כמה פעמים שמעתם צעירים ממודיעין שמתלוננים שאין חיי לילה בעיר, אין מספיק פאבים או מקומות בילוי בסופי השבוע? לכל אלה מומלץ להכיר את אולפן ההקלטות "goodstock music" ,שהקימו אדם קמאי (27) וזיו בנאי (27), תושבי העיר, שמצליחים מכפר רות לנהל חיי לילה ותרבות ברוח מחתרתית.
עולם מוזיקלי
הדבר הראשון שמרגישים כשנכנסים לאולפן בכפר רות הוא השראה. על הקירות תלויים דיסקים של סינגלים ואלבומים שאדם וזיו הפיקו יחד עם האמנים. הקירות מעוטרים בסטיקרים ופוסטרים, והדלת פתוחה: יש ספות, מטבחון, ו"מי שבא ברוך הבא".
מגיל צעיר היה ברור לשניים, מוזיקאים בנפשם, שהם שיעסקו בתחום, למרות הביקורת מסביב, ואת התשוקה הזאת הצליחו להפוך למקצוע. הם רואים במוזיקה לא רק פרנסה, אלא גם השקפת עולם וסגנון חיים, והם צמאים ליצירה, לרוח שטות, לאותנטיות, למוזיקה שהיא אנטי-טזה לזרם המרכזי. המוזיקה שהם יוצרים עם האמנים באולפן משדרת מסר לשומע: היא בועטת, מותחת ביקורת, מוזרה, מרגשת ובעיקר מלאת תוכן. שני החדרים הקטנים מהם מורכב האולפן, הם כל עולמם וסביר להניח שתמצאו אותם כאן גם בשלוש לפנות בוקר.
אדם עבר לגור במודיעין עם משפחתו בגיל 6, מראשוני התושבים בעיר. "אני גר בעיר הזו כבר כמעט 20 שנה, נשארתי פה כל הדרך. אני שוכר פה דירה עם בת זוג והכוונה שלי היא להישאר, כאן הקמנו את העסק, כאן התחלנו הכל. במקור אני מגיע מהמוזיקה. אני גיטריסט, מפיק, מנגן על עוד כלים." אדם בוגר עירוני ב', עבר בשלב מסוים ללמוד בבן שמן, וכשהשתחרר משירות צבאי בחיל האוויר רצה לעשות משהו טוב עם החיים שלו, משהו חיובי. "משם זה הגיע ממש מהר למוזיקה, להופעות, ללהקות, ללימודים ברימון ובBPM- (מכללה לסאונד והפקה) ולהקמת האולפן" הוא אומר "רציתי לצבור ולעשות כמה שיותר."
זיו מכיר את אדם כבר מכיתה ג', וגם הוא למד בעירוני ב'. "היום אני גר לבד במודיעין. אחרי סיום הלימודים התגייסתי לחיל הים. כשהשתחררתי, הלכתי ללמוד סאונד במכללת יואב גרא בתל אביב. התחלתי לעבוד כטכנאי סאונד בסטודיו "אקורד" פה בקניון. עשיתי קורס מיקסינג ומאסטרינג בBPM-. הייתי טכנאי סאונד בפאב ההופעות "האומה", שהיה במודיעין. אדם ואני הקמנו את האולפן בשנת 2011. במקביל אני טכנאי סאונד בהיכל התרבות ובאולם עינן."
מאיפה הגיע הרעיון להקים אולפן?
אדם: "אני וזיו היינו מסתובבים עם אותם חבר'ה. אחרי הצבא נפגשנו בחדר חזרות וכשראינו ששנינו מאוד בעניין של מוזיקה, ולא רק מוזיקה, אלא בייחוד מוזיקת שוליים, מוזיקה מחתרתית הבנו שצריך לעשות עוד מהדברים האלה, עוד מוזיקה כזו. התחלנו לחשוב איך אנחנו יכולים לייצר את זה. האמת היא שבמקור הרעיון היה לייבל – בית למוזיקאים שיוציא דיסקים בשבילם."
איך רעיון להקים לייבל מתגלגל להקמה של "Goodstock"?
"פשוט מצאנו מקום ממש טוב לאולפן. בכלל חיפשנו משרד. חיפשנו חדר שאפשר לעבוד ממנו, ומצאנו את המקום הנפלא הזה. עם הידע שהיה לנו, ועם היכולות, פתאום הסתכלנו על הנפח והבנו שאפשר להקים קצת יותר ממשרד עם מחשב ששולח מיילים, אלא לייצר מוזיקה בעצמנו. ברגע שהמיקרופון הראשון עבד כבר, התחלנו להכניס לכאן להקות."
איזה אמנים/להקות הגיעו אליכם?
זיו: "הלהקות היו חלק מהגג האדום, חלק עצמאיות, חלק להקות נוער במודיעין. הפרויקט הראשון שלנו היה להקת הנוער "טאבולה ראסה", זה היה הסינגל הראשון שאי פעם שהוצאנו." ואדם מוסיף ש"זה אולי אחד הסינגלים הבודדים שיצאו מלהקה מודיעינית. להקה יכולה להיות קיימת. היא יכולה לעשות חזרות, אולי היא תעשה הופעה. אבל טאבולה ראסה היא להקה שהוציאה דיסק עם סינגל עוד לפני שהם בכלל התגייסו לצבא. היום הם חיילים, ובכל זאת הם כאן בכל סופ"ש, ממשיכים להוציא אש מהכלים. אנחנו היינו הבית בגיל צעיר ומאז הם ממשיכים להתפתח."
מה מקור השם Goodstock?
"זה לגמרי משנות ה-60, מפסטיבל "וודסטוק" המפורסם. מתוך אהבה חופשית, תקופת ילדי הפרחים, אנחנו נורא 'היפים'. אנחנו רק בקטע של נתינה פה."
עסק בתחילת דרכו הוא נטל. היו קשיים?
אדם: "זה התחיל בשיטה הפשוטה – מי שמכיר אותנו מכיר את המקום. ידענו שאנחנו חייבים מקום משלנו לנגן בו, לעבוד בו ולעשות מוזיקה. רצינו להיות מוזיקאים עצמאיים."
הפריצה הגדולה
זיו מדגיש את חשיבות ההחלטה של השניים להיות מוזיקאים עצמאיים ולא שכירים. "הגענו להחלטה שאם אנחנו לא נעשה את זה, זה לא יבוא משום מקום אחר. לקחת את הדברים לפי הטעם והרוח שלנו." לדבריהם, הדרך היחידה להתפרנס ממוזיקה היא להחליט שזה מה שתעשה. "האולפן התחיל עם תקופה מסויימת שבה היה לנו מרחב נשימה, אמרנו שכרגע לא חייבים לקוחות, אנחנו בינתיים מחזיקים את עצמנו וזה לחלוטין בשבילנו. עבדנו בעבודות בתור שכירים מהצד, כדי לממן את ההתמכרות הזו. לאט לאט אנשים התחילו לשמוע על המקום. תמיד יש פה תקליטים, תמיד יש קפה ותה ואנשים נורא נהנו לבוא לפה. אז התחלנו לראות את הפוטנציאל היותר גדול והיותר עסקי. התחלנו בלי תקציב. עשינו הכל בשיטת "עשה זאת בעצמך". אילתרנו המון. את כל האקוסטיקה אנחנו בנינו, השטיחים על הקירות, הכל בשתי הידיים. הלקוחות התחילו להגיע, בעיקר לחזרות, עם הזמן הגענו למצב שאנחנו מכסים את השכירות, אפילו מרוויחים."
מתי הגיעה הפריצה הגדולה?
"הגיע טלפון מלהקת ה"The great machine". זו להקה מעולה, מהנחשבות ביותר כרגע בתל אביב. חבר משותף המליץ עלינו והציע להם להקליט באיזה אולפן מגניב במודיעין. זו הייתה פריצה גדולה. הזדמנות לעבוד עם להקה שאנחנו באמת באמת מאמינים בה. הם הגיעו אלינו כבר עם שם משל עצמם. זו להקת רוק פסיכאדלי. מהרגע שהם הגיעו לפה והיו תוצאות, התחלנו לייצר יותר דברים, התחלנו לעודד להקות. אנחנו מאוד אוהבים לייצר אלבומים, משהו שיש לו סיפור, פרק מוזיקלי של 45 דקות. להקת "Chase the ace" הקליטה כאן, ועכשיו הם בחו"ל, הם כתבו אצלנו שני אלבומים, היום הם גרים בחו"ל ומופיעים באירופה. אנחנו היינו התחנה האחרונה שלהם לפני שהם פרצו בחוץ לארץ. אתי אנקרי הייתה בביקור, אלון אולארצ'יק הגיע לכאן לעבוד עם להקה שהוא מפיק."
זיו עצמו הוציא באולפן שני דיסקים באופן עצמאי, והאולפן ממשיך לעבוד בקביעות עם אמנים עצמאיים מהארץ בכלל ומאזור מודיעין בפרט.
החופש לפעול
השאיפה של אדם וזיו היא ליצור תרבות אלטרנטיבית בעיר, אירועים שלא קורים כל יום ושיוצאים מהמסגרת של המקובל והמוכר. האולפן לא רק מקליט, אלא מהווה גם נקודת מפגש לכל המעוניין בתחום מהעיר ומחוצה לה: "לנהל אולפן זה לא עסק סטנדרטי. זה לא כמו דוכן פלאפל, למשל, שבו אתה יודע כמה מנות אתה צריך למכור כל שבוע. יש לנו הוצאות, יש שכר דירה, אבל החופש שלך במקום כזה הוא העובדה שבכל רגע נתון אנחנו יכולים לפרק את הרמקולים, לפרק את התופים וללכת להקים איזה הופעה מחתרתית, לארגן פסטיבלים של להקות ואלה דברים שאנחנו באמת עושים. ארגנו כאן בחלל הקטן הזה הרבה מאוד הופעות ואירועים לאורך השנים. ראינו שיש לנו את הלהקות, לכל חזרה מגיעים המון אנשים. זה פתוח לקהל הרחב, אבל מודיעין היא לא בדיוק עיר רוקנרול שבה האנשים רק מחכים לאירועים כאלה. אירגנו גם הופעות פה בחוץ ליד האולפן."
איך נראית שגרה באולפן הקלטות?
"אנחנו פה כל יום ויש עבודה שוטפת, חזרות. להקות קובעות איתנו כמה שעות של חזרות, אנחנו מגיעים לחזרות האלה. יש גם הרבה עבודה שהיא לא מול הלקוח. אנחנו כאן בכל מקרה, בשבילנו זה כמו לונה פארק, יש כאן את כל הגיטרות והכלים."
להוכיח לכולם
המוזיקה בשביל זיו ואדם היא כבר מזמן לא רק תחביב, אולם ההחלטה לעסוק במוזיקה גוררת לעיתים ביקורת מהסובבים, אפילו תחושה של חוסר יציבות. לא מעט אנשים מוותרים על החלום לטובת תחומים שנתפסים שמבטיחים יותר. זיו: "המוזיקה אף פעם לא נתפסה בעינינו כתחביב, תמיד מבחינתנו באנו בגישה שזה מה שאנחנו רוצים לעשות בחיים." ואדם מוסיף: "יצא לי לעבוד קצת בחנויות מוזיקה למיניהן. הרבה פעמים פגשתי מישהו מבואס שאומר 'איך פעם אהבתי לנגן, למה זנחתי את זה'. אחרי שאתה רואה אנשים שיש להם את הכמיהה הזו, אתה אומר לעצמך שיש לך הזדמנות לחיות את החיים האלה וזה גל שאתה חייב לרכב עליו. לא יודע אם אני אצליח להיות מוזיקאי עד גיל 90, אבל אם כן, אז בטח! כל עוד אני יכול להחזיק את זה בשיניים."
זיו: "שום הורה לא מתלהב כשהבן שלו מכריז שהוא יהיה מוסיקאי. ההורים שלי לא התלהבו, עם השנים הגעתי להישגים ופשוט הוכחתי להם. זה היה אחד הדברים שנתנו לי את הדרייב לעשות את זה. אנשים לא חייבים לתמוך, להיפך, אני רק רוצה להוכיח להם אחרת. הגישה שלי לפחות היא שנחיה רוב חיינו כדי להשיג את המטרה הזו, ואם רק נגיע להצלחה הזו למעט זמן, זה מספיק טוב בשבילי. זה לחיות בחופש אמיתי. היה רצון לעשות מהפיכה. לא רציתי לעזוב לתל אביב כי שם הכל קורה, רציתי לגרום למקום שבו אני חי להיות כמו תל אביב או יותר טוב. אתה לא עוצר לבדוק מה אנשים חושבים כשזו המטרה שלך."
הביקורת מסביב לא מפחידה אותם, אלה רק רעשי רקע. "מספיק אנשים אמרו לנו שאנחנו מפגרים ומספיק אנשים קראו לנו גאונים." נזכר אדם. "אין סיבה להקשיב, לא לאלה ולא אלה, רק להמשיך קדימה. בסופו של דבר היום כולם תומכים." וזיו מוסיף כי היום הוא מרגיש דווקא מודל לחיקוי: "אנחנו לא שני האנשים הכי סבירים שתפגשו. אנחנו לא מודיעיניקים טיפוסיים, אנחנו רחוק מזה. וגם העולם המוזיקלי רחוק מזה. אנחנו חיים מאוד בעולם משלנו. שואפים שהעולם יהיה קצת יותר טוב עם עצמו, פחות שיפוטי וזו הדרך לעשות את זה."
מה הדבר הכי הזוי שיצא לכם להקליט פה?
אדם: "זה נורא תלוי מה ההגדרה להזוי. בשבילנו לתופף פה על כוסות עם כפיות זה משהו שבשבילו קמים בבוקר. יצא לנו לעשות כאן כמה שירי מתנה למיניהם. היו כאן רוקסטארים שצריך להחזיק אותם ליד המיקרופון, חבורות זמר של פנסיונרים, היינו צריכים להקליט חבורה של ילדות בגיל 12… יש זמרים שמבקשים לא לשחרר מהאולפן חומרים החוצה, זמרים נכנסים ושרים שעתיים אותו שיר, ונופלים, ומזייפים. זה דורש המון סבלנות ואהבה להגיע לנקודה שפתאום אתה מוציא את הביצוע המושלם וזה הולך לכל מקום. אין ערב אחד שאנחנו מגיעים לכאן והוא לא הזוי. השד יודע מה יקרה. בכל חזרה אנשים יכולים לאבד עשתונות, זה עולם שהוא מלכתחילה חסר סדר. היו פה ערבים שיצאו משליטה לחלוטין, זו קלישאה, אבל זה רוקנרול. השיא הנוכחי של מסיבה כאן הוא משך של 24 שעות. בשבתות החיילים מגיעים לכאן גם. התאגדה כאן סצינה של אנשים, וכל חזרה זה קצת גדל. אנשים מגיעים סביב הרצון לשמוע מוזיקה חיה, להכיר, לקבל השראה. הכל במטרה מאוד מודעת להתרחק מהזרם המרכזי."
יש דברים שלא מתחשק לכם להקליט?
אדם: "המקצוע דורש המון צניעות. גם אם מגיע לכאן אמן ומבצע מוסיקה שאני פחות אוהב, לא משנה. אני אהיה פה ואני אעזור לו. לגבי הסשנים ההזויים, הדברים הכי טובים יוצאים כשיש אווירה של כיף, של חופש וחיבור וכימיה של האמן איתנו. אני יצאתי מפה עם זכרונות מדהימים מהקלטות של משפחות לאירועי בר מצווה, היו זיופים אבל זה באמת נעשה באהבה, ואז במיקרופון זה יוצא מדהים, למרות הזיופים."
השיר שלהם
מעבר לעיסוק של השניים בהפקת האמנות של יוצרים אחרים, הם גם יוצרים מוסיקה משלהם. "Little underground empire" הוא הרכב רוק פסיכאדלי שזיו הקים בשנת 2014. אדם וזיו מנגנים בלהקה וכותבים בה. יצירות הלהקה הגיעו לרדיו וההרכב ממשיך להתקדם ולהתפתח גם כעת. "אנחנו מעורבים המון עם אנשים, אנחנו חתומים על הרבה דברים, זיו עשה קולות רקע, ולפעמים להקות אומרות שחסר משהו, אנחנו לוקחים גיטרה ומנגנים יחד איתם." מתאר אדם. " המטרה שלנו היא להצליח בהיבט הזה גם כיוצרים. יש קונפליקט גדול בהצלחה הזו. מצד אחד זו אמנות, ואתה רוצה לעשות את המוזיקה שלך, אבל אתה לא יכול להתעלם מהצד המסחרי. לי אין שום כוונה לשנות אקורד או צליל אחד כדי שזה יהיה יותר פופלארי. אז כדי להוריד את העומס המסחרי, אתה פשוט מחליט שזו להקה שעושה אמנות. חברות ייצוג גדולות מעסיקות אמנים שיכולים לפנות ל-95 אחוז מהאוכלוסיה. כששומעים מוסיקה ברדיו אי אפשר להבין על מה השיר מדבר. אין סיפור, אין טקסט, אין כלום. רק מילים גנריות כדי שהמאזין יוכל להזדהות ואני חושב שמגיע לנו יותר מזה. מגיע לנו נפח רגשי, סאונד חדש."
יכול להיות שעם הקמת האולפן הזנחתם תחביבים אחרים, חברים, מערכות יחסים?
"אני חושב שבעיקר הזנחנו את העולם האמיתי" עונה אדם. "אבל אנחנו די בסדר עם זה."
זיו מסתכל על זה כסוג של חובה. "אם אתה באמת רוצה להיות טוב במשהו, אני חושב שאתה צריך להשקיע את רוב החיים שלך ורוב הזמן שלך, גם אם זה אומר שצריך להקריב בשביל זה מערכת יחסים שלא מסתדרת בגלל זה או כל דבר אחר."
"מישהו אמר לי פעם שאם אתה מוזיקאי מטורף אתה לא יודע להכין ביצה" ממשיך אדם. "זה עיסוק שדורש ממך הכל. אני הגעתי למצב שאני רוב הזמן באולפן, ואתה קצת מאבד את הקשר לעולם האמיתי. אני וזיו די איבדנו את הקשר לעולם האמיתי בהיבט הזה, כל יציאה לסופרמארקט גובלת בהלם תרבות."
מסיבת גאווה
כחלק מהפעילות החברתית והתרבותית של "goodstock music" אורגנה מסיבת הקהילה הגאה הראשונה בעיר. "זה לפיד שרצינו לשאת, הנה אנחנו הראשונים שמכניסים את המילה גאה ללקסיקון פה בעיר." מתאר זיו. אדם מצטרף אליו ומדגיש "במודיעין יש חור ענקי בתחום הפלורליסטי. יש פה תחום מסוים של שעות שבהן כלום לא קורה. אין כאן מאפיינים של עיר. כאילו פלורליסטי, אבל אם תלך מוזר ברחוב, זה לא מקום רגוע בשבילך. זו קהילה שמרנית יחסית. מבחינתנו הפלורליזם צריך להיות בכל הצורות, אם זו קהילה גאה, או ז'אנרים של מוזיקה, או כל סוגי האמנות. אין כאן את הדברים האלה, יש רק דברים ממסדיים. אין פה מוזרות או יציאה מהקופסה."
זיו, בתור אחד שעובד הרבה מול העירייה, מוחה על כך שההשקעה על פי רוב היא בתכנים יעודיים. "בעיר צריך שיהיה מכל הגוונים. אין פה שום השקעה בתרבות אלטרנטיבית, במוזיקה שהיא לא זרם מרכזי, אין מצעד גאווה. ואלה דברים שמאפיינים היום עיר מערבית ומודרנית. מבחינתנו, כל מקום שיהיה קשור לתרבות אלטרנטיבית, שמנו יהיה מאחוריו. אנחנו הרמנו את הדגל פה, אנחנו אחראיים על זה פה בעיר" ואדם מסכם ואומר: "אי אפשר להגיד על מודיעין שהיא לא עושה כלום. יש פרוייקטים מאוד יפים. אבל חיי תרבות אמיתיים, דברים חדשים, דברים מוזרים, מישהו חייב להביא לכאן את כל זה, ואני וזיו פה. כל החנויות כאן פונות ל-95 אחוז מהאוכלוסייה, אותן מנות במסעדות, אותה המוזיקה. בשביל שיהיה עוד משהו מזווית אחרת, מישהו צריך לעשות את זה ואנחנו בחרנו לשים את זה על הדגל."
מה העתיד שאתם צופים לאולפן?
"שלושה פרסי גראמי, שני אלבומי פלטינה…" צוחק אדם. "שיגדל. אני חושב שכל אלבום שאנחנו עושים וכל סינגל, כל פעם דוחף את הגבול יותר. אפשר להגיד שנעשה המון כסף והלוואי שיהיו לנו המון מכוניות, אבל לא באמת." זיו מצטרף מיד לרוח הדברים האלה. "המטרה שלנו בסופו של דבר היא לא רק שהמקום יגדל, אלא ברמה האישית, אנחנו רוצים לעשות עוד דברים שקשורים למוזיקה, ועוד דברים שהם ראשוניים פה, כמו פאב הופעות, כמו אירועי הקראת שירה, כמו מסיבות מיוחדות. למה שלמודיעין לא תהיה סצינת מוזיקה? יש המון אמנים בעיר, ואין להם איפה להופיע."
אם הייתם יכולים להקליט פה כל אדם בעולם. את מי הייתי רואה כאן?
לשניהם יש מבט מהופנט בעיניים. "כל אדם על פני כדור הארץ? לו ריד, דיוויד בואי, איגי פופ…מהארץ, "הקליק". להקת פוסט פאנק מדהימה. גם גלעד כהנא."
משפט סיכום?
"כל בן אדם שיש לו רעיון הזוי, מוזר, קיצוני, מוזמנן לפנות אלינו. אנחנו רוצים להיות באירועים חדשים, אמנות מודרנית, כתיבה. בואו נעשה מהפיכה."
בתמונה: אדם וזיו. "עשינו הכל בשיטת 'עשה זאת בעצמך'. אילתרנו המון" צילום: אינגריד מולר
