את שירה גרין אני פוגשת רגע לפני החזרה הגנרלית שלה יחד עם הרכב קלאסיקו נואבו (Clasico Nuevo) לקראת המופע שייערך השבוע בהיכל התרבות במודיעין. גרין היא זמרת אופרה אבל אין בה שום דבר מהכבדות המפורסמת של הנישה הזאת. "הנטייה הטבעית שלי הייתה ליצירות קלאסיות, הייתי מאוד רחוקה מיצירות ישראליות, אבל בשנים האחרונות התחברתי למוזיקה ישראלית ונוצר משהו מיוחד", מבהירה גרין. "המופע הזה הוא הראשון שמשלב יצירות קלאסיות עם ישראליות וכך גם משמעות השם של ההרכב – 'קלאסי מתחדש'. היכל התרבות נתן לנו הזדמנות לעשות את המופע הבכורה על הבמה שלהם".
בהרכב נגנים קלאסים שעבדו עם גרין במשך השנים: יפתח שחורי ויוחאי ברעם (גיטרות קלאסי וחשמליות), מאי גרין (סקסופון, חליל רועים, חליל צד), לירז ברדוגו (נבל), אסף קסימוב (מתופף ופרקן), אריאל איפרגן (בס). גרין: "כל נגן מגיע מעולם אחר. אני מכירה מוזיקאים ופניתי אליהם. עבדנו על ההפקה שלושה חודשים ומקווים שתרוץ גם בחו"ל. הנגנים בהרכב הם חלק בלתי נפרד ממני ונותנים, כל אחד בכישרונו ואיכותו, את החלק היחסי והמשלים. תחושת השייכות והשמחה של כל המופע שמורה אתם. הם לא באו 'להחתים כרטיס'. יש כאן המון גיבוש והקרבה למען המוזיקה. אנחנו עושים אהבה. שבעה נגנים על הבמה, עושים אהבה עם הקהל".
לא רק שירה בציבור
גרין (45) תושבת כפר האורנים, מנסה להסביר לי באיזה סגנון מופע מדובר אבל די מהר מוותרת ומדגימה לי בשירה. "אני יותר טובה בלשיר. תהפכי את זה את למלים". מקווה שאעשה את זה נכון.
בחלק הראשון של המופע מופיע ההרכב עם שירים קלאסים וישראלים, שילוב מיוחד של תרבויות, קולות וצלילים. כך למשל רצף של: באך, "אל נא תלך", אווה מריה, שוברט, "עכשיו הכל בסדר". או "אם זו אהבה", פוצ'יני, "חזרת פתאום". או אם תרצו: כרמן, "בסמה מוצ'ו", "חולם בספרדית". יכול להיות שהניסיון שלי "לתמלל" את השירה של גרין מוצלח, אבל הרבה יותר קסום להקשיב לה.
בחלק השני הקהל יושב מול מצגת עם כתוביות של שירים והוא משתתף פעיל בהופעה. "אני מכינה את הקהל עם פיתוח קול קל ואחר כך הם שרים אתי", מציינת גרין. "לא מדובר בשירה בציבור במובן המוכר של המלה, זה יותר שירה אומנותית וזה דבר חדש. מי שרוצה לרקוד מוזמן כי ישנם שירים שבהחלט מתאימים לזה".
למי זה מיועד בעצם?
"לדעתי זה מתאים לקהל מגיל 40 ומעלה, אבל לא בהכרח. גם צעירים יותר עשויים ליהנות מזה. מיועד לאנשים שרוצים וחלמו לשיר ולא קיבלו מעולם הזדמנות. הנה, האופרה מגיעה אליהם".
את זמרת אופרה מה הביא אותך לרעיון הזה, של שילוב קהל במופע?
"החיבור שלי בשנים האחרונות למוזיקה הישראלית. לכל שיר יש רקע, לכן הוא יכול להתחבר לשיר אחר. למוזיקאים יש יכולת כזאת, בעזרת אינטואיציה מאוד חזקה. אומנם המופע הוא יריית הפתיחה, אבל אנחנו נמשיך להופיע איתו, אני מאוד מאמינה בו. אני מאמינה שאנשים צריכים לצאת מהבית, לחוות הנאה תרבותית ברמה גבוהה", מסבירה גרין שהיא גם המפיקה בפועל של המופע.
כל אחד יכול
אבל גרין לא הייתה תמיד זמרת אופרה. כששאלו אותה מה תרצה להיות כשתהיה גדולה היא בכלל לא חשבה על שירה. "כשהייתי קטנה ניגנתי בקלרינט. גם אבי ניגן בקלרינט והוריי מאוד עודדו אותי לעסוק בזה. באיזשהו מחנה מוזיקלי נכנסתי בטעות לחדר בו נבחנו זמרים. אמרו לי לשיר משהו ושרתי את 'הילדה הכי יפה בגן'. התקבלתי וזאת הייתה תחילת דרכי המוזיקלית".
למרות שלא עסקת בשירה.
"יש אנשים שיש להם כישרון קולי, יוצא להם צליל יפה. ויש כאלה שלא מדייקים, הגוון לא נשמע יפה, אבל הכל עניין של טכניקה ואימון, כמו אתלט".
כלומר כל אחד יכול?
"בהחלט. אפשר לאמן בשירה, אפשר ללמוד לשיר מוזיקלי, לעבוד על דיקציה, אינטונציה, פיסוק, מחוות רגשיות ולהכניס את הנשמה לתוך השיר. מי שמוכשר בזה פחות, פשוט יצטרך יותר עבודה. לכל מערך של שירה יש סדרת תרגילים וכך מפתחים טכניקה. השירה מבוססת על ארבעה שרירים של מערכת הנשימה: הסרעפת, הלשון, המיתרים והפתיחה של הלסת. הכל תלוי בכוח הרצון ותרגול".
אחרי המחנה, המליצו לגרין ללמוד באקדמיה. היא למדה באקדמיה למוזיקה בירושלים לתואר ראשון בפיתוח קול וביצוע ולתואר ראשון בהכשרת מורים.
למה דווקא אופרה?
"נדלקתי על זה. זה לא משהו שהכרתי לפני, אבל זה שילוב של שירה, משחק וריקוד וזה מאוד אני. גם בהופעות שלי זה בא לידי ביטוי. אין לי מניירות של זמרי אופרה", היא אומרת ומצדיקה שוב את האנטיתזה הגמורה שלה לדימוי של זמרות אופרה. האקדמיה למוזיקה העניקה לגרין מלגה ללימודי תואר שני בפיתוח מיומנויות במה ודיבור בברלין וזאת היתה תחילת קריירה עשירה בעולם.
בוז בקהל בגרמניה
"התחלתי לעשות אודישנים לבתי אופרה. "אבל אני בת מושב", היא מחייכת. "הייתי מגיעה לאודשנים עם ג'נס וחולצה כלשהי, בניגוד למקובל שם – להגיע עם שמלה ותכשיטים. הייתה תקופה שלא התקבלתי לשום מקום בגלל שלא הבנתי את הקודים האלה. אבל המשכתי לנסות. אם רוצים משהו, חייבים להמשיך עד שמצליחים".
גרין החלה להופיע כסולנית "סופרן קולרטורה" בבתי אופרה גדולים בעולם ולבצע תפקידים ראשיים: "אולימפייה" – מתוך "סיפורי הופמן", "לוצ'יה" – מתוך "לוצ'יה דה למרמור", "נורינה" – מתוך "דון פסקואלה", "אדלה" – מתוך "העטלף". בברלין גם הייתה לה להקת ג'אז. היא הופיעה וגרה בערים רבות בעולם: ברלין, לונדון, בלגיה, הולנד, בודפשט, פראג, ניו יורק, פריז, במשך כשבע שנים.
גרין נזכרת בחוויה טראומטית במיוחד מהתקופה בה הופיעה בגרמניה. "הופעתי בבית האופרה בהלברשטאט בתפקיד הראשון שלי – אריה של אולימפיה מ'סיפורי הופמן'. זאת בעצם בובה שמסמלת את האישה הכיביכול אידיאלית, צייתנית ומסורה. זאת אריה גדולה וקשה עם תלבושת בובתית ושרתי בכלוב ענק שהסתובב מעל הקהל ועל הבמה. באותו זמן, התפקידים בבית האופרה הזה חולקו לשני מבצעים ואני שרתי בבכורה בזמן שהקולגה שחלקה איתי את התפקיד ישבה בקהל. הייתי הישראלית היחידה, הכי צעירה ויהודיה והאנטישמיות שם מורגשת היטב. הייתי גם היחידה שהגיעה מבחוץ, בנוסף לצוות הקבוע. אחרי ששרתי את האריה, הקולגה שלי ובעלה צעקו לי בוז מהקהל ועוד אנשים הצטרפו אליהם. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לשיר יותר בחיים, זה היה פשוט נורא. למזלי היו באולם כתבים וזה עשה הד תקשורתי עצום. דווקא זה מה שהביא אותי לעוד תפקידים. למדתי שגם כשהמצב נראה נורא, יכולה לצאת מזה ישועה גדולה".
ארבעה ילדים ואופרה
אחרי שבע שנים בבתי האופרה בעולם, הרגישה גרין שהגיע הזמן להקים משפחה וללדת ילדים. "הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה בחו"ל, לכן חזרתי לארץ. אחרי כמה זמן הכרתי מישהו ונולד לנו ילד – לבנה, שהיום כמעט בן 14. בסופו של דבר נפרדנו ואחרי שלוש שנים הכרתי את בעלי, התחתנו ונולדו לנו עוד שלושה ילדים – ליאן בן תשע, לביא בן שש ולין בת חמש. כולם ב"ל". אפילו לכלב שלנו קוראים ליר".
גרין מייחסת חשיבות מאוד גדולה לאמהות ולמהות שלה. היא הקפידה לגדל את הילדים בבית עד גיל יחסית מאוחר ולא הרבתה לצאת להופעות בחוץ לארץ. "הייתי המון עם הילדים ומאוד גאה בזה", היא מחייכת. "הילדים שלי הם חלק מהיצירה, האמהות היא יצירה לא פחות ממוזיקה. כשאני איתם, אני לא זמינה לשום דבר אחר וזה הכי חשוב לי בעולם. אני לא מרגישה שפספסתי משהו גם בגלל שלפני שהקמתי משפחה הצלחתי בקריירה ועשיתי דברים חשובים. הילדים שלי לא היו מעולם בצהרון ותמיד אכלו אוכל שאנחנו הכנו בבית".
אני כבר לא כל כך בטוחה ממה גרין קורנת יותר – כשהיא מדברת על מוזיקה או על הילדים. כנראה שמדובר בשילוב מנצח, בשילוב עולמות שהיטיב מאוד אתה. היא מצאה את הנוסחה המנצחת שמאפשרת לה לעסוק בתחום האהוב עליה מבלי להיעדר הרבה מהבית ולגדל את הילדים בדרך שמתאימה להשקפת עולמה. לכן, בשנים האחרונות עסקה בעיקר בהדרכה ולימוד פיתוח קול והופיעה בארץ מבלי לטוס הרבה לחו"ל. היא משלבת את לימוד השירה בעיקר בהופעות: "זאת התרפיה שלי, השילוב האולטימטיבי. זה נותן לי ריגוש, שמחה, העצמה, תחושת נתינה הכי חזקה שיש עם שייכות וקרבה לעצמי ולקהל".
אבל בשנה האחרונה היא מרגישה שהיא מוכנה "לצאת החוצה", כהגדרתה. "אני מרגישה שהילדים עכשיו יותר עצמאיים וגם בעלי מאוד תומך. אני מרגישה שמתאפשר לי לעשות עוד דברים".
בכל זאת, ארבעה ילדים.
"נכון, אני שמחה עליהם מאוד, למרות שאחרי הבן השלישי החלטתי שזהו. אבל אז נכנסתי להריון לא מתוכנן. היה קצת הלם והיינו צריכים להחליט מהר מה עושים בהמשך. יצאתי מהבדיקה וקרן שמש נחתה לי על הבטן. פתאום הייתה לי הארה. ידעתי שזאת בת (אחרי שלושה בנים) שתביא לי שפע והייתה לי תחושה מאוד חזקה שהכל יתאזן בבית. בכל זאת, בית של בנים. החלטתי באותו רגע שאני מביאה אותה. כשהייתי בהריון איתה יצרתי את הדיסק 'לגעת ברכות' שכולל שבעה שירים שנועדו לילדים עד גיל שבע. לא יאומן איך ממשהו שקורה ואתה תוהה איך תתמודד עם זה, נוצר שפע. היום יש לי עם לין קשר מדהים, היא ממש מתנה".
לא בגלל מירי רגב
גם ילדיה של גרין עוסקים במוזיקה: לדבריה לבנה, הבכור, גיטריסט מחונן, ליאן מנגן על מפוחית, לביא מתופף ולין שרה. "הם באים אתי לחזרות והולכים למופעים. אבל הם חזקים גם בריקוד וספורט. אבל גם אני עושה הרבה ספורט: רצה, שוחה, מטפסת הרים, גולשת ואוהבת מאוד סקי. השירה זה בסופו של דבר גם משהו גופני", מסבירה גרין ומוסיפה "יש לנו באמת בית מוזיקלי. גם בעלי המקסים, ללא כל רקע מוזיקלי, החל ללמוד גיטרה לפני שנה לאחר עשר שנות נישואין ומתאמן כל יום". גרין מספרת למשל כיצד נפתח הבוקר בביתם: "כל בוקר יש לנו שולחן בוקר כשכל אחד אחראי על משהו אחר. במשך חמש דקות אנחנו מאחלים, מעצימים ומשתפים אחד את השני. לאחר מכן שמים צ'לאאוט, האוס, פאנקי ורוקדים כמה זמן שיש לנו".
כחלק מאותו רעיון של שילוב מוזיקה קלאסית וישראלית, יצאה גרין בשנה האחרונה בסדרה "יוצאות מהמסגרת" שמבוססת על מקהלת נשים אתה מופיעה במנזרים, כנסיות, בתי כנסת בשל האקוסטיקה המיוחדת שבהם. "במופעים האלה אני ממש מתהלכת בקהל ושרה", היא מציינת. "אני אוהבת אינטראקציה עם הקהל. אצלי זה לא 'אני כאן, על הבמה ואתם שם'". גם בקיסריה היא הופיעה, יחד עם דוד דאור וחיים משה בשירת אופרה משולבת עם מוזיקה מזרחית.
כמי שמגיע מתחום כל כך ייחודי, מה את חושבת על תוכניות הריאליטי המוזיקליות?
"אותי זה שירת", היא מחייכת. "התוכניות האלו העלו את המודעות לשירה. אנחנו לא רואים טלוויזיה בבית ואני לא מאוד בקיאה בהן, אבל זה פורמט בעייתי לזמרים צעירים כי הם יכולים להיפגע. מצד שני, זה נותן המון הזדמנויות לכישרונות צעירים".
הרבה נופלים ומשלמים מחיר יקר.
"כל זמר הוא פעם למעלה ופעם למטה, בדיוק כמו בריאליטי. אני לא יכולה לפסול את התוכניות האלו לגמרי כי היו כאלה שדווקא הצליחו למנף את זה. גם מוצארט היה בסופו של דבר מטאור צעיר ואז התרסק. זה תחום מאוד דינאמי וכל האומנים חווים את זה".
מה את חושבת על חלוקת התקציבים בארץ?
"אישית, מעולם לא הייתי ממוסדת, תמיד עצמאית. לא הייתי חלק מגוף ששילם לי משכורת. ההתקרבות שלי למוזיקה הישראלית לאחרונה היא לא בגלל מירי רגב", היא צוחקת. "למשל ב'צלילי במדבר' בשבוע שעבר שרתי עיבודים ישראלים עם תזמורת ולגמרי שומעים בזה אלמנטים ישראלים מזרחיים".
מה המוזיקה עושה לך?
"כשאני כותבת מוזיקה או מבצעת, היא מרגיעה אותי, מרגשת אותי, מרפאה אותי, מחייה אותי, נותנת לי ים של שקט. מודבר על רגע האמת, על רגע שיש חיבור ליקום ולאלוהים. דרך המוזיקה, שם אני קיימת".
בתמונה: שירה גרין, צילום אינגריד מולר
