"אלבום בלב ים: סיפורים מהקופסא – רמי פורטיס" – 24.07.13, לבונטין 7, תל אביב.

אני מת לראות הופעה של פורטיס כבר כמה שנים. אגדה אמיתית שעדיין בועטת חזק על כל במה שניתן. מסיבות שונות ומשונות עוד לא יצא. ככה זה, לא תמיד אנחנו מצליחים להביא את עצמנו להגשים את החלומות הכי קטנים אפילו. אבל כשמגזין המוזיקה "חבית הדגים" הרים ערב מחווה לאחד מהאלבומים המבריקים של פורטיס, "סיפורים מהקופסא", התמזל מזלי לראות את הדבר הכי קרוב – שלושה הרכבי רוק שמתחרעים על הבמה בשאיפה להתקרב למשוגע המקורי.

הערב, שהתקיים באנדרגראונד של הלבונטין 7, הוא חלק מסדרת מופעי מחווה לאלבומים ישראלים גדולים. בחודש שעבר התקיים מופע מחווה ל"שינויים בהרגלי הצריחה" של החברים של נטשה, ובחודשים הקרובים צפויים להתקיים הופעות מחווה ל"מנועים שקטים" של אסף אמדורסקי (אוגוסט), "פעם בחיים" של עמיר לב (ספטמבר), "עיוור בלב ים" של כרמלה גרוס ואגנר (אוקטובר) ו"חם על הירח" של ברי סחרוף (נובמבר, כמו שבטח ניחשתם).

מדובר בסדרת הופעות נהדרת שמקדישה זמן לכמה מאבני היסוד של הרוק הישראלי מבלי לוותר על השירים שלא הפכו לסינגלים. סדרה שמראה את האהבה המיוחדת שיכולה להירקם לאלבום שלם ולא רק לאמן. לתקופה או רגע בהיסטוריה האישית של מישהו שהפכה לקולקטיבית מרגע שהוציא אותה החוצה. מחווה לאותם הנקודות, אלבומים קפואים בזמן, מנשימה את אותם רגעים ומחזיקה אותם, גם אם רק לערב אחד בכל פעם, לבמה החיה.

ובכן, קצת קשה להעיר מהעבר את פורטיס לבמה. אולי זה כי הוא עדיין ערני למדי ואולי מכיוון שכשפורטיס תופס במה ישנו קסם מיוחד שקשה לשחזר. שלושת הלהקות שהשתתפו בערב עשו כמיטב יכולתם והתוצאות נעו בין "הממ…נחמד" ל"נהדר". "בוקרשט" שהחלו את המופע היו בדיוק האיזון בין שתי התגובות. הפתיחה שלהם עם "בבוקר של קטיפה" היתה בחירה נכונה לערב. הקול העמוק של הסולן דני פינקנטל והדיסטורשן התאימו להם היטב, אבל גם בביצועים שלהם ל"באוויר" או "תחנה סופית" הם לא הביאו הרבה חידוש לקלאסיקות. דווקא כשביצעו שיר מקורי שלהם הם זהרו בהרבה.

להקת "בישגדא" שעלתה אחרי התארגנות חצי קצרה כבר איבדו מעט את האנרגיה של המקור. הלהקה הוותיקה ביצעה את שירי פורטיס כאילו מעולם לא עברו 25 שנה, לטוב ולרע. רק שבמופע המחווה מצפים לראות קצת מעבר, אולי את הייחוד של הלהקה מתחבר עם המוזיקה של האלבום ההוא. אבל הסיום של "אנחנו ירונה כספי" היה הסיום המושלם לערב.

"ירונה כספי" מסתובבת בחוג השוליים של הרוק הישראלי מאז ראשית שנות ה-90 ויחד עם ההרכב החדש שלה היתה הגילום הטוב ביותר למהות הערב ולמהות המחווה. ביצוע מהפנט ל"כוכב הקופים", הפיצוץ האנרגטי שנצפה על הבמה ב"אין קשר" (כולל צעקות הכסף כסף של הקהל) היו רק רמז לביצוע המושלם של "שקיעתה של הזריחה" בכיכובה של ירונה והפסנתר בלבד. הכי קרוב שיש לחוויה המקורית שהיא פורטיס.