Arcade Fire – Reflektor
בסיום שנת 2010, כשמדור זה בחן את השנה שעברה, שני אלבומים מומנטלים זכו להכנס לרשימה המצומצמת. האחד היה The Suburbs של הארקייד פייר והשני, This Is Happening של ה LCD SoundSystem בהובלת המפיק על ג'יימס מרפי. שלוש שנים עברו, עידני עידנים בעולם המוזיקה, ולפתע בחרו הרכב הרוק הקנדים לעבוד עם המפיק האמריקאי על אלבומם החדש – Reflektor.
אבל נדמה שהתוצר החדש לא עומד לכבוש את מצעדי שנת 2013. נכון, מדובר בשניים מהכוחות היוצרים הכי מרשימים בעשור האחרון ואין ספק בנוגע למיקומם ברשימת המוזיקאים המשפיעים של השנים האחרונות, רק שלפעמים, במיוחד בתחום האמנות המוזיקלי, אלבום יוצא קטן מסך חלקיו. במיוחד כשהוא נודף מעודף מאמץ ויומרנות שבהחלט קופצת מעל הראש של עצמה. כי בכל זאת, לא מדובר בחבורת פופיקים.
מדובר באלבום כפול בן 75 דקות עם שירים שנעים סביב השש דקות ונושאים כאהבה, חיים, מוות ויאוש בהשראת הסיפור היווני על אורפיאוס ואורידיקה. אם השם לא מצלצל לכם מוכר, הנה הסיפור בקצרה: הוא נגן אילעי, היא נימפה שננשכת ע"י נחש, הוא מנגן את דרכו למעמקי השאול (פשוטו ככמשמעו) וזוכה להחזירה לעולם החיים רק כדי לאבד אותה חזרה לגהנום עקב חוסר יכולתו לחכות. כאמור, יומרני כמו שרק להקה בסדר גודל של ארקייד פייר יכולה.
מהפן המוזיקלי, ההרכב לוקח פניה אחת משמעותית לעבר סצינת המועדונים, מה שלא ממש מסתדר עם התמה של הטרגדיה היוונית אבל בהחלט מתיישב עם ההחלטה להביא את ג'יימס מרפי כמפיק. היוצר המוכשר הוא השם הכי משמעותי ביצירת מוזיקה אלקטרונית רקידה, חכמה ומעניינת מאז.. ובכן, מאז יצירת המוזיקה האלקטרונית.
לא ברור אם התוצאה היא מה שרצו חברי הלהקה, אבל בהחלט ברור שזה לא מה שחיכו לו כל מעריצי שלושת אלבומיהם הראשונים. באחד משירי האלבום אומר סולן ההרכב, וין בטלר, "האם אתם אוהבים מוזיקת רוק'נרול? כי אני לא בטוח אם אני כן". המשפט הזה מהדהד לאורך האלבום כולו שמשתעשע עם דיסקו, סול, סלסה ואפילו רהרה (פסטיבל מוזיקה בהאיטי שמכיל מגוון של מוזיקה קאריבית עדכנית).
הערבוב אולי היה יכול להישמע אחיד יותר מהתוצאה, אבל חוסר הרצון לקצר את אורך השירים והשאיפה לדחוס עוד סיפור במסגרתו הטה את משקלו הכבד על האלבום. הוא ארוך מדי, פתלתל מדי ובהחלט מנסה יותר מדי. אין בו אכזבה נוראית מכיוון שרצוי שהרכבים מהמעמד של ארקייד פייר יתנסו ויתאמצו לחדש. זה יותר מנסלח. גם ההרכב וגם מרפי שאפו לייצר כאן אלבום גדול ויצאו עם אלבום נחמד. פספוס בסטנדרטים של רוקנ'רול אבל בהחלט לא טרגדיה מהזווית של המוזיקה. אולי באלבום הבא שלהם הם ימצאו מישהו שיקצץ להם את הצורה עד שיצא תוצר מהודר יותר. זה כבר אמור להביא קלאסיקה.
בתמונה: ארקייד פייר (צילום יחצ)
