Snoop Dogg-Bush
קאלווין ברודוס ג'וניור, הידוע לעולם בתור סנופ דוג, מתקרב לגיל השלישי בחייו אך לא נראה שיעצור ובעצם – למה לו?
רק בשנה האחרונה של חייו הוא חגג בגיל 43 את היותו סבא לראשונה, נהנה מתדמית הראסטהפארי שברא לעצמו לפני כשנתיים ומשמש מודל לחיקוי לילדים ונערים אותם הוא חונך ומאמן בליגות פוטבול שונות שהוא מממן. אם נסתכל על הפן המוזיקלי ניווכח לראות כי גם לאחר עשרים ושלוש שנים בעסקי המוזיקה והבידור עדיין יש לו מה לתת ולחדש, כולל את עצמו כמובן במוניקר הישן-חדש והטוב סנופ דוג (שאינו "סנופ ליון", דמותו הג'מייקנית).
לאחר כשמונה עשר אלבומים שמכרו למעלה מ-35 מיליון עותקים, החליט ברודוס לשים את מושכות ההפקה בידיו של פארל וויליאמס המעולה והנ"ל היה אמון על הפקת כל השירים, הדבר ניכר בסאונד הפופ השחור הייחודי שבנה לו וויליאמס בשנים האחרונות ולא מפסיק לספק להיטים לאומנים מגוונים מחד ולעצמו בפרט.
החל מהסינגל הראשון, "Peaches and cream" בו התארח מי שהפך להיות זמר הבית של סנופ ופמלייתו צ'ארלי ווילסון הפאנקי עליו כתבתי בעבר, והחל לחמם את הגזרה לגבי שובו של סנדק ההיפ הופ הקשוח והחלקלק למרכז הבמה. את השיר השמיעו יותר מדי פעמים וחיש מהר עלה ונחשף לו הסינגל השני "So many pros" המשדרג את הגרוב הרומנטי דיסקו של פיצ'ז ללהיט מועדונים פוטנציאלי בעל רבדים מוזיקליים משובחים כפי שלא היו לסנופ כמה שנים טובות. הוסיפו לסופרלטיבים עד כה את הקליפ האדיר ששוחרר, ונראה כמו סקירה צינית ומשעשעת של חזון סרטי ז'אנר ה"בלאקספלוטיישן" של שנות השבעים, שבאמת הצליח לחדש גם לציניקן כמותי בצורת ההגשה האסתטית והמושקעת היורדת לרזולוציות של הצבעים המוצגים המשתלבים בהרמוניה מושלמת עם זרימת השיר בעל הפזמון המאוד קליט ולא פחות קיצ'י, כי לסנופ דוג מותר כבר להיות קיצ'י מדי פעם.
השלישי במספר ממניין הסינגלים, שבאופן מוזר גם בהחלט ראויים להיות מוגדרים המשובחים שבאלבום, נקרא "California roll" (כמו הסושי). מתארח בו סטיבי וונדר בקולות מפוחית נהדרים וקיציים והוא מענג כמו בריזה קרירה בליל קיץ לוהט. קשה להרחיב במילים עד כמה סנופ נשמע עדכני ורלוונטי תחת שרביטו של פארל וויליאמס (שנעזר בעמיתו לצוות ה"נפטונז" צ'אד הוגו בחלק מההפקות) ומשלב בצורה מדוייקת בין שירה פאנקית לבתי ראפ ושירה קליטים ופשוטים שלא באים לסבך את המוח במחשבות מיותרות על עומק התוכן. כן, התוכן לא משתנה הרבה בעולמו של סבא סנופ ועדיין שיריו נעים בין שירי אהבה לטקסטים רדודים על מריחואנה וסיפורי עבר שבטוח שמענו ממנו בעבר.
סיכומה של החוויה שהיא "Bush" היא משהו בין הזמן והסגנון הנכון, לחיבור הברור עם המפיק הנכון לתקופה, שהופכת את האלבום שנשמע כי מעביר את ההווייה הקליפורנית ברוחו ובנשמתו, כיאה לסנופ דוג ליצירה שתדליק את הקיץ כאש בשדה קוצים. תחנות הרדיו כאן בישראל כבר השמיעו את שני הסינגלים הראשונים בחיבה חמה. מומלץ ומהנה!
(צילום יחצ)
