לוקץ'-הופעת השקה לאלבום "משחקי הקראק", פסאז', 2.7.15
קחו לכם כמה שניות לחשוב וגם אתם תבינו שלכל ז'אנר מוזיקלי חייב שיהיו מספר דמויות מפתח שיצבעו אותו ויעלו את שמו מדי פעם כדי להזכיר למאזיני המוזיקה באשר הם שאותו ז'אנר קיים. לוקץ' הוא דמות מפתח שכזו, אחת שנבנית במשך כמעט שני עשורים וממסמסת גבולות בין הראפר הכושי (ומלך הקראק) לוקץ', לאיתי לוקץ' הבן אדם.
מהיכרות ומעקב אחר לוקץ' הראפר אני יכול להסיק שהוא אניגמה פרדוקסלית מהלכת. מי שהחל בתור ראפר קומי שלא לוקח שום דבר ברצינות (כולל את עצמו) החליט לקחת עצמו בידיים במלוא מובן המילה וכיום קוצר את מה שזרע כשהפך למעין כוכב בקרב הילדים והנוער ובנה לעצמו שם של אומן מקצועי ומהמעלה הראשונה, גם אם הטקסטים שלו נותרו לפעמים חסרי הגיון ומלאי הגזמה וציניות.
כך נראית גם הופעה של לוקץ' בעצם-צינית, מוגזמת, משעשעת מאוד ולעתים חסרת הגיון. הפסאז' הוא הלוקיישן המדוייק להופעה עם אופי שכזה.עיצוב מחתרתי ואפל וסאונד עתיר באסים עם תקלוט בהתאם של דיג'יי פופהלובה המשובח ואחריו הדוקטור של ההיפ הופ הישראלי אורי שוחט.
הופעת החימום של אמן הרחוב והסקייטר שגב הניעה את העניינים ויצרה התקהלות סביב הבמה. ניכר כי עד כמה ששגב משופשף על המיקרופון הופעה תחת מחלה אינה אופטימלית לאף אחד (ורק בריאות לשגב) וכאשר לוקץ' שם פעמיו אל הבמה המקום כבר רעש וגעש ובעצם המחיש כמה הדמות הצבעונית והמיוחדת הפכה לכוכב אמיתי.
החל מ"אצלנו בשכונה" שפתח את הליינאפ בן ה-18 קטעים המכובד ועד לשירים החדשים והלא מוכרים מהאלבום. הקהל שר כמעט את כל המילים והעלה את לוקץ' על פודיום שנבנה ע"ש שלמה ארצי. כל אחד מביצועיו היה מצחיק ורציני כאחד ורוח ההיפ הופ נשבה במקום והזכירה את הפיצוץ הגדול של הז'אנר בימי סבלימינל והצל בעשור הקודם, יישר כוח על כך!
סימן השאלה היחיד שנותרתי עימו נע סביב המופע היה גיחתם של הסטארים אורטגה ונצ'י נץ', כל אחד לשיר בודד שבשניהם לא השתתף לוקץ'. מדוע לא להציג את המיטב משני העולמות של האמנים שעלו עם לוקץ' עצמו ועוד כשיש רפרטואר מוזיקלי משותף של כולם. האירוח המוצלח ביותר בערב היה של מי שאמון על השיר האהוב עליי באלבומו החדש של איתי, עומר מור שמו אך כולם מכירים ויכירו אותו בתור "איציק פצצתי" שהיא דמות נוספת עליה אצטרך לכתוב טור שלם. כרגע אסתפק בכך שהוא גנב את ההצגה כשעלה למנעד גבוה ללא רבב והותיר את הקהל מוחא הכפיים בהלם. הליינאפ נחתם בשני שירי הדרן, האחד ("שיט חולה") חדש ובעזרת הפעלה בסגנון קלאב מד הצליח לוקץ' לבצע גם אותו בעזרת הקהל התומך בעוד שהשני, "ענת בנאי", הוא השיר שכנראה הביא ללוקץ' את העדנה עליה הוא נשען כרגע בהצלחה וכעת נראה ונקווה שישבור את מחסום הרדיו הגלגל"צי לסוגיו.
שורה תחתונה: לוקץ' הוא בידור כיפי לצפיה בלייב, ולו בגלל חוסר הרצינות המתריסה היוצאת מפיו גם כשהוא לא מופיע או שר, מעיין גירסה מודרנית לפיטר פן שמוכר קראק להמונים. ואם בקראק עסקינן, את האלבום "משחקי הקראק" רכשתי לאחר ההופעה, לאו דווקא בגלל הסינגלים שכבר יצאו והפכו אחד אחד לוויראלים, אלא בגלל ההפקות והשירים שטרם שמעתי והובטח לי "סאונד עדכני" ושפע חיוכים, הנאה מובטחת!
