"שנסון לציון", רננה נאמן

שנסון לציון, כך נקרא אלבום הבכורה של היוצרת הצעירה והנבלנית רננה נאמן הנדלר. מי שיאזין לאלבום הזה, לא יכול לנחש שמדובר ביוצרת שלא מזמן חצתה את שנות העשרים של חייה. ההפקה המוזיקלית (בנו הנדלר) הנקייה וריבוי כלי הנגינה, באחריותם של אסף ואייל תלמודי, מצליחים לייצר אלבום עם קו מוזיקלי ברור, יציב ושלם. סה"כ עשרה שירים יש באלבום הבכורה של רננה, את כולם למעט אחד שכתבה אחותה ליבה נאמן, כתבה והלחינה בעצמה. האלבום שיצא תחילה רק במהדורה דיגטלית, יוצא בימים אלו באלבום של ממש, קשיח. על אף שלא פעם נדמה שהעולם שאנחנו חיים בו מתקיים בעיקר באינטרנט, יש חשיבות לכך שהאלבום הזה יוצא בפורמט הקשיח והמוכר, יש חשיבות לנוכחות שלו בעולם.

השירים באלבום צולחים את המבחן החשוב ביותר, הטקסטים. ‘שנסון לציון’, שיר הנושא של האלבום מישר מבט לציונות הישראלית העכשווית, המודרנית ולא מפחד להפציר “הלכנו עם הצדק והצדק הלך / בחרנו מוסר והמוסר גם ברח…”. בהמשך היא תשיר את “אם תרצו”, מניפסט חברתי על דפי ההיסטוריה שלנו שמעלים אבק, “אם תרצו נוכל למחוק ערים שלמות / לבנות חומות ולשנות את השמות של הרחובות..”.

גם ב”אפילוג” השיר שפותח את האלבום, שנכתב ממקום יותר אישי, רננה לא נשארת אדישה “אני עוזבת זה נגמר / אני פורקת מעלי את הכובד שלך / השארתי את כל הסליחות, השארתי את כל הדמעות / לאלה שתבואנה אחרי…”. הקול של רננה מצליח לשייט בגבהים בצורה מענגת, וזה לא יהיה מוזר אם אציין כאן את שמה של חווה אלברנשטיין לפני שאוסיף נקודה בסוף המשפט. משהו בווקליות של רננה בתוספת הפריטה בנבל, מביא איתו גוונים שלא שומעים במוזיקה שנעשית היום בישראל. "באת אלי מתוך צל ענפיך / בהיר וצלול קראת בשמי" זו השורה הפותחת בשיר "בואי לילה" שמוכיחה שעדיין נכתבים שירים בעברית מצוחצחת ולא בשפת מסרונים או צ'אטים באינטרנט.

השיר "סופות חול" הוא שיר שקורא תיגר על האמונה שפיתחו בני האדם באלים שלא ניתן להוכיח את קיומם, על אף שהתוהו ובבוהו שוררים במידה מסוימת בישראל 2014.

את אריזת האלבום מקשטת דמות של חמור, כאשר במקום משיח על גבו, רוכב הנבל. נראה שזו אימרה מספיק מעניינת בכדי לפתוח את האלבום הזה ולהאזין לשירים של רננה. אני עושה רושם, אוהב את זה מאוד.

(צילום פרטי)