נתי חסיד מארח את שאנן סטריט-סתם כי כבר לא איכפת
אפתח בגילוי נאות. את נתי חסיד אני מכיר כעשור ואף הפקתי שיר אחד מאלבומו החדש שיצא בשבוע האחרון לאור. אך כבודו במקומו מונח כאמן, ואנוכי, הן כמישהו שעבד עימו ויודע את יכולותיו והן כמעריץ של חומריו, לא יכולתי להתעלם מהסינגל החדש והשני שלא מצליח לצאת לי מהראש, כנראה כי אני שומע אותו גם ברחובות העיר (או ברדיו) והמסרים החיוביים שמסתתרים (לא כל כך עמוק) בטקסט יהפכו כל פסימיסט לבעל חיוך ותקווה.
ההפקה הקלילה של גיא "ראף" גבריאל והפזמון שלו בליווי תשובות ילדים יוצרים סאטירה ברורה בין מה שנשמע לכוונת המשורר. מילותיו של חסיד מעלות את השאלות שאף אחד בעל מודעות עצמית כלשהי לא ישאל עצמו – מה קורה עם הילדים של היום? מה מכיל המזון שאנחנו הולכים? מדוע לא עושים יותר להילחם בתאונות הדרכים? אותן שאלות שהפכנו אדישים אליהן במדינה בה המזג אוויר מנסה להתחרות במזג האנשים על התואר "מי הכי חם". אם נתכחש לתשובות לכל השאלות החשובות לעיל והאחרות המועלות ב"סתם כי כבר לא איכפת" משמע נמשיך לחיות בבועה משלנו עד שהמציאות תסטור לנו בפנים.
לכל כובד המשקל הפילוסופי של הנ"ל מוסיף שאנן סטריט המגיע על תקן המבוגר האחראי שכבר ראה דבר או שניים ומסיק על עצמו שהוא "סותם אוזניים, מכסה עיניים" והולך לישון שנ"ץ בריא, כי מיהו האדם הקטן במציאות המורכבת שלנו אם לא עוד אחד שלחברה לא איכפת ממנו ולו נמאס ממנה ולכן לא איכפת ושוב חוזר הניגון.
בבחירת כל המרכיבים הנכונים עשה חסיד את הפלא הנהדר והצליח ליצור להיט בהתהוות שמתחבר לחברה הישראלית העכשווית כמו מלווח לרסק עגבניות וכולי (והיו בטוחים שגם כולו) תקווה שהמוזיקה שלו תשנה קצת מאדישותם של אנשים ותתרום ליצירת חברה חייכנית ואיכפתית יותר.
(צילום יחצ)
