שריף – להרים ת'מצב רוח

אפצח בווידוי. כששמעתי בפעם הראשונה את שירו החדש של הזמר שריף (לשעבר שריף הילד הדרוזי) הייתי בטוח שהוא פרסומת לרדיו שקיבלה גם גירסה ארוכה. חוץ מזה – כל המחמאות לזמר, ששירו האחרון "הכל קורה בתל אביב" עם דודו אהרון הפך ללהיט מקומי, שהביא יציאה מוזיקלית המעלה לדיון נושא מעניין-האם זה לגיטימי לפרסם מוצר/אומן באמצעות שיר?

אם תשאלו אותי – הגבול הוא דק עד מאוד. לפני תריסר שנים שם קרטיס "50 סנט" ג'קסון את המונח "product placement" בחזית הבמה של אמנים כשקיבל מאתיים חמישים אלף דולר על השימוש במותג "בקרדי" בפיזמון השיר המצליח ביותר שלו "In the club" ופתח שוק רווחי ביותר לזמרים המחפשים להעצים הכנסותיהם באמצעות שתילת שמו של מותג/מוצר/אומן בשירם. כיום אנו חיים בעידן של מסרים, שמרביתם מכילים אג'נדת צריכה ומכאן ששריף לקח את ה"פרודקט פלייסמנט" לאיזור הנוחות שלו כשבחר את המילים של אופיר כהן (שכתב כבר לאייל גולן, מאור אשואל ואינספור אחרים) שבעצם מתארות את שריף כמוצר החם ביותר שאתם חייבים להביא לאירוע שלכם, אחרת לא יהיה שמח ותהיה אווירת "שכונה".

קשה למצוא איכויות ועומק בטקסט המתאר בפשטות את ההכנות של מי שנולד עם השם מייק שריף ולאחר שסיים להתארגן לחתונה, הוא בא לעשות שכונה (כפי שכבר ציינתי), להעלות את המצב רוח ולדאוג שיהיה שמח (זה בטוח). בצד ההפקתי אין תלונות על יכולות ההפקה של יעקב למאי, שהוא אחד ממפיקי המוזיקה המזרחית הוותיקים בארץ עם שירי קאלט של זוהר ארגוב מחד, ולהיטי פופ אלמותיים כמו "יום הולדת" של להקת עדן מאידך, שלמרות שלא צלח בתחרות האירוויזיון הוא מושמע בכל מסיבת יום הולדת שלישית בישראל מאז ועד אי פעם. למאי הביא את מיטב הכלים האידיאליים לשיר שכזה (גיטרות, אקורדיון ובגלמה) והוציא משריף יכולות ווקליות המתעלות על ביצועיו הרגילים בדרך כלל. בשורה התחתונה השיר "להרים ת'מצב רוח" הוא מקפיץ ונבנה בנוסחה שיצרה מספר מגוחך של להיטי פופ ים תיכוני, אך ניכר כי הוא עולה במעט ברמתו על אותם להיטים ולו בגלל הציניות המסויימת בהתייחסות של שריף לעצמו בעודו שר, כזו הגורמת לתהות אם כל השיר הזה הוא פארודיה ממולחת או רציני בכוונותיו, ומייצג רדיפת בצע בישירות המתאימה לישראל 2015.