נדירים האנשים שמצליחים לשלב את האהבה שלהם עם הפרנסה. נדירים אלו שהצליחו להפוך את התחביב לקריירה ונדירים עוד יותר מי שהצליחו להפוך שני תחביבים לקריירה אחת. רז קידר, בן 59 ואב לארבעה ילדים, הצליח, והיום הוא מלמד פיסול בירקות ופירות, בין השאר במרכז הבינתחומי בקתדרה במודיעין.
הזדמנות לשינוי
רז נולד בירושלים, בצבא שירת בגולני ולפרנסתו עבד כנגר. "אהבתי מאוד את היצירה. הנגרות של אז הייתה אחרת. הטכנולוגיה השתנתה. הפורניר היה מודבק והלכה הייתה נמרחת ביד. העבודה הייתה עם עץ מלא. היצירה של הרהיטים הייתה מיוחדת. את הדלתות והכורסאות של תיאטרון ירושלים אני עזרתי ליצור כחניך בשנות ה-70', ועד היום הן שם."
רז קידר. "אין דבר כזה ידיים שמאליות"
לפני 28 שנה החל לעבוד באינטל במפעל בהר חוצבים. הוא החל כפועל ייצור, התקדם לתפקיד של טכנאי ציוד וסיים כמפתח מערכי הדרכה. לפני שש שנים נסגר המפעל בירושלים ועבר לקריית גת. "מתוך 700 עובדים שהיינו שם, נשארו 70. הציעו לנו להעתיק את מקום מגורינו או לקבל פיצויים. החלטתי שזו ההזדמנות שלי לעשות את השינוי. תמיד אהבתי את תחום המטבח. בערוצים שונים ראיתי כל מיני עבודות אומנות בירקות ופירות וזה משך אותי. בדקתי והתברר שאין בארץ שום ביה"ס שמלמד גילוף ירקות. ביפן, תאילנד, קנדה ורומניה יש סדנאות, אבל רק בהודו יש ביה"ס שמלמד גילוף ופיסול בירקות ופירות, קרח, מרגרינה, ג'לטין וקלקר. מדובר בקורס לא קצר. הקורס הבסיסי נמשך חודש, המתקדם יותר שלושה חודשים והקורס שנותן דיפלומה ממש נמשך חצי שנה. התאלמנתי לפני 17 שנה, כשהבן הקטן ביותר שלי היה בן 6. עכשיו הוא כבר היה מבוגר מספיק כדי שאוכל לנסוע, אבל לא רציתי להיעדר שישה חודשים ולכן שוחחתי עם השף שמלמד והודעתי לו שבמקום ללמוד שישה חודשים ארבעה ימים בשבוע, אני אלמד שישה ימים בשבוע ואסיים את זה בארבעה חודשים. הם הסכימו וכך נסעתי. השארתי לילדים בית מסודר עם הוראות קבע על כל התשלומים, התקשרתי כל יום ואחותי השגיחה עליהם בנוסף. לא טיילתי ולא נפשתי. נסעתי לשם במטרה ללמוד."
אוכלים את זה
כשחזר לארץ פתח רז את בית הספר הראשון בישראל לפיסול קולינארי. "מגיעים אלי גם אנשים שרוצים ללמוד את התחום, אבל גם לא מעט אנשים שמזמינים פרי או ירק לאירוע כזה או אחר. אני נותן שירות בכל הארץ." רז החליט להשתמש בידע החדש לטובת הציבור. הוא החל לקיים פעילויות בהתנדבות בשותפות עם מירי ארד, שאת האהבה והנתינה שלה קשה, לדבריו, לתאר, בין השאר בויצ"ו שם לימד ריקודים יווניים, תחום נוסף שמושך אותו, כמו גם גילוף בירקות.
לא קשה לך לעבוד על יצירה במשך זמן כל כך ארוך, להשקיע בה את כל כולך ולדעת שהיא תיאכל או תירקב תוך זמן קצר?
"כל מה שאנחנו עושים זה לא רק לנוי אלא גם למאכל. לא משנה אם אנחנו מגלפים באבטיח או בצנונית, הכול למאכל. זה בדיוק כמו יצירה בפטיפורים או מרציפן ושוקולד. קשה להיפרד מיצירה אבל כל פעם יש הרגשה של יצירה ולידה מחדש. מעולם לא עשיתי יצירה שזהה לאחרת."
ומאיפה הרעיונות?
"הרעיונות באים מכל מקום שאני הולך אליו. אני מצלם את החומות בירושלים, את השער, האופניים והקבצן. זה נותן לי רעיונות. ככה אני תמיד מתחדש ונותן מחדש."
יש איזו שהיא יצירה שזכורה לך במיוחד?
"בהודו יצרתי עץ גדול מאוד. זה היה בכריסטמס. פיסלתי עץ ענק מדלעת ששקלה מאה ק"ג. הם אוהבים נצנצים ויש אבקה שמורחים ושמים על הדלעת עם פעמונים ואביזרים שמייפים את העץ. פה בארץ היה מישהו שעשה בר מצווה לבן שלו. יש לו יאכטה וביקשו שאכין אוניית קרוז, והלכתי למקשת דלעות ובחרתי דלעת ענקית שארבעה אנשים הרימו. יצרתי את זה וזה היה על הבופה עם כל מיני אביזרי ימאים. אני אוהב לפסל דמויות עם רגש. סבא עם ילד, אימא עם תינוק, עובר ברחם מדלעת. זה תמיד מרגש."
זר אכיל ( למעלה) ופיל מ-20 ק"ג דלעת
לא היה לך ניסיון כאמן לפני כן. איך היו הצעדים הראשונים?
"הדמות הראשונה נראתה כמו צפרדע. הייתה פה עקומת למידה. דברים נחרתים בזיכרון כך שאחרי כמה ניסיונות זה יוצא. אין דבר כזה ידיים שמאליות. כשבא אלי מישהו שטוען שלא יצליח אני אומר לו לבוא ואם לא יצליח, לא ישלם. גם אם לא יחזיק את הסכין טוב, יש דרכים אחרות וכלים אחרים. אם לא הכלים אז בחומר אחר. כל אחד ייצא עם יצירה שהוא עצמו הכין."
עוצמת הדלעת
הדבר המרכזי שלמד בהודו, לדבריו, הוא הפיסול בדלעות."יש מעט בארץ שיודעים לגלף באבטיח, אבל לא מפסלים בדלעת בצורה בינלאומית ואת זה רכשתי שם, את השיטות והגימור. כל העוצמה שיש בדלעת. זה חומר שאפשר להתאהב בו. ישנם פירות וירקות קשים ויש רכים. פירות וירקות רכים אפשר לחתוך לצורה כזו או אחרת אבל קשה לעשות מהם יצירה. מעגבניה וקישוא אפשר ליצור ורד או פרח. קישוא יכול להיות צוואר, לפי הצורה שלו. אנחנו מנצלים ירקות ופירות עם צורות מיוחדות. לעומת זאת מהירקות והפירות הקשים אפשר לעשות הכול. תרנגולת מאננס למשל, העלים יהפכו לזנב, הגוף יהיה פלפלים שיוכנסו אחד בתוך השני בשילוב צבעים כמו של תרנגול ערבי, החלק הקדמי יהיה שוב מהעלים של האננס שיהיו פלומת התרנגול. גזר ייחתך בצורה עגולה כדי לדמות מקור, אפשר לקחת ירק או פרי קשה אחר ולהפוך לכרבולת. אפשר לפסל מהם כל צורה שהיא. חציל או קישוא יכולים ליצור נעל או פינגווין, אבל זה שונה מהותית באופן העבודה. שניהם יפים ולכל אחד הייחודיות שלו."
באיזה ירק או פרי אתה הכי אוהב לפסל?
"בעיקר דלעות ואבטיחים. פיסלתי למשל פיל מדלעת. פיל כזה בנוי מדלעת של 20 ק"ג והוא נראה כמו פיל תאילנדי אמיתי. השיניים מקולורבי. מרחתי אותו בג'לטין כדי לתת ברק. העור מחוספס כמו עור פיל אמיתי."
רז זכה לכבוד גדול כשהוזמן להציג את עבודותיו בסוכת נשיא המדינה. "עשיתי תצוגה של אבטיחים, דלעות, מסך ענק הקרין סרט ובו הדגמתי כיצד אני עובד וכל מי שהגיע ראה. הכנתי גם פסל קלקר של אדם, וציפיתי בירקות ופירות במטרה להעביר מסר של אכילה בריאה. המכנסיים מלוביה, העור מכרוב וכן הלאה. בתערוכה אחרת הכנתי דגם של גוף האדם מדלעת. הכנסתי לב מגמבה, ריאות מכרובית, מעיים מירקות שורש, טחול מחציל שחור וכן הלאה."
לקרב לבבות
מלבד פעילויות ההתנדבות שהוא מקיים בארגונים שונים כמו ויצ"ו, רז החליט לנצל את הידע שרכש כדי לקדם את השלום בין העמים. "אני חבר בארגון שנקרא טעם השלום (Taste of peace) שהקים השף סרקיס יעקביאן. המטרה שלנו היא לקרב לבבות דרך המטבח והאוכל. סכינים יכולים לקרב ולא רק לדקור ולהרוג. היינו בצפון, בכפרים דרוזים ומוסלמים, בבית לחם ערכו תחרות בישול לחבר'ה צעירים ישראלים ופלסטינאים. הוזמנתי לשפוט בתחרות פיסול ארצית. התחרות האחרונה הייתה בצריפין, בביה"ס אורט טכנולוגיה. הגיעו מכל הארץ, מרמה"ג ומערד. במקום הראשון זכה בחור מטורען, נוצרי מוסלמי. הוא עשה עבודה נפלאה. במקום השני בחורה מערד. במקום השלישי בחור ארמני שגם כן עבד יפה על דלעות ואבטיחים. בביה"ס הדו לשוני בירושלים הלכנו ליום שלם ועשינו להם יום כיף עם שפים ישראלים ופלסטינאים גילפתי להם דברים. זה באמת ארגון של נתינה. הכל עלינו. אנחנו לא מרוויחים כלום. קירוב לבבות בין העמים זו מטרה חשובה."
פרח מלפפון וגזר
- חותכים את קצה המלפפון באלכסון
- בעזרת כף פריזיאן מוציאים את תוכן המלפפון
- בעזרת סכין טורנה מנקים את שארית התוכן
- חותכים גזר לארבעה חלקים ברוחב של כ 6 מ"מ ובעזרת קולפן מקלפים לצורת חרוט
- בעזרת קיסם מצמידים את בסיס הגזר לתוך המלפפון
ניתן לחתוך חצי תפוז ולהניחו הפוך על צלחת ואת "הפרחים" יש לנעוץ בקליפת התפוז.
אפשרות תיבול
מטבלים את הפרחים לאחר הסידור על התפוז במעט לימון ושמן זית, מלח ופלפל שחור .מערבבים בקערה את כל חומרי הטיבול, טובלים את הפרח ברוטב.
מלפפון מניפה
- חותכים מלפפון לרוחבו האורך כחמישה ס"מ
- חוצים כל חצי לאורכו ומתקבל רבע מלפפון
- חותכים את המלפפון לאורכו לפלחים דקים עד ס"מ 1 מהקצה (לא לחתוך את הקצה) לוחצים בעזרת האגודל ויוצרים מניפה.
- משאירים פלח ישר. את הבא אחריו מקפלים לכיוון מרכז המלפפון. משאירים פלח ישר ומקפלים שוב פלח נוסף לכיוון ההפוך וכן הלאה, כלומר אחד מקופל ימינה וזה שאחריו מקופל שמאלה וכן הלאה.
