Chris brown-X
כמות הכישרון, זה הממומש וזה שלא, של כריס בראון היא בלתי נידלת. הילד בן ה-25 שוחה כבר עשור בביצת המוזיקה ובשנים האחרונות יותר מדשדש מוזיקלית ומעדיף להיות מוזכר בהקשרים של שערוריות כאלה ואחרות, החל מחזרה זמנית לאקסית ריהאנה שהסכימה לשוב לזרועותיו חרף המכות שחטפה ממנו בצורה אכזרית ועד התקפי סמי אפילפטיים במהלך ההקלטות לאלבומו השישי "X".
ולמרות כל השטויות שנוטות להידבק אל בראון כמו עש לאש עדיין יש לו מה להראות כמוזיקאי והוא יודע שהסחורה שלו עדיין שווה בהתאם. לאלבום זה הוא הביא את מיטב המפיקים העכשווים כמו "דרנג'ה" ו"דיפלו" שנתנו עבודה מוצלחת בתפירת הצלילים הנכונה לצעיר המנוסה. רשימת האמנים המתארחים מרשימה לא פחות כשבאים לחלוק לחנים וכבוד שמות דוגמת אשר, קנדריק לאמאר הלוהט, אר קלי ואפילו את קולה המחשמל של הזמרת המנוחה אלייה הביא בראון ל"X".
מילד בן 15 שפרש מהתיכון בכדי להגשים את חלום השירה ועד הלום עבר בראון כברת דרך ארוכה ומלאת אבני נגף. ניכר כי הוא השכיל להכניס את רגשותיו ומחשבותיו לשיריו תחת מעטפת קולו הנעים, שמתחילת הדרך הזכיר במאפייניו את מלך הפופ המנוח מייקל ג'קסון (שכמובן שהיווה השפעה עצומה על בראון), שירים כמו "Autumn Leaves" ושיר הנושא של האלבום ("X") חושפים את צלקותיו הנפשיות הפנימיות של בראון כפי שלא ציפיתי לשמוע אותו (כמובן שביתו של קנדריק לאמאר בראשון נותנת ערך ערך מוסף לשיר). עצם ההשתתפות של כל האמנים באלבומו מראה על מחילה כזו או אחרת לכריס בראון המטרד, וקבלה של כריס בראון הבוגר ואולי, היותר ממושמע ומיינסרימי במובן של לא להיכנס לכלא פעם בחודש על דבר שטות כזה או אחר.
הסינגל הראשון מתוך האלבום "Fine China" מרשים מוזיקלית ונשמע כמו הפקה שנועדה לגדולים באמת כמו מייקל או ג'סטין טימברלייק, ובראון לא נופל בגדולתו על המיקרופון עם כריזמה נכונה.
דבר אחד שמטריד אותי קמעה הוא מנעד הקולות הנשיים שמידי פעם משלים את שירתו של בראון כאילו הוא לא הצליח להגיע לסולמות הספציפיים בהצלחה ונאלץ להוסיף קול נשי שדומה לשלו, או שמא זה הוא ואני אתפלא אם כן. שירים נוספים שיסחפו אתכם בהנאה הם "Drunk Texting" האפלולי בעל הבאסים השמנמנים שאני ידוע כחובב מושבע שלהם, "Add me in" ו"New Flame" בעלי ניחוח האייטיז בהפקותיהם שנשמע מוצלח עם תמהיל הקולות של בראון עם אשר ואפילו עם ריק רוק הכבד.
עוד אמליץ לחובבי הפקות המועדונים על "Came to do" ו"Stereotype" הסוחפים בעלי הביטים הנכונים ושילוב המילים הפשוט והמוצלח, זה שנתקע בראש אחרי השמיעה עד לזו הבאה, כי המוזיקה של כריס בראון שווה שמיעה נוספת ובמיוחד אלבום זה, לאוהבי הפופ, אר אנד בי וההיפ הופ שביניכם צפויה חוויה מפנקת.
(צילום יחצ)