כולנו זוכרים את ימי הסגר הראשון, בו אחת התופעות הבולטות הייתה הערבות ההדדית בציבור הישראלי. כולנו יצאנו למרפסות להוקיר תודה לצוותים הרפואיים, התגייסנו לעזרת כל מי שנזקק לעזרה והשקנו קמפיינים לעידוד קנייה בבתי העסק המקומיים.
הגל הנוכחי, אחרי קרוב לשנתיים של שחיקה תחת הגבלות הקורונה, שינה את התסריט לחלוטין. רוב הציבור נלחם לשמור על שפיות בין המרדף אחר בדיקות הקורונה, בידודי הילדים והניסיון להמשיך לעבוד, ובבתי העסק המקומיים במודיעין אפשר כבר להרגיש גל של ייאוש. בניגוד לסגר הראשון, הפעם לא ממהרת המדינה להכריז על מתווה פיצויים לבעלי העסקים שנפגעו קשות, ובזמן שרחובות מודיעין חצי ריקים בעלי העסקים לא רואים את האור בקצה המנהרה.
"העבודה הצטמצמה ב-50%"
הדר בן שימול, בעלי חברת הצילום "הדר מדיה", סיפר השבוע למודיעין NEWS: "מה שעובר על בעלי העסקים בתחום האירועים בשנתיים האחרונות כבר הפך לבלתי נסבל. בתחילת הקורונה נאלצתי להוציא לחל"ת עובדים ולהפסיק לעבוד עם קבלני משנה, ביניהם צלמים, גרפיקאית, עורכת ומפיקה. היום, לצערי, כל העסק על הכתפיים שלי, ללא עובדים. לא רק שהעבודה שלנו ירדה בחצי, לקוחות חוששים לסגור אירועים. היומן נסגר חודש-חודשיים קדימה ומעבר לכך ריק, ואלו שכבר דוחים אירוע לתקופה של אחרי גל ההדבקה נתקעים ללא צלם, כי נוצר עומס מטורף. ההכנסות בעסק ירדו בחלק מהחודשים ב-40%, ובחלק גם ב-50%".
ואיך מתמודדים עם מצב כזה?
"המזל שלי הוא שאני לא מתעסק רק בצילום אירועים, אלא גם בהפקת סרטים למוסדות חינוך בעיר, בוקים ופרויקטים לגופים מסחריים, ולפחות שם הירידה היא יותר מינורית. אם הייתי מתעסק רק באירועים ההכנסות שלי היו יורדות ב-90%. היה לי מאוד עצוב ללכת השבוע לאולם מוכר במודיעין ולשמוע ממנהלי המכירות על ירידה של 60% באירועים. גם לקוחות שסגרו איתי אירועים לשבוע הזה כבר ביטלו. זה פשוט מרתיח שממשלת ישראל החדשה, שקוראת לעצמה ממשלת שינוי, לא ממשיכה את מודל הפיצוי לעצמאיים שהכנסתם נפגעה ביותר מ-40%. יש לנו משרד להחזיק והלוואות להחזיר בסדר גודל של 11 אלף שקל בחודש, ואנחנו עוד עסק קטן. אולם אירועים שלא עובד מפסיד כל חודש קרוב למאה אלף שקל. גם החברים שלי, מפיקים, אנשי מגנטים, מעצבים, שפים ואחרים מבכים על המצב. המזל שלי הוא שאשתי עורכת דין שכירה בחברת ביטוח גדולה, אחרת היינו נאלצים להיעזר בהורים בגיל 30, שזה לא דבר נעים".
גם לירון קרדי, בעלי הבר "פאזה", מצביע על הקושי: "ההשפעה של הגל הנוכחי מאוד מורגשת. אנשים ממש מפחדים להגיע ויש המון ביטולים. גם צוות העובדים ברובו חולה ומאוד-מאוד קשה להפעיל את העסק בימים אלה. הייתי מעדיף שיהיה סגר, כי זה לפחות מגובה מהממשלה. כרגע זה סגר שהוא במסווה של לא סגר, ומרגישים את זה מאוד. עד עכשיו לא שמעתי שום דיבור על פיצויים".
מוטי לסרי, איש הפקות ובעלי מועדון "MOVE IT" במרכז עינב, מוסיף: "מעבר להפקות ולכל התחום שפשוט קפא, אנחנו עוברים תקופה קשה כבר שלושה חודשים. למזלנו חברת מגה אור, ממנה אנחנו שוכרים את המקום, עוזרת בכל האמצעים ונותנת יד כדי שנוכל לעבור את התקופה הקשה הזאת. המדינה לא עוזרת, אבל כל ההוצאות ממשיכות כרגיל. מזל שיש לנו הפקות חיצוניות שבזכותן אנחנו מחזיקים מעמד. יש המון ביטולים בתחום הזה, ממש קטסטרופה. העובדים בבידוד, הממשלה נעלמת ומנותקת מהעם. כבר ביום שני הקרוב אנחנו מתכננים להיפגש כל המפיקים הגדולים כדי להשיב מלחמה, לעשות הפגנה כדי שכולם ידעו מה המצב בתחום שלנו. כולם נפגעים: נהגים, שחקנים, חברות הגברה. אנחנו מקווים שיחד נוכל לעשות את השינוי".
"עדיף ככה מאשר סגר"
מי שסופגים הפסדים כבדים בימים אלו הם בעלי אולמות האירועים, כאשר שלומי רבינוב, בעלי אולמי הרמוזו, מסביר: "כמו לכולם גם יש לנו ביטולי אירועים. זה מרגיש לא טוב, אבל זה המצב. מרגיעים את מי שאפשר להרגיע. ברוך השם, יש עדיין אירועים. אני מעדיף את המצב כמו שהוא עכשיו ולא סגר. סגר זה הרבה יותר קשוח. מבחינתי עדיף ככה. אני לא אומר שזה רווחי, אבל זה עוד משאיר תקווה. אני אופטימי, חייבים להישאר אופטימיים".
רזיאל וענונו, בעלי "השדרה", אולם אירועים בפארק הטכנולוגי, מסכים עם רבינוב: "אנחנו מבטלים המון אירועים בגלל הבידודים. רוב האירועים שהיו מתוכננים השבוע ובשבוע הבא נדחו. אנשים דוחים בגלל שיש צפי שהכל ייגמר בקרוב. אנחנו לא נהנים מהמצב, בלשון המעטה, אבל מחכים שזה יעבור. עברנו סגרים מוחלטים ועדיף ככה, זה יותר קל. עכשיו זה סגר-לא סגר, אנחנו במצב אפור. לא שחור ולא לבן. המדינה צריכה לפצות בלי קשר לסגר, כי יש ירידה בהכנסות. אני מאמין שיפצו, אבל זה יקרה רק ברבעון הבא, לא עכשיו. אנחנו מחכים עד יעבור זעם. אנחנו והלקוחות באותה סירה. העובדים מתים לחזור לשגרה, המצב הזה לא בריא לאף אחד".
ערן בן גל, איש הגברה ובעלי "מוזיקה אחרת", העובד בעיקר בתחום האירועים, מספר אף הוא על המכה הקשה שספג בשבועות האחרונים: "בשנה הראשונה של הקורונה סגרו אותנו לגמרי. הצלחנו לאלתר פה ושם, אבל זה היה רק חמישה אחוז מהמחזור השנתי, מה שהספיק רק כדי להתקיים. ברגע שהגיעו החיסונים התחלנו לחזור לעבוד שוב. זה החזיק עד חודש יולי-אוגוסט ואז התחיל הגל הרביעי, ושוב פעם היו המון ביטולים. קצת התאוששנו והגיע הגל החמישי. רק היום קיבלתי ביטול של אירוע שהיה אמור להיות ביום שישי. כל היום היו רק ביטולים. ביחס לתקופה רגילה אני עובד בהיקף של חמישה אחוזים מהמצב הרגיל. אני יושב בבית עם הילדים. למזלי אשתי שכירה ומצליחה להמשיך לעבוד, אבל אנחנו מתחילים לאכול מהחסכונות. אין יותר מדי ברירה. יש לי ציוד מאוד יקר, מחסן, רכבים, הכל עומד. זה מתסכל, במיוחד שלא מדברים בכלל על פיצויים".
במצב הנוכחי גם העסקים הוותיקים והיציבים נפגעים, כפי שמרגיש כעת אסף שעיבי, בעלי ה"אוסליבן" במרכז עינב: "כולם מרגישים את המצב, ללא יוצא מן הכלל. אנשים מפחדים ולא באים. זה משפיע על הכל: הופעות מתבטלות, עובדים בבידוד, אין פיצוי ואין כלום. היום לא הבאתי עובדים, אני אעבוד לבד. אני והטבח. גם מחר וגם ביום שלישי זה יהיה ככה. באים הרבה פחות אנשים, ירידה של 80%. זה מעגל שלם שמשפיע על כולם, מהעובדים ועד נותני השירותים. כל מי שמתפרנס כאן, שזה קרוב ל-30 עובדים בימים כתיקונם, נפגע".
אז מה יהיה?
"אף אחד לא דואג לנו. לא מדברים איתנו על פיצויים, וגם אם יביאו זה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי. זה לא יבוא עכשיו, כשצריך את זה, אלא אולי בעוד חצי שנה. אנחנו כבר הרבה זמן ברכבת הרים הזאת. כשיש סיטואציה כזאת אני מצמצם בעובדים ואחר כך הם מתאדים ולא חוזרים. זאת הסיטואציה שאנחנו חווים כרגע. לא קל להיות בעל עסק בתקופה הזאת. במצבים כאלה צריך עזרה, מכונת הנשמה רגעית. עולם המסעדנות הוא גם ככה מסובך, ואם אין אף אחד שעוזר בסוף מקומות נסגרים וכולם מפסידים מזה. עובדים אצלי חבר'ה צעירים ממודיעין, מעל ל-12 שנה שמשפחות עושות כאן בר מצוות. לא הייתי רוצה שזה ייגמר. אני מושך כדי לשרוד, אבל אני אופטימי מטבעי ולכן אני מודה לאלוהים על כל יום".
המרוויחים הגדולים
במקביל לאווירה הקודרת בבתי העסק בעיר, יש גם מי שעסוקים בימים אלו עד מעל לראש. אפשר לומר כי המרוויחים הגדולים של תקופת הקורונה, ובמיוחד בימי הסגר ב-2020 ו"הסגר המדומה" של תקופה זו, הם אנשי חברות השליחויות במודיעין, המבצעות משלוחים עבור מסעדות רבות בעיר ומדווחות על כמות עבודה כפולה בשבועות האחרונים.
כך המקרה גם אצל חברת השליחויות DELL SPEED, בבעלותם של שי חיים ירמיהו ונתן נהרי, שסיפר השבוע: "בשלושת השבועות האחרונים כמות המשלוחים עלתה, כשבשבועיים האחרונים מדובר על עלייה של 100%. איך מתמודדים? אנחנו מגייסים שליחים, מחפשים ומפרסמים כל הזמן. אחד הדברים הכי קשים זה שמגייסים שליחים חדשים ואז הם נדבקים בקורונה ואנחנו נתקעים. יש לנו על בסיס יומי שליחים שנעדרים מהעבודה בגלל שנדבקו או שבבידוד או סתם חלו בשפעת. בשבע בבוקר אני מקבל הודעה משליח שהוא לא יגיע היום כי התגלה כחיובי לקורונה, ואז אנחנו נתקעים. עד עכשיו, מהבוקר, אני בעצמי יצאתי למשלוחים".
כמות העבודה מזכירה את מה שהיה בסגר הראשון?
"כן, מתחילה להזכיר. כמות העבודה עלתה וכך גם מספר השליחים שאני מעסיק, שעלה ב-50%".
יש הבדל בתקופה הזאת גם בתמהיל המשלוחים?
"כן, בהחלט. אתה רואה עכשיו גם משלוחים של גלידות ושוקולד ומתוקים, אלכוהול, מכבסות פנו אלי שאעשה להן משלוחים, מאפיות, מרכולים. עסקים קטנים שאין להם שירותי משלוחים משל עצמם פונים אלינו עכשיו. זה עובר בין בעלי העסקים מפה לאוזן, כשזה מגיע למצב שאנחנו עוצרים צירוף עסקים חדשים כי אנחנו קורסים. יש גבול לכמות העבודה שאנחנו יכולים לעמוד בה. יש לנו מסעדת המבורגרים שהשבוע בשלב מסויים נאלצה לעצור את שירות המשלוחים, כי הם היו מוצפים. יש חנות גלידות ועוגיות שכמות המשלוחים שלה לא הוכפלה, אלא עלתה פי 5-6".
יש גם יותר טיפים לשליחים בתקופה כזו?
"יש עכשיו את תופעת המבודדים, שבכלל לא פותחים לשליח את הדלת, שלא לדבר על לתת לו טיפ. אם פעם היו שולחים את הילד לפתוח את הדלת כדי לא לתת טיפ, אז היום בכלל לא פותחים את הדלת ומבקשים מהשליח להשאיר בחוץ. יש אבל גם תושבים מבודדים שמשאירים בחוץ טיפ, מודבק על הדלת או בדרך אחרת, ואפילו משאירים לשליח מכתב תודה קצר".
