נסו רגע להיזכר באותם ימים רחוקים בהם הייתם באמצע שנות העשרים: מן הסתם, הייתם עסוקים באותה תקופה בלימודי תואר ראשון, עבודות סטודנטיאליות וחיי הרווקות בעיר הגדולה. עבור הדר מנדה ממודיעין, החיים נראים אחרת לגמרי.

היא רק בת 26, אבל לאחרונה הספיקה להשיק את העסק השני שלה במע"ר – בר בריאות בשם 'פריפו', שנה וחצי לאחר שפתחה את הבר 'מנדה' בשדרה המרכזית. אם תוסיפו לכך את העובדה כי זהו העסק השלישי שלה, אחרי שהחלה את דרכה היזמית עם עגלת בירה ניידת, תקבלו אישה צעירה שהופכת במהירות לאשת עסקים של ממש, וכבר חולמת על תכניות נוספות.

הקורונה לא עצרה את החלום

מנדה הצעירה גדלה וחיה כל חייה במודיעין, בה היא מתגוררת גם כיום. היא למדה בבית הספר היסודי היובל, השלימה את לימודיה בתיכון עירוני א', ולאחר השחרור מהשירות הצבאי במשרד הביטחון עבדה בניו יורק כקניינית של המשרד הממשלתי מול חברות אמריקניות. "זה היה תפקיד מאוד מעניין עם המון אתגרים", מספרת מנדה, "ניהלתי משאים ומתנים עם חברות אמריקניות גדולות".

אחרי שנתיים חוזרת מנדה ארצה, אבל לא למסלול הרגיל בו בוחרים בדרך כלל בני גילה. "רציתי להקים עסק משלי. התחלתי לחשוב על רעיונות, בדקתי כל מיני דברים ואז ראיתי את נושא העגלות הניידות. בדקתי באינטרנט, אבא שלי היה איתי בכל התהליך. הוא נורא אוהב בירה והחלטנו שאנחנו עושים "ביר טראק". יחד עם האב התומך מגיעה עגלת הבירה של מנדה לפסטיבלים וירידים שונים בכל רחבי הארץ, עד שהגיע הזמן לחלום הבא – המנדה בר – שנפתח בשיא ימי תחילת הקורונה. "התחלנו את השיפוצים לפני הקורונה. הגיעה הקורונה אז התעכבנו ודחינו את השיפוץ עד שהמצב נרגע. אחרי הסגר החלטנו שאנחנו ממשיכים לרוץ עם זה ולא מחכים. הבר היה החלום שלי. הקורונה עיכבה אותנו, אבל לא עצרה אותנו. זה היה לגמרי חלום שהתגשם".

ועכשיו הגיע העסק השלישי, שגם אותו היא פתחה בשותפות עם אביה – "שותפי לדרך ולעשייה" – השוכן בצמוד לבר שלה. "פתחנו בר בריאות של שייקים, מיצים סחוטים, ואסאיבול, קערה המורכבת מהפרי אסאי, שנחשב לסופר פוד, שעליו שמים תוספות של פירות טריים. בנוסף אנחנו מוכרים שייקים, סחלב וקפה".

איך נולד הרעיון של העסק הזה?

"בקורונה מאוד התחברתי לפן הבריאותי, גם מחשש להשמנה וגם כי אני מאוד אוהבת את הנושא. בנוסף, התאהבתי בפרי שנקרא אסאי, שהוא ממש טרנדי עכשיו. הייתי מכינה בבית קערות של אסאי עם פירות. אחרי שפתחנו את הבר ראיתי שיש צורך אמיתי בשדרה גם בבר בריאות. יש המון אנשים שהולכים לחדרי כושר שנמצאים בשדרה, ובחרנו לתת להם מענה בריאותי. בקרוב נעשה גם שיתופי פעולה עם חדרי הכושר. הסגנון הוא של בר. בקיץ יהיו גם מקומות ישיבה בחוץ".

איך זה להיות הבעלים של שלושה עסקים?

"זה לא פשוט. זה לעבוד סביב השעון גם בבוקר וגם בערב. זה קשה, אבל יש צוות שהוא כמו משפחה, מגויסים למטרה. אני עובדת כל יום משמונה בבוקר עד 11 בלילה, כולל שישי ושבת. כרגע אין לי חיים ממש. אני משתדלת למצוא איזון בין שני התחומים, העבודה והחיים האישיים. זה לא פשוט, אבל צריך ללמוד לעשות את זה".

איך העסקים מתנהלים בגל החמישי? מרגישים את הקושי?

"מרגישים את הקורונה, אבל מקווים שהגל יחלוף במהרה וגם המזג אוויר יחזור להיות יותר רגוע ונחזור לעניינים. כרגע שקט, כולם מרגישים את זה. ההורים נשארים עם הילדים בבית בגלל הבידודים ופחות יוצאים, אבל עדיין באים. המצב לא מת לגמרי. לא הייתי רוצה סגר, אבל בהחלט אפשר לקרוא לזה סגר סמוי. המודיעינים מאוד התחברו לבר ומפרגנים.  הלקוחות שלנו הם כמו משפחה".

לא חששת לפתוח את המקום בתחילת המשבר?

"פתחתי ממש בשיא הקורונה, בספטמבר לפני שנה וחצי. איך שפתחנו היה סגר של חצי שנה, אבל החלטנו ללכת על זה כי ידענו שיש צורך לאנשים אחרי הסגר, שהיה קשה לכולם, שיהיה מקום לצאת אליו ולהתאוורר אחרי התקופה ההזויה הזאת. גם עכשיו, למרות החורף,  החלטנו להשאיר חלק מהבר פתוח, מקורה מהגשם ומאוורר, כדי שתהיה לאנשים תחושת ביטחון לבלות".

ואיך זה לעבוד בשותפות עם אבא שלך?

"אבא שלי איתי בכל העסקים. הוא גם מורה לנהיגה, אבל הוא איתי בהכל. אנחנו עושים הכל ביחד, שותפים מלאים. זה הכי כיף בעולם. לא הייתי מבקשת לעצמי שותף יותר מדהים ויותר טוב ממנו. גם כי אנחנו החברים הכי טובים ומסתדרים, וזה מאוד חשוב בתור שותפים. יש בינינו תקשורת מאוד טובה וזה בסיס טוב לנהל ולהמשיך את מה שאנחנו עושים".

מאיפה הדרייב הזה בגיל כל כך צעיר? ומה התכניות לעתיד?

"מגיל מאוד צעיר תמיד רציתי לעשות משהו שהוא שלי וסוף סוף הייתה לי הזדמנות, וכשהתחלנו להתגלגל, עסק אחרי עסק, נהנינו יותר וזה רק נתן לנו עוד דרייב לעשות עוד דברים. יש לנו תכניות לעוד עסקים. כרגע אנחנו מתעסקים ומפתחים את העסקים הנוכחיים, ומי יודע מה יביא איתו העתיד".