עם הקמתה של העיר מודיעין החליטו המתכננים לרכז את מקומות המסחר והבילוי בשורת מרכזים מסחריים, אחד בכל שכונה, שהפכו בשנותיה הראשונות של העיר ללב הפועם שלה.

עם זאת, השנים חלפו, הקניון נפתח ו"שאב" אליו את תושבי העיר, כאשר את השפעת השינוי אפשר היה לחוש היטב באותם מרכזים מסחריים. למרות התחזיות השחורות שהועלו באותה תקופה, חלק מהמרכזים המסחריים הוותיקים הלכו ופרחו, וכיום הם שוקקים בחיים ותנועת לקוחות. כך המצב למשל במרכז מרל"ז, במודיעין סנטר, בלב רעות ובמרכז קייזר.

עם זאת, במהלך השנים התברר כי ישנם גם מרכזים מסחריים לא מועטים שהלכו ודעכו: מרכז רננים במכבים, מליבו בסנטר ברחוב עמק דותן, מרכז דונה בשכונת המגינים, יורו שופס החדש יחסית בשדרות מנחם בגין וקאנטרי סנטר הוותיק. אותם מרכזים מסחריים התרוקנו בחלקם מעסקים, תנועת הלקוחות בהם התמעטה, ועל המקום השתלטה תחושת עזובה.

את אותה תחושה יש מי שמנסה בימים אלו לשנות, ואפילו מצהיר שאנחנו כבר בעיצומו של השינוי. אור גרינפלד, מייסד "אנחנו הצעירים" ומחזיק תיק העסקים הקטנים במועצת העירייה, הסביר השבוע למודיעין NEWS על העסקים החדשים והצעירים (ראו בהמשך) שמכניסים חיים חדשים למרכזים המסחריים הוותיקים. אמנם הדרך עוד ארוכה, אבל גרינפלד משוכנע שהשינוי כבר כאן ועתידם של אותם מרכזים מסחריים יהיה טוב בהרבה מההווה.

"לפני שהיה פה מע"ר ומקומות בילוי בתוך העיר הקמנו ליין בילוי במרכזים המסחריים, שעבד יפה מאוד, עד פרוץ משבר הקורונה. אנחנו מבינים את הפוטנציאל שיש במרכזים המסחריים. יחד עם זאת, יש היום את המע"ר, שהוא "גיים צ'יינג'ר" עירוני שלא היה לנו, אבל אי אפשר לנקז את הכל לאזור מסחרי אחד במותאם לכל האוכלוסיות וכולם יכולים לפתוח בו עסק. זה די ברור שאי אפשר לעשות את זה. באזורי המסחר הישנים יש איזשהו קסם אורבני, למרות ההזנחה. עכשיו אנחנו מכניסים אליהם עסקים חדשים. זה משפיע גם על תנועת הלקוחות וגם על הנראות של המרכזים בצורה ישירה, וכמובן גם על העסקים. אם אנחנו מדברים עכשיו על רננים והקאנטרי סנטר, שני המרכזים שכמעט הכי וותיקים בעיר, ומה שקורה שם עכשיו זה מעין רנסנס לטעמי. זאת גם בסוף האג'נדה שלי, שלצד המע"ר ומרכזי הבילוי לקדם את האזורים האלה. לייצר שם פינות בילוי באווירה מאוד תל אביבית, כמו למשל בית רומנו והתדר או שוק מחנה יהודה בלילה. לעשות את העירוב הזה בין מסחר ביום ובילוי בלילה. וזה עובד מצויין".

אם אנחנו מדברים למשל על פיצה איקס בקאנטרי סנטר ו-וויין סטורי ברננים. אתם ניגשתם אליהם ואמרתם 'בואו נעשה משהו'?

"וויין סטורי התחילו בכלל כמחסן לחנות אונליין. הוא זיהה את הפוטנציאל כמוני והיו לנו הרבה שיחות. אני שם את המשקל האישי שלי והרבה מהזמן שלי על שיחות עם החבר'ה האלה. כך גם עם פיצה איקס בקאנטרי סנטר, שהתחיל בכלל מהבית בזמן הקורונה. הוא פתח עסק, הסתכלנו שנינו על המקום ואמרנו 'וואלה, זה דומה למשהו תל אביבי' ויכול לקרות פה משהו. עכשיו כבר התקינו שם גרילנדות ומקומות ישיבה, עושים שם לא מעט אירועים ומוזיקה וזה עדיין מתגבש. המון צעירים מגיעים לשם, בטח בשעות המאוחרות כשבמע"ר כבר אין הרבה אנשים. יש גם לא מעט צעירים ששוכרים דירות בעמק החולה ומגיעים. בקאנטרי סנטר זה לא רק הפיצה, יש שם לא מעט עסקים צעירים. יש את ה-"ברבר שופ" ואת מאמנת הכושר ויש יותר די.אן.איי צעיר במרכז. גם במכבים, יש את היין ואת הפיצה ובית השף ועוד. בעלי העסקים צעירים והראש שלהם חושב גם איך לייצר אקלים בתוך המרכז, שהוא ישן ומוזנח, וברגע שהם יושבים ומסתכלים על כל התמונה אז זה עובד".

אילו מכשולים יש בדרך?

"המכשול העיקרי הוא בעצם זה שהמרכזים המסחריים הם שטח פרטי. העירייה לא יכולה לבוא ולשנות את פני המרכז. צריך הסכמות עם בעלי הנכסים וחברות הניהול. העיקר הוא להבין דרך מודלים מתל אביב ומקולגות שלנו איך לעבוד עם חברות הניהול. זה תהליך, אבל כרגע זה עובד טוב. אנחנו כעירייה גם התחלנו לעשות אירועים עירוניים במרכזים, ואני מאמין שזה יילך ויתפתח. אנחנו בוחנים איך לעשות את המצ'ינג עם חברות הניהול. עד הקורונה לא היו דברים כאלה בכלל. הרבה אנשים אומרים שהעירייה שמה את כל המשאבים על המע"ר, אבל זה מתחם חדש והעירייה עדיין מטמיעה אותו לתוך העיר. פתאום יש בום של עסקים וכל המערכות העירוניות צריכות להתאקלם לזה. גם מחלקת הרישוי שעושה עבודה מעולה וגם מנהלת אופק, אבל העירייה צריכה להיות בכל מקום. וטוב שיש את השותפות הזאת עם בעלי העסקים".

איך העירייה עוזרת לאותם עסקים צעירים במרכזים האלו?

"אני יושב איתם, מנהלת אופק יושבים איתם, יש להם תמיד עזרה בכל נושא הרישוי. למשל בפיצה איקס, כשהוא רצה להתחיל למכור אלכוהול אז סייעו לו במחלקת הרישוי. היחס הוא ממש טוב והגורמים העירוניים לאט-לאט מפנימים את הקונספט והם לצד העסקים. אנחנו כעירייה מנסים, גם אני בכל כובעי, לעזור ולקדם גם אירועים פרטיים וגם איך לייצר שיתוף פעולה בין העירייה למרכזים ולראות מה כן אפשר לעשות. מרכז העיר זה פרויקט דגל, אבל הוא לא יכול לתת שירות לכל העיר".

עד כמה חוששים בעלי העסקים לפתוח במרכזים האלה?

"יש חשש, אבל אני חושב שרואים את המגמה. עכשיו יש עסק חדש שנכנס לרננים, סטודיו לאימונים אישיים, שהם רואים את הפוטנציאל של המרכז ורוצים להרים אותו. שמתאמנים יבואו אליהם ואחר כך יישבו לאכול פיצה או לשתות כוס יין או קפה בלחם של תומר. זה מזין את עצמו, וזה לדעתי היופי בעניין. לאט-לאט תהיה אווירה צעירה יותר במרכזים ולשם אני מאמין שזה הולך. כדי להצליח היום במודיעין לא צריך להגיע למע"ר, אלא לייצר קונספט שעובד".

אתה רואה את זה זולג בהמשך גם למרכזים כמו מליבו, סולומון ואחרים?

לי יש תכניות לכל המרכזים. גם במליבו יש לא מעט עסקים בקריטריון הזה, אבל צריך לתת את המגע האישי והתמיכה והגב, ולהבין שגורמים פרטיים ועירוניים רוצים שזה יצליח. זה תהליך שהתחיל ואני מאמין שיילך ויגדל וגם המרכזים האלו ישנו את פניהם. ואני קורא גם לעוד ועוד צעירים ובעלי עסקים שלא לחשוש. לפנות אלי ואל העירייה ולשבת ולדבר על זה".

כשצרפת הגיעה למכבים

כאמור, אחד מאותם עסקים צעירים שמכניסים רוח חדשה למרכזים המסחריים הוותיקים הוא Wine Story, שהחל את דרכו במרכז רננים כמחסן של חנות אונליין. אמנם לא חלף זמן רב מאז, אבל כיום כבר מדובר על שילוב בין חנות יין למעדניה, בה מתקיימים גם מגוון אירועים, מסדנאות יין ואירועי טעימות ועד להופעות של הרכבים מקומיים.

מי שעומדים מאחורי היוזמה הם טל דותן וגיל גרובר, שסיפר השבוע למודיעין NEWS: "שנינו ירושלמים בעברנו, גרנו אחר כך בתל אביב ולי היה בית קפה ולטל הייתה מסעדה. החלטנו להביא את תל אביב לפריפריה, למכבים. את החנות ברננים לקחנו בכלל כמחסן, נכנסנו למרכז וראינו בו סוג של קסם, בין הקירות המתקלפים לעצים הירוקים והאוכלוסייה האיכותית שאוהבים את החיים. לא היה כלום שם. אז מהר מאוד מחסן היין הפך לחנות יין, והחנות הפכה גם לסוג של מעדניה ואז פתחנו את מקומות הישיבה. התחלנו להגיש מנות קטנות לצד היין, וככה הכל התחיל. היום יש לנו מספר שולחנות בחוץ עם אווירה מיוחדת, מחירים נגישים, תאורה ונרות ושאנסונים צרפתיים. אווירת חו"ל".

ואתם עושים במקום גם הופעות.

"נכון, אנחנו משתדלים שבכל יום שישי תהיה פה הופעה. אנחנו משלבים בני נוער שלומדים מוזיקה ועד ללהקות מקומיות. לצד זה אנחנו עושים גם בראנץ' מגניב. הקהל מקבל אותנו בחיבוק חם, ממש. הכל קרה בתוך תשעה חודשים של עשייה לא נגמרת, כשהכל משתנה מיום ליום בלי שתכננו מראש. הקהל בא ונשאר נאמן לנו. יש אולי 500 משפחות במכבים, ונראה לי ש-490 מהן כבר לקוחות שלנו. אנשים יכולים לבוא בזוגות או עם חברים, או גם לבד אם אשתו של הלקוח נסעה לטיול והוא לבד בבית. כל אחד בא ומוצא אצלנו את הפינה הקטנה שלו".

לא חששתם? בכל זאת מדובר בהימור, מפני שהמרכז לא הצליח להתרומם בשנים האחרונות.

"נכון, אבל החלטנו לקחת את הסיכון. וודאי שהיו לבטים וחששות. בסופו של דבר, אנחנו באים ושמים את כל הביצים בסל אחד. אבל אנחנו מאמינים בעשייה מהלב ורואים את התוצאות".

ואתם מרגישים רוח גבית מבעלי המרכז והעירייה?

"העירייה מנסה כבר הרבה זמן להרים את המרכז, אבל נתקלו בקשיים. היום נראה לי שגם הבעלים הבינו שפתאום יש מקום שגורם לכל המרכז להתרומם, ואז שווי הנכס שלהם עולה. אני חושב שמתחילים לראות את התמונה הכוללת ואנחנו כן מרגישים שהם רוצים לעזור".

להיכנס לנעליים של הפיצה המיתולוגית

בית עסק נוסף, צעיר וחדש יחסית, שמכניס חיים לאחד המרכזים המסחריים המוזנחים ביותר בעיר, הוא פיצה איקס בקאנטרי סנטר. מה שהחל בכלל ממכירת פיצות ביתית, הפך היום לאבן שואבת לצעירי האזור בערבים, עם מכירת אלכוהול וקיום אירועים.

עומר סימון, בעלי העסק, מספר: "לפני שנתיים התחלנו לעבוד מהבית. זה התחיל כמשהו לחברים בכלל. אחר כך התחלתי למכור את הפיצות, פתחנו עמוד פייסבוק ומכרנו בכל לילה עד השעות הקטנות. משם זה התפתח עד שהתקבלה החלטה לפתוח חנות".

בחרת דווקא בקאנטרי סנטר. לא חששת?

"לא חששתי בכלל, להיפך. הייתי נעול על הקאנטרי סנטר. ממש חיכיתי שתתפנה חנות, עם עדיפות לזאת שבה אנחנו פועלים כיום. כשגדלתי בעיר כילד היה כאן את פיצה ג'איינט המיתולוגית. אז הייתי נעול על המרכז הזה, כי ראיתי את הפוטנציאל של המקום. מאוד פתוח, מאוד מרכזי ומתאים לצעירים, כי נוח להגיע אליו. איך שהתפנתה החנות ישר קפצתי על זה ובתוך יומיים סגרתי חוזה ונכנסנו".

לא הפחיד אותך שתנועת הלקוחות שם הייתה דלילה למדי?

"לא, כי ידעתי שאנחנו מביאים משהו שונה. אנחנו בעצם פונים לנישה שלא הייתה קיימת בעיר – צעירים וקהל שאוכל לא כשר ומחפש את כל הדברים האלה מחוץ לעיר. אז פתחנו כאן, במרכז העיר, עם השקט שיש מסביב ובניסיון לעשות משהו חדש, לתת מענה לקהל הזה ואפשר להתרחב ולגדול".

והיום אתם כבר יותר מעוד פיצרייה.

"נכון. התחלנו כפיצרייה נטו, הוספנו פינות ישיבה, רמקולים, תאורה ועובדים חזק לייפות את המרכז, כדי שאנשים ייצאו לכאן כל יום לבלות. שיבואו לאכול פיצה, לשתות בירה במחירים מוזלים, נביא לפה אומנים ונעשה משהו שעוד לא היה בעיר".

וועד הניהול במרכז תומכים?

"מי שעומד בראש הוועד נותן יד לדבר הזה וכולם מרוצים. אנחנו מביאים הרבה תנועה למרכז ומשקיעים גם כספים כדי שהמקום ייראה טוב יותר. משקיעים בתאורה, מחליפים בקרוב את הריצוף ועוד פעולות. המקום היה מאוד מוזנח, וכבר עכשיו אפשר לראות שינוי ובחזון שלי הוא ייראה שונה לגמרי. מצד אחד צעיר ושכונתי, ומצד שני שלא ייראה מוזנח. כל מה שקורה עכשיו זה רק ההתחלה, התהליך עוד ארוך".

יש גב מהעירייה?

"תשמע, יש את אור גרינפלד שעוזר מאוד, גם ברמה שמגיע לפה ונותן רעיונות שלו וגם להפעיל את היכולות שלו במסגרת העירייה. להביא פקחים אם משהו לא נראה טוב, לעזור בתהליכים מול העירייה ועוד. כולם נרתמים ורואים את התהליך. זה לוקח זמן, אבל יש כאן עזרה מכל הכיוונים".

מה עוד צריך לקרות כדי לממש את החזון?

"שני דברים: קודם כל, להעלות את תשלומי הוועד כדי שיהיה יותר תקציב לשיפור, ושהעירייה תעזור למשל  גם בכספים וגם בשיפור הפארק שצמוד למרכז".