למרות ששמה המפורש לא ממש אוזכר השבוע עמדה העיר מודיעין במרכזה של אחת הדרמות הגדולות שעמדו במרכז החדשות במשך חודשים רבים. הכוונה כמובן להתרחשויות שליוו את פתיחת שידורי תאגיד השידור הציבורי, שחנך את שידוריו ביום שני השבוע, מבניינו שברחוב צלע ההר 44 שבפארק הטכנולוגי במודיעין.

הרבה לפני שמאות עובדים חדשים נקלטו השבוע בחטיבות הרדיו והטלוויזיה של התאגיד החדש (רובם יוצאי הערוץ הראשון וקול ישראל שנסגרו בשבוע שעבר לאחר עשרות שנות פעילות) עמדו התאגיד ואנשיו במרכזה של סערה פוליטית וציבורית. סערה שהפכה כבר לסאגה, שגם היום ספק אם כבר הסתיימה. קצרה היריעה כאן לגולל את כל פיתולי העלילה בסאגה הזו: ממחאת אנשי הערוץ הראשון ועד לבחישות הפוליטיות וניסיונות ראש הממשלה למנוע את עליית התאגיד לאוויר. כך או כך, השבוע תם פרק המחאות ופרק חדש בתולדות השידור הציבורי בישראל החל.

* * *

כיאה למעמד החגיגי פנינו השבוע לתאגיד בבקשה ללוות מקרוב את הימים הראשונים וההיסטוריים. בקשתנו, כמו גם אלו של מתחרינו, לא נענו. גילי שם-טוב, דוברת התאגיד ועיתונאית במחלקת הספורט של הערוץ הראשון במשך שנים רבות, הסבירה בחינניות שווטו גורף הוטל על בקשות הסיקור מקרוב. בין הקמת שתי חטיבות חדשות לקליטת מאות עובדים חדשים רגע לפני העלייה לאוויר, קשה היה לכעוס על הדוברת שהסבירה את מניעיה בנחמדות רבה.

כך הגענו ליום ראשון השבוע, בו במקום לזכות בהצצה מבפנים, התייצבנו בפתח המתחם בו שוכן התאגיד כדי לחוש את האווירה מקרוב. שלט "כאן – תאגיד השידור הציבורי" עדיין אין ועל הבניין עדיין מתנוסס בגאון סמלו של ערוץ 9, הערוץ ברוסית ששכן בבניין בשנים האחרונות.

את הבאים בשער מקבלים שומר ומאבטח השואלים את הנכנסים "אתה לתאגיד?". במרחק של כמה מטרים מהם ניצבת ערימת קרטונים ריקים ענקית, הנישאת לגובה של כמה מטרים, עדות אילמת לכמויות הציוד החדש שהגיע לבניין בימים האחרונים. במקביל, משאיות גדולות של חברות הובלה נכנסות בשערי התאגיד ומתמקמות בחנייה המיועדת לספקים ופריקת הציוד אותו הן נושאות בקרבן.

לחנייה שבתוך מתחם האולפנים רשאים כנראה להיכנס רק המשתייכים לדרגים הגבוהים. שאר העובדים החנו השבוע את מכוניותיהם בטורים ארוכים, לאורך מאות מטרים, משני צידיו של רחוב צלע ההר. במהלך יום ראשון נפוצה השמועה כי בעיריית מודיעין "הריחו" הזדמנות עסקית ופקחיה כבר מפטרלים במקום ומחלקים דו"חות חנייה, זאת למרות שבאזור המתחם אין חנייה מוסדרת כיאה לאזור בנייה בו הבניינים הסמוכים לתאגיד עדיין נבנים. דו"חות חנייה על הרכבים לא מצאנו, כך שאולי היה מדובר באזעקת שווא.

השעה היא תשע וחצי בבוקרו של יום ראשון ומתוך טורי הרכבים הארוכים מגיחים, ביחידים ובקבוצות קטנות, עובדיו החדשים של התאגיד. רבים מהם אנשי ערוצי הטלוויזיה והרדיו של רשות השידור ז"ל. אמנם לא זכינו להרגיש את האווירה בתוך בניין התאגיד עצמו, אבל גם כך משהייה ברחוב אפשר להרגיש את אווירת ה"יום ראשון ללימודים" ששורה במקום.

עובדים חדשים חדשים שמגיעים ברגל פותחים בשיחות נרגשות עם קולגות מהעבר שחולפים על פניהם ברכבם. "גם את פה?! לא ידעתי", פונה אחד מהם אל נהגת שנעצרה לידו. לאחר מכן אנו תופסים לכמה מילים את כמה מהמגיעים למקום, שמעדיפים שלא להתראיין בשמם. אולי זאת הוראה מהדוברות או שסתם מדובר בהורדת פרופיל עם ההגעה למקום עבודה חדש.

"האמת, התחושה שלי היום די מעורבת", מספר איש רדיו ותיק שהגיע למקום. "אני לא יכול להתעלם מהצער על סגירת מקום העבודה הקודם שלי, בו עבדתי במרבית הקריירה שלי. עם כל הבעיות שהיו, ואף אחד לא מכחיש שהיו כאלה, עדיין זה היה עבורי ועבור עמיתי בית מקצועי בו עברנו הרבה מאוד חוויות לאורך השנים ובו הקולגות שלנו הפכו למעין משפחה. כך שכל התקופה האחרונה לא הייתה קלה. אבל היום אני מגיע לכאן עם תחושת התחדשות. בגילי המופלג, זה בכלל לא מעט", הוא מסכם בחיוך ונבלע לתוך המתחם.

* * *

עוד איש טלוויזיה עימו שוחחנו השבוע, שגם הוא העדיף שלא להתראיין בשמו, סיפר מעט על התחושה במקום עבודתו החדש על רקע הסערות שליוו את הקמתו: "למרות שהסיפור הזה של ניסיונות ההשתקה מראש של התאגיד החדש, והניסיון לקבוע את אופיו, הוא לא סיפור נעים לאף אחד, עדיין אני שמח שהגענו ליום הזה במתכונת הנוכחית. אני חושב, בעצם יודע, לא חושב, שכל הסיפור הזה על התאגיד השמאלני שקם הוא קשקוש מוחלט. גם אני עקבתי אחרי הפרסומים על אנשי התקשורת שגוייסו בשנה האחרונה לתאגיד ואני חייב להגיד שמגוון המגזרים והדעות שיש כאן הוא הרבה יותר נרחב ממה שראיתי במקומות עבודה קודמים שלי בכלי תקשורת מרכזיים אחרים לאורך השנים. כך שאני מתרגש לקראת היום הזה ובכלל ההתחלה החדשה של התאגיד ושלי. אין לי בכלל ספק בנוגע לחשיבות השידור הציבורי, במיוחד בעידן שלנו בו האינטרסים המסחריים גוברים על הרבה שיקולים אחרים הקשורים לעיתונות הגונה ואיכותית. אני מקווה שהתאגיד יגשים את הציפיות ממנו, בהנחה שלא יפריעו לנו לעשות את העבודה שאנחנו יודעים לעשות".

סוף זה תמיד התחלה

איתי לנדסברג-נבו מרעות, כנראה בכיר העיתונאים מרשות השידור שלא התקבל לתאגיד (למרות שניגש לשלושה מכרזים), הכריז השבוע על הקמת חברת הפקות חדשה בראשותו

מי שלא נכנס השבוע בשערי התאגיד הוא איתי לנדסברג-נבו, תושב רעות וראש מחלקת התעודה של הערוץ הראשון לאורך שנים רבות, והאיש שחתום על סדרות איכות דוגמת "והארץ הייתה תוהו ובוהו" ששודרה לאחרונה וגרפה מחמאות רבות. לנדסברג-נבו, שניגש למכרזי התאגיד ולא התקבל, הודיע השבוע על הקמת חברת הפקה חדשה שתורכב מעמיתיו לערוץ הראשון שסיים בשבוע שעבר את שידוריו.

בשנת 1989 החל לנדסברג-נבו לעבוד בטלוויזיה החינוכית ומשנת 1991 שימש ככתב בתוכנית "כלבוטק" במשך ארבע שנים. בתפקידו הבא שימש ככתב ב"מבט שני" וב"יומן" בערוץ הראשון. בהמשך שימש כעורך של התוכנית "פוליטיקה". בשנת 2002 מונה לנדסברג לעורך ומפיק התוכנית "מבט שני" ובשנת 2003 מונה במקביל לתפקיד מנהל מחלקת התעודה בערוץ הראשון. בשנת 2006 הוענק לו פרס סוקולוב על פועלו בתחום התקשורת אלקטרונית והתחקיר העיתונאי.

עם איזו תחושה אתה מסתובב השבוע?

"תשמע, התחושות איתן אני מסתובב לא השתנו לקראת היום האחרון לערוץ. אני חי עם זה כבר שלוש שנים מאז שעבר חוק ארדן והחל המאבק שלנו. לפחות עכשיו הוסר חוסר הוודאות איתו כולנו חיינו. הכעסים נשארו אותם כעסים וכך גם תחושת העוול".

איך קרה שאיש עם קבלות כמו שלך לא מצא את מקומו בתאגיד השידור הציבורי החדש?

"ניגשתי לשלושה מכרזים שפירסם התאגיד ולא התקבלתי. הם בחרו את האנשים שלהם. אני חשבתי שלי, ובכלל לאנשי מחלקת התעודה של הערוץ הראשון, יש מספיק רקורד בשידור ציבורי וירצו אותנו בתאגיד. הסתבר שזה לא כך. אף אחד מאנשי מחלקת התעודה לא התקבל לעבודה בתאגיד החדש. לטעמי זה אומר דרשני, אבל אני לא מתעסק בזה כעת ומניח שיום יבוא והדברים האלו ייבדקו".

הכרזת השבוע על יציאה מהירה לדרך חדשה.

"כן, צריך לחפש אלטרנטיבות. ברגע שנגמר המאבק שלנו, בשלישי שעבר, צריך לחשוב מה הלאה. אנחנו רוצים לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות. אני חושב שהאנשים שלנו, ממחלקת התעודה וגם צלמים, מפיקים, תאורנים וכולי ממחלקות אחרות, יודעים לעשות טלוויזיה טובה וזה מה שנעשה".

חברת ההפקה החדשה תתמקד בתכנים תיעודיים?

"לא. אנחנו יודעים לעשות גם סאטירה, דרמה, תוכניות אירוח או בישול, וגם ספיישלים של מלחמות או טיולים. יש לנו ניסיון שלמעט מאוד אנשים בטלוויזיה הישראלית יש, כך שנעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות". 

בתמונה דסק החדשות מתרגש לפני השידור הראשון (צילום רפי דלויה)