלות הלהקה מאותו רגע ואילך. הבנו שמדובר בהשקעה כלכלית רצינית, ופה אנחנו חייבים לנפץ כמה חלומות – להקה זה בדיוק כמו עסק. אם אתה רוצה לעלות ולהצליח, אתה חייב להשקיע מאמץ ראשוני, שלפעמים נמשך עד הרגע שאתה מצליח, או נכשל. ניצלנו את הטיימינג, לקחנו את החוזים וחזרנו לארץ כדי לחסוך מספיק כסף להרים את הלהקה שלנו לשלב הבא."

אתם אחרי אלבום שני, שיצא כבר לפני כמעט שנה. הרבה להקות מתחילות לאבד קצב בשלב הזה. לאן עכשיו?

"אם יש דבר אחד שאנחנו דוגלים בו מהרגע שההרכב הנוכחי של הלהקה התהווה – עבודה קשה. אנחנו לא אנשים עם קשרים מלוקקים, אנחנו לא מפוצצים בכסף ואין פה פרוטקציות. אנחנו עובדים קשה מהרגע שנוסדנו ואנחנו מאמינים שזו הדרך היחידה להצליח בעולם המוסיקה, או למעשה בכל מקום אחר. בינתיים אנחנו רק מגבירים קצב. בשנה האחרונה הספקנו להוציא אלבום חדש, להופיע אינספור פעמים בישראל, לצאת ל-2 טורים אירופאיים עם להקות מכובדות בסצנה העולמית, לכתוב מחצית מהאלבום הבא שלנו ואלף ואחת פעילויות קטנות יותר שעזרו לנו להתקדם ויותר חשוב, לקבל מוטיבציה וכוח להמשיך כמה שיותר מהר וחזק".

מי ששמע את שני האלבומים שלכם יכול לשים לב להבדל בסגנונות המוזיקליים ביניהם. מה הניע את השינוי?

"פשוט מאוד, אנחנו לא להקה שמונעת לפי הצמדות לסגנון מוסיקלי. כשנכתב האלבום הראשון היינו ילדים שנהנו לתת בראש וככה בדיוק מרגיש האלבום הראשון, בוסרי צעיר ומלא באנרגיות ילדות. האלבום השני הוא ההתפתחות הטבעית שלנו בתור מוסיקאים, בוגר, מופק, מנופח וכוחני יותר. האלבום הראשון היה הניסיון הראשון שלנו עם כלי נגינה באולפן, והשני מקשר בין מה שהיה באלבום הראשון, לקו המוסיקלי הנוכחי של שרדהד. יש מה לחכות לאלבום הבא, בינתיים אנחנו מאוד מרוצים מהתוצר ומרגישים שהוא מעביר בדיוק את הכוח שחיפשנו לשדר”.

רדפו אחרי החלום

להקת צ'ייס דה אייס (Chase The Ace), שמנגנת רוק'נרול הוקמה בשנת 2007 בשם קואקס (Koex). אחרי שהוציאו שלושה אלבומי EP תחת השם קואקס, החליטו על שינוי כיוון משמעותי, שינו את שמם לצ'ייס דה אייס, עברו ללונדון והוציאו שני אלבומים. היום הם חתומים בחברת התקליטים Off Yer Rocka Records.

צ'ייס דה אייס.  "אין רוק בישראל... זה לא חלק מהתרבות"

הלהקה הוקמה על ידי רועי "ויטו" פלג (30), הסולן והגיטריסט ובשנותיה הראשונות הורכבה מעומר "סווינגר" שניידר (29) שעזב את הלהקה והוחלף ע"י דן פרסונס (26) הבריטי, הבאסיסט נועם "חתול בשק" מאירי שעזב את הלהקה והוחלף ע"י יאיר "יאיא" גדון (28), והמתופף ים "המלך" ארצי (29), תושבי מודיעין והסביבה בזמן שהיו בתיכון.

בשנים האחרונות ראינו עלייה של להקות ממודיעין שיוצאות וזוכות להכרה בינ"ל, ביניהן גם אתם. אתם חושבים שיש משהו מיוחד שגורם לכך שדווקא ממודיעין יוצא מספר רב כל כך של להקות?

רועי "ויטו" פלג: "אני יכול רק לומר על התקופה שבה אנחנו גדלנו באזור. אני חושב שזה הרבה בגלל שפשוט היה משעמם, לא היה מה לעשות אז נפגשנו לנגן 5 פעמים בשבוע. חוץ מזה המעמד הסוציו אקונומי של האזור נתן לנו את האפשרות כילדים, לחשוב בגדול, לשאוף ליותר. גם בחו"ל הרבה מאוד מסיפורי ההצלחה הם של ילדים ממעמד הביניים שגדלו בפרברים. זה אולי לא סקסי כמו ילד מהשכונות, אבל זה הרוב. בתקופה שלנו, לא היו מועדוני נוער ולא היה את הג'ק אז היינו צריכים להרים ערבי הופעות בעצמנו וללמוד על בשרינו איך מביאים קהל, איך מעצבים פלאייר, איך בונים הופעה, וזה עוד לפני שהיה פייסבוק. כל הכישורים האלה מאוד עזרו לנו כשבסופו של דבר החלטנו לעזוב את הארץ כדי לרדוף אחרי החלום".

מה באמת גרם לכם לעזוב את הארץ?

"אין רוק בישראל. יהיו כאלה שיגידו שזה שטויות, אבל הם טועים והם יבינו את זה בעצמם במוקדם או במאוחר. זה לא חלק מהתרבות. אני הייתי מאוד מאוד פעיל לקידום הרוק בישראל והייתי אחד מאלה שאמרו שזה שטויות. אבל לצערי למדתי שזה נכון. במשך שנים הופענו מאות הופעות ברחבי הארץ, פסטיבלים ואירועים. אבל זה תמיד היה בגלל שאנחנו דחפנו את זה ממש חזק לא כי באמת היה לזה מקום וקהל. ב-2012 הלכתי לביקור באנגליה בפסטיבל דאונלואוד וראיתי יותר מ-100 אלף איש במקום אחד, שבקלות יכלו להנות מהמוזיקה שלנו, בעוד שבארץ מדובר על אלפים בודדים במצב האופטימלי, הבנו שצריך לכוון לחו"ל. ההפתעה האמיתית הייתה התגובה כשבסופו של דבר עשינו את הצעד. כחודש אחרי שהעלנו כמה שירים ליו טיוב כבר חתמנו עם חברת תקליטים באנגליה, כיכבנו בראש מצעדי הרוק בתחנות רדיו ברחבי העולם (זה שיש בכלל מצעד רוק היה משהו חדש לנו) ושלושה חודשים אחרי כבר יצאנו לסיבוב הופעות הראשון, מאז שיחררנו שני אלבומים בהפצה עולמית, עשינו שבעה סיבובי הופעות בתשע מדינות והבנו שעם עשירית מהמאמץ שהשקענו בלדחוף את זה בארץ, אנחנו משיגים פי עשר מהתוצאות”.

ובמה שונים עסקי המוזיקה באירופה מאלו שבארץ?

"עסקי המוזיקה באירופה מאוד שונים, בעיקר בגלל שהם קיימים. צריך להבין שישראל מאוד קטנה, מבחינת אוכלוסיה היא יותר קטנה מלונדון, שזו רק עיר אחת ממדינה אחת בכל אירופה. יש למי לשווק, יש קהל כי קודם כל יש מלא אנשים אבל גם כי הם גדלו על הרולינג סטונס ואוזי אוסבורן. בישראל אי אפשר לעשות סיבוב הופעות, אי אפשר באמת למכור אלבומים. הפוטנציאל מאוד מאוד קטן. לא היה קל לעזוב את הארץ, את החברים, את המשפחה, היה במהלך הזה גם הרבה תסכול של שנים של ניסיונות בארץ. יש הרבה כישרון בישראל אבל כולם נלחמים על חתיכה מהעוגה שלא באמת קיימת”.

תחזרו להופיע בישראל?

"כרגע אנחנו גרים בלונדון ויוצאים להופעות על בסיס שבועי בכל אירופה. אין תוכניות להופיע בישראל. רצינו, אבל רוג'ר ווטרס שיכנע אותנו לא לבוא. לא נראה לי שמישהו מכיר את "צ'ייס דה אייס" בארץ. הז'אנר שלנו לא באמת קיים בארץ. אין סצינה ואין עניין. אנחנו מתמקדים איפה שיש לנו סיכוי. יש קטע כזה שלאנשים לא אכפת עד שעשית את זה במקום אחר, אז אולי יום אחד נחזור לאיזו הופעה אחת בפארק הירקון או משהו כזה".

אתם מאמינים שהעובדה שהשירים החדשים שלכם הם באנגלית היא באמת פקטור להצלחה בינ"ל?

"במשך שנים שרנו בעברית. והייתה לזה סיבה – רציתי להכיר לקהל המקומי בישראל את הסגנון שאני כל כך אוהב. האמנתי שאם אנחנו בישראל אנחנו צריכים לשיר בעברית. זו טעות גדולה! אחרי שהקלטנו את השירים הראשונים באנגלית, השמעתי אותם להורים שלי. הייתה זו אמא שלי שאמרה את זה בצורה הכי טובה: "שנסונים שרים בצרפתית ורוק שרים באנגלית". המשפט הזה דבק בי מאז אותו רגע, רק חבל שלקח לה 8 שנים לומר אותו. שירים באנגלית זה לא הבטחה להצלחה, אבל זה סיכוי להצלחה. שזה כבר הרבה יותר ממה שיש בישראל”.

מה החזון שלכם לעתיד הלהקה?

"האמת שלא יכולתי לצפות את מה שעבר עלינו ב-3 השנים האחרונות אז קשה לי ממש לומר. אנחנו לומדים תוך כדי תנועה ומקווים שאנחנו עושים את הצעדים הנכונים. בדיוק סיימנו סיבוב הופעות ארוך של כמעט חודשיים והשבוע שחררנו את האלבום השני שלנו. מתוכנן עוד סיבוב הופעות ארוך בפברואר-מרץ' וכבר התחלנו לעבוד על שירים לאלבום הבא. בחזון הרחוק, אנחנו מכוונים לוומבלי. אנחנו אפילו יכולים לראות את האיצטדיון מחלון הבית שלנו פה בלונדון מה שמאוד עוזר להשראה".

אנחנו נשארים (בינתיים) בארץ

להקת ניט (Neat) הוקמה ב-2014 , הם מנגנים פאנק, והוציאו עד כה אלבום אחד. בלהקה נמצאים הסולנית הדר שמש (21), הגיטריסט עמית ריפשטוס (22), הבסיסט גיא גולרן (23), והמתופף רועי כהנא (שמנגן גם בשרדהד).

איך קמה הלהקה?

הדר שמש : "גיא גולרן הגיע עם רעיון להקים להקה חדשה עם רועי כהנא, ורועי שאל אותי אם אני רוצה לנסות לשיר. לא היה לי נסיון בשירה אבלי הסכמתי לרעיון והתחלתי לחפש גיטריסט. הבאתי את עמית ריפשטוס לאחת החזרות, והוא התלהב וגם אנחנו התלהבנו ממנו ומשם זה זרם".

מה מניע אתכם לכתוב שירים דווקא באנגלית?

"כי לשם הז׳אנר מכוון ורוב הקהל הוא לא מהארץ. הכתיבה באנגלית מאפשרת להפיץ את המוסיקה מחוץ לתחומי הארץ, ואולי בעתיד לחתום אצל חברה בעלת שם עולמי. קיבלנו פניה מבחור מיפן לדיסקים ופניות מכל מיני מעריצים מכל מיני מדינות שלא היינו מגיעים אליהם אם היינו כותבים בעברית. אני אישית ככותבת מעדיפה לכתוב באנגלית כי השפה מתגלגלת לי טוב יותר על הלשון והיא יותר עשירה מעברית, יותר נוח לי לבטא את עצמי בה".

ניט: "כרגע מתרכזים בלהופיע בארץ כדי לקבל הכרה" 

ההקלטה של האלבום גם נעשתה בעיר, זה נעשה במכוון או משיקולי נוחות?

"ההקלטה של האלבום נעשתה באולפן שאנחנו עושים בו חזרות, אולפני גודסטוק בכפר רות. הייתה לנו כבר הכרות טובה עם אדם קמאי וזיו בנאי, בעלי הסטודיו, כשרצינו להקליט, והם הכירו את המוסיקה שלנו וידעו לאן אנחנו מכוונים מבחינת הסאונד של ולכן היה יותר נוח לעבוד איתם. את הגיטרות והבס הקלטנו באופן עצמאי בבית משיקולי זמן ונוחות”.

אתם רובכם מוזיקאים שצמחו בלהקות ממועדון הג'ק אבל דווקא בתור "ניט" לא יצא לכם להופיע שם, יש סיבה?

"היה דיבור על לארגן הופעה שם כמה וכמה פעמים ולצערנו התוכניות לא יצאו לפועל. בכל מקרה אנחנו נשמח להופיע בגג האדום בהזדמנות הראשונה שתהיה לנו".

מה הכיוון עכשיו? סיימתם להקליט את האלבום, מה לגבי חומרים חדשים? מה התכניות לעתיד?

"אנחנו כרגע מתרכזים בלהופיע בארץ כדי לקבל הכרה, וכותבים במקביל חומרים חדשים. התוכנית לשנה הקרובה היא לכתוב חומרים חדשים בהכנה לאלבום מלא, ולהקליט כשנהיה מוכנים".

צילום יחצ