עמי מיטב מכיר את העיר העתיקה בירושלים כמו את כף ידו. גם השבוע, בתוך כל המהומה, הוא המשיך לשוטט בה ולהדריך סיורים להר הבית. שטחה של העיר העתיקה, כולל הר הבית וכל ארבעת רבעיה: היהודי, המוסלמי, הנוצרי והארמני, הוא רק קילומטר מרובע אחד. הר הבית גודלו רק 144 דונמים. למרות שטחו המצומצם המקום נפיץ ביותר, וכל שינוי קטן בסטאטוס קוו או פרובוקציה שלא נבלמת בזמן עלולים לגרום לאסון. "המקום לא צריך להישאר ברמה של החלטות מפכ"ל משטרה או השר לביטחון פנים" מתריע מיטב. "כל החלטה לגבי הר הבית צריכה להתקבל על ידי ראש הממשלה, כי החלטה לא נכונה עלולה להביא לקטסטרופה. אמנם אני לא יכול להוכיח, כפי שמקובל לטעון במסורת היהודית והמוסלמית, שבסלע מתחת לכיפת הזהב (אבן השתייה) קרה המפץ הגדול והתחיל העולם, אך ללא ספק זה המקום שיכול לגרום לכך שהעולם כפי שאנחנו מכירים אותו ייגמר, ולכן הטיפול בנושא צריך להיות ברמה הגבוהה ביותר".
מה יקרה אם איזה מטורף יחליט לנסות ולפוצץ את המסגדים בהר הבית?
"התרחיש הפחות סביר במקרה כזה הוא מלחמת עולם שלישית של מדינות ערב. אפשרות אחרת היא שתהיה קטסטרופה בין לאומית, העולם המערבי אמנם לא ייתן גיבוי למהומה שתיווצר במדינות ערב אך היהודים בכל העולם ישלמו מחיר כבד".
כמעט כמו בסרט
עמי מיטב, 55, הוא תושב רעות, נשוי למדריכת טיולים במדינות מרכז אסיה, אב לבת ובן וסב לשתיים. הוא נולד בפתח תקווה אך מנעוריו התגורר בירושלים. למד ב'נתיב מאיר' ובישיבת 'מרכז הרב' ושירת בצנחנים כחמש שנים. מיטב השתחרר בשנת 1984 לאחר שהשתתף כקצין במלחמת 'שלום הגליל'. עם שחרורו התחיל ללמוד ערבית באולפן והתגייס לשב"כ. את רוב שירותו העביר כרכז שטח במגזר הערבי ותפקידו האחרון, בתקופת האינתיפאדה השנייה ועד לשנת 2007 שאז פרש לפנסיה, היה רכז העיר העתיקה והר הבית. לאחר פרישתו הוא ניהל בית ספר לתיירות בירושלים ובמקביל סיים לימודי תואר שני בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן וקורס מורי דרך. בשנים האחרונות הוא עובד עבור עירית ירושלים, הרשות לפיתוח ירושלים והחברה לפיתוח מזרח העיר בניהול ותיאום פרויקטים, בעיקר בעיר העתיקה.
מה תפקידו של רכז שב"כ?
"לפני שנתיים הכינה מיקי חיימוביץ' כתבה לתוכנית 'במערכת' על השאלה הזו. התראיינתי לכתבה ותיארתי את התפקיד שעיקרו איסוף מודיעיני וסיכול פיגועים".
הציבור הרחב נחשף לעבודת השטח של השב"כ בסרט "בית לחם". עד כמה הוא קרוב למציאות?
"הסרט הוא הכי קרוב שאפשר למציאות אך הוא לא המציאות האמיתית". בעיר העתיקה מתגוררים 35 אלף תושבים, מתוכם כ-27 אלף מוסלמים, 2,500 נוצרים, כ-5 אלף יהודים ו-500 ארמנים. "רוב היהודים, בעיקר אמריקאים חרדים, מתגוררים ברובע היהודי, בצד שתי משפחות חילוניות. ב
רובע המוסלמי מפוזרות כמה משפחות יהודיות בכל בניין, רובן דתיות לאומיות. הערבים במזרח ירושלים עוברים בשנים האחרונות תהליך חזק מאד של ישראליזציה, רובם עובדים בישראל ומקבלים יחס ומשכורת זהה לכל ישראלי אחר".
אם זה כך, איך אתה מסביר את העובדה שרוב המפגעים בימים אלו מגיעים ממזרח ירושלים?
"הסיבה היא שהנושא שסביבו מתרחשת אצלם ההסתה הנוכחית, חלוקת הר הבית, הוא עצב רגיש גם אצל תושבי מזרח ירושלים ה'שפויים', ומקצתם מפנים את הכעס לכיוון של אלימות רצחנית. אולם, רובם המכריע של תושבי מזרח ירושלים ממשיכים להגיע למקומות העבודה, גם אצלנו במודיעין, ללא כוונה לסיים את היום כ'שאהידים'. אולי רוב המפגעים הם תושבי ירושלים המזרחית משום שהם לוקחים באופן קשה יותר את הפגיעה לכאורה במסגד המרכזי שלהם, אבל זו קצת פסיכולוגיה בגרוש, ומעניין יהיה לדעת מה הם יסבירו בחקירתם בשאלה זו ולהשוות אותם למפגעים ממקומות אחרים בארץ".
ההר הסקסי בעולם
חלק מהאחריות על העיר העתיקה היא, כמובן, הר הבית, אתגר מורכב ביותר. "ההר הוא 'סקסי' וכולם רוצים לגזור עליו קופון. צריך הרבה שכל ובגרות כדי לנהל את המקום הרגיש והנפיץ הזה. בתחילה רוב הפוליטיקאים נמנעו מלהתעסק בהר הבית אך יותר מאוחר הם הבינו שזה מכרה זהב ומבטיח כותרות. יש בישראל כנראה שני דברים שהם סקסיים בעיני הציבור: בר רפאלי והר הבית, ושניהם תופסים כותרות… בשנים האחרונות הפוליטיקאים אצלנו ואצלם העלו את הר הבית על ראש שמחתם וגרמו לליבוי יצרים. הסכנה הגדולה היא להפוך את הויכוח על ריבונות למלחמת דת. מצד אחד הר הבית הוא הנכס הגדול של העם היהודי אך מצד שני אין שום החלטת ממשלה בשאלה מה רוצים מהמקום הזה. בתוך כל הרגישות שהר הבית מייצר – התנועה האסלאמית, חמאס, הירדנים, הרשות וגורמי ימין אצלנו, זו משימה מורכבת מאד לשמור על איזונים כדי שההר לא ייצר גלי הדף".
אילו טעויות עשינו בתקופה האחרונה שעוררו את הזעם הנוכחי?
"לאורך כל השנים המסרים שהעברנו היו שאין כוונה לשנות באופן מהותי את המצב הקיים בהר הבית, שהוא ריבונות של ישראל באמצעות המשטרה וניהול המסגדים על ידי הוואקף הירדני. גם הם וגם אנחנו רוצים יותר ויש מתחים לגבי השאלה איך מתרגמים הלכה למעשה את הניהול והריבונות. בשנים האחרונות התנועה האסלאמית שלחה להר הבית קבוצות לימוד ואנשיהם נוהגים לצעוק "אללה הוא אכבר" לעבר יהודים שמבקרים בהר הבית. רוב הדתיים אינם עולים להר הבית כי מרבית הרבנים אוסרים זאת, אך בשנים האחרונות רבנים בציונות הדתית התירו לאנשים לעלות וכעת הם מנסים לשנות את ההסדר מ-67' ולדרוש אישור תפילה בהר מבלי להבין עד כמה זה נתפס כפרובוקציה. למרות שגם בג"צ קבע שחופש הפולחן מתיר זאת ונתן למשטרה להחליט בעניין, זה לא חכם בעת הזו לאפשר זאת כי הזנחה של המקום במשך כארבעים שנים יצרה מציאות שלא ניתן לשנותה באבחה חדה".
מדבריך עולה שבצד הפרובוקציות של המוסלמים יש גם חשש אמיתי אצלם מניסיון ישראלי לשינוי הסטאטוס קוו?
"במשך שנים החשש הזה של המוסלמים היה חסר בסיס אך ברגע שפוליטיקאים ישראלים החליטו לדבר על בניית בית כנסת בהר הבית וחלוקת שעות התפילה בהר זה התחיל לתת ביסוס לחששות של שייח ראאד צלאח ותאם את האג'נדה שלו, פשוט שיחקו לידיים שלו. בתקופת החגים, בספטמבר האחרון, לאחר הפרות סדר קשות מצד צעירים מוסלמים בהר הבית, מנעה המשטרה כניסה של מרבית המוסלמים להר הבית במהלך הביקורים של היהודים במקום, מבלי להסביר כי מדובר במצב זמני שיסתיים לאחר החגים. כך התגבר החשש אצל המוסלמים שיש כוונה לקבע את המצב הזה. אמנם ראשי המערכת הפוליטית מכחישים זאת אך בשטח נראית פעילות אחרת. עכשיו מנסים להרגיע ולהשיב את המצב למה שהיה. העובדה שלא הסבירו שמדובר במצב זמני יצרה מצב שההסתה הפרועה שלהם התבססה על עובדות בשטח של חלוקה דה פאקטו. המיעוט מאמין בקלות בקונספירציות ונגרר אחרי פרובוקציות. למשל, המוסלמים האמינו שהאישה שנורתה בשבוע שעבר בעיר העתיקה רק התגוננה באמצעות התיק לאחר שמתנחל ניסה להוריד לה את החיג'אב ואז ירו בה, אך בפועל הייתה לה סכין. הם באמת מאמינים בזה שדמם הפקר. ראש הממשלה ושר הביטחון צריכים לדבר עם אבו מאזן, גם אם זה יתקבל בחשדנות. הדרגים בשטח צריכים גם הם לראות שהדיבורים משתלבים עם מה שקורה בפועל. אני לא מקנא במי שנמצא בשטח וצריך להחליט אם לירות או לא. היום הכול מצולם ובכל אירוע שהדבר אפשרי יש להביא עובדות ונתונים מצולמים כדי לא לאפשר לקונספירציה להשתולל. מי שעושה את העבודה היומיומית, משטרה, צבא, מג"ב, עושה עבודה קשה וקשה מאד לבקר אותם".
מהי לדעתך הדרך הנכונה לפעול עכשיו?
"צריך לא לפגוע בעצב הרגיש של הר הבית ולהחזיר את המצב שם לשגרה בשליטה. לא לאפשר את תופעת ה'מורביטון', הנשים שצועקות "אללה הוא אכבר" ולאשר ביקורים של יהודים אך לא של פוליטיקאים. צריך להימנע מעונשים קולקטיביים גם בירושלים וגם בכלל ולא למנוע כניסת מוסלמים אם אין מידע ספציפי על כוונה להפרות סדר. המוסלמים מבינים ענישה כירורגית אך מתקשים להבין ענישה קולקטיבית. אני בעד הריסת בתים כי זו ענישה כירורגית, זה כלי ואפשר להשתמש בו. אם מתבצע רצח מחריד זה לגיטימי להשתמש בזה".
יש כל הזמן דיונים בשאלה אם זו אינתיפאדה או רק הפרות סדר. מה דעתך?
"בעשרים שנותיי כרכז היו מספר תקופות קשות מאד ועם כל מה שקורה היום אנחנו רחוקים מאד מן המצבים ההם. בירושלים יש 800 אלף תושבים מהם 300 אלף הם תושבי מזרח ירושלים. כדי שתהיה אינתיפאדה צריכים לפחות 10 אחוז מהם, 30 אלף איש, לצאת לרחובות, ואנחנו ממש לא שם. כשכל הרחוב יוצא נגדך יש כאוס. כאן למעלה מ-90 אחוז מהאנשים לא רוצים להיות מעורבים, גם אם הם כועסים עלינו רובם הגדול פשוט רוצים לחיות. הסבירות לחזור לשגרה בפרק זמן לא ארוך גבוהה, גם בגלל שכעת הר הבית יחזור לשגרה וגלי ההדף שהוא מייצר יירגעו. אנשים יחזרו לשגרה של עבודה ופרנסה. מי שהוביל את הפיגועים האחרונים הם ערביי ישראל ובשורה התחתונה הם צריכים להתפרנס".
מי שאחראית על החזרת הסדר הציבורי בעיר העתיקה על כנו, המשטרה, מצויה במשבר וסוף סוף נבחר לה מפכ"ל חדש, סגן ראש השב"כ רוני אלשיך אשר עמי מכיר אותו היטב. "המפכ"ל החדש מוכשר מאין כמוהו, הוא מדען מבוזבז, חכם בצורה בלתי רגילה ובעל יכולות ורבאליות. הוא התקדם בשב"כ אך ורק בזכות הכישורים האישיים שלו, על מעט מאד אנשים בשרות יש קונצנזוס והוא אחד מהם. אלשיך סיים את 'נתיב מאיר', שהיה מאד אליטיסטי, בגיל שבע עשרה, לאחר שקפץ שתי כיתות. זה מקביל למישהו שסיים תואר בטכניון בגיל שמונה עשרה. עם זאת הוא מסוגל גם להיות 'עמך' ולא להישאר ברמות הפילוסופיות הגבוהות".
רק קילומטר מרובע אחד
בשנים בהן היה מיטב רכז העיר העתיקה הוא הבין שאין מפה מספיק טובה לשטח שהיה אחראי עליו והחליט להכין אחת כזו. "מתברר שבכל המפות חסרים רחובות או שאינם מסומנים כלל ושמותיהם כמעט תמיד שגויים. יש לא מעט רחובות ששמם בעברית אינו זהה לזה שבערבית, למשל 'שער הפרחים' נקרא בערבית 'באב א-סהרה' (על שם בית הקברות שמחוץ לעיר) ובאנגלית 'שער הורדוס'. הבנתי שהמפות הקיימות אינן מספרות את סיפורה של העיר, יש כל כך הרבה כנסיות, מסגדים ובתי כנסת וצריך לתת את כל המידע במפה ובספר אחד. על כן כתבתי את "מדריך האתרים לעיר העתיקה" תחת השם "קילומטר מרובע אחד" בשאיפה לכלול בו את כל האתרים. הספר, שיוצא לאור בימים אלו, נכתב מתוך עיניו של המטייל הסקרן ונותן מידע על כל אתר שבו עוברים בדרך. המידע הוא תמציתי וממוקד ולא מתיש אך יחד עם זה המטייל לא ייתקל בדרכו באתר שאין לגביו הסבר. בתחילת הספר מצויה המפה, מיד אחריה תאריכון היסטורי, בהמשך חלקים כלליים על השערים והחומות, נקודות עניין ליד השערים ושמות הרחובות ומשמעותם. חלקו העיקרי של הספר מוקדש לרובעי העיר העתיקה: הרובע היהודי, שסיפורו הוא סיכום עבודת הדוקטורט של שלמה לוטן, תושב מודיעין, וכן אתרים יהודיים מחוץ לרובע; הנצרות בירושלים, כולל הויה דולורוזה, כנסיית הקבר וכחמישים כנסיות ומנזרים נוספים; האסלאם, כולל אתרי הר הבית וכשלושים מסגדים אחרים וכן המדרסות מן התקופה הממלוכית. העיר העתיקה השתרעה אז מעיר דוד ועד לשייח ג'ראח. מרד בר כוכבא נועד למנוע מאדריאנוס להפכה לעיר רומית ולאחר שהמרד נכשל היא אכן נבנתה כעיר רומית בשיטת הקווים הישרים. העיר צומצמה לקילומטר מרובע אחד ונקראה "איליה קפיטולינה".
העיר היהודית העתיקה נמצאת כולה מתחת לאדמה ומעל האדמה מצויה העיר הרומית. לאחר הרומאים הגיע האסלאם בשנת 638 לספירה ושלט בירושלים במשך ארבע מאות שנים. בתחילת שלטונם הם קידשו את הר הבית ובנו את כיפת הסלע ואת מסגד אלאקצא. הצלבנים כבשו את ירושלים ושלטו בה שמונים ושמונה שנים ואז חזר האסלאם. משנת 1260 שלטו בעיר הממלוכים, עד בוא הטורקים ב-1517. הממלוכים בנו בסגנון ייחודי בשילוב צבעים של לבן ושחור או לבן ואדום (אבלק) ושילבו גם נטיפי אבן מקורנסים. המבנים שלהם צבעוניים ובולטים וכיום נשארו כמה עשרות מהם. העות'מאנים, בתקופת הסולטן סולימאן, הוסיפו את החומה הנוכחית ואת מתקני השתייה (הסבילים)". הפרק החותם את הספר הוא המוזיאונים ובתי המלון.
הצילומים מתוך הספר "ירושלים, קילומטר מרובע אחד, העיר העתקיה – מדריך אתרים"/עמי מיטב
(צילום: אינגריד מולר)
