אי אז בימים שבהם היה רק ערוץ אחד, הערצנו כולנו אחד, סטיב אוסטין, טייס שנפגע אנושות בתאונה ובגופו הושתלו פרוטזות קיברנטיות שהפכו אותו לבעל כוחות על שאיפשרו לו להילחם ברעים. בשנות ה-80' היה זה אלכס מרפי, השוטר שסירב להפוך למושחת ומצא את עצמו בגוף קיברנטי כ"רובוקופ", השוטר האולטימטיבי. סייבורגים. אורגניזמים ביולוגיים בעלי איברים קיברנטיים מבוססי טכנולוגיה מתקדמת.
מדע בדיוני? באמת? תתבוננו במה שקורה סביבנו ממש עכשיו. מכשירי שמיעה, קוצבי לב, לבבות מלאכותיים, וגפיים רובוטיות הן רק חלק מהדוגמאות של התקופה הפוסט-מודרנית שאנחנו מכנים "הווה". אם אתם חושבים שרק בעלי מוגבלויות נעזרים בטכנולוגיה הרשו לי להזכיר לכם את הלהיט החדש של גוגל, הגלאס. אותן משקפיים שמאפשרות לנו לקבל מידע לא מוגבל כמעט ישירות לרשתית, לצלם את שעינינו רואות בזמן אמת ולתקשר עם כל העולם בכוח הדיבור. הסייבורגים מסתובבים סביבנו בלי שנשים לב וזו לא הדוגמה היחידה.
גפיים קיברנטיות אינן דבר חדש, ומזה זמן רב נערכים ניסויים בגפיים מלאכותיות שמתממשקות עם מערכת העצבים של האדם, או לחילופין מופעלות בעזרת לחץ השרירים שבגדם. בימים האחרונים התבשרנו על חידוש מהותי ומהפכני בתחום. יד מלאכותית שמאפשרת למשתמש לחוש מגע. צוות חוקרים איטלקים ושוויצרים ערכו ניסוי על קטוע יד והשתילו בו יד מלאכותית. המאמר, המתפרסם בגיליון פברואר של כתב העת Science Translational Medicine, מסביר כיצד הדבר התאפשר.
דניס אבו סורנסן, אזרח דני שאיבד את ידו לפני תשע שנים, התנדב להשתתף בניסוי במסגרתי השתיל בו הצוות הרפואי אלקטרודות. האלקטרודות הושתלו בקצות העצבים הקטועים בידו. ביד הפרוסטטית שפותחה הושתלו חיישנים שמודדים את הלחץ בקצות האצבעות ומעבירים אות חשמלי שמגיע עד לאלקטרודות שהושתלו בקצות העצבים הקטועים אותו ומתורגם לפולס שהעצבים מבינים ויכולים להעביר למול שיתרגם את הפולס לתחושה. סורנסן הצליח להבחין בין מספר סוגים של משטחים בעלי מרקם שונה, כמו זכוכית, בייסבול וכדומה.
הדרך ליישום מלא של הטכנולוגיה אצל כלל קטועי הגפה עוד ארוכה. תחילה יש להוכיח שהשתל ממשיך לעבוד ולהעביר תחושה לאורך שנים. לא ברור כמה זמן תמשיך מערכת העצבים "לשתף פעולה" עם המכשיר, וייתכן מאוד שלאחר זמן מה השתלים יידחו או שהעצבים יסתגלו לפולסים ויפסיקו להעביר את המסרים למוח. עדיין, מדובר בפריצת דרך משמעותית כשהמסרים העצביים הופכים דו כיווניים ומאפשרים העברת מסרים מהפרוטזה למוח, ולא רק מהמוח לפרוטזה.
בעבר הודיעו מדענים שהצליחו לפענח את הקידוד של הרשתית בעין של עכבר ושל קוף, מה שיאפשר, תיאורטית, ליצור עין מלאכותית שתאפשר ראייה אמיתית עבור עיוורים בעתיד הרחוק יותר. אנחנו רחוקים משם עדיין, אבל בקצב שבו המדע מתקדם אפשר להאמין שהאור נמצא בקצה המנהרה. ובעתיד הרחוק יותר? ובכן, למה לעצור בעיוורים, חרשים וקטועי גפיים? למה לעצור במגבלות הכוח והתפישה האנושיים? כוח על אנושי? ראיית רנטגן? שמיעת על? אין גבול לאפשרויות, וכמו שאמרו הבורג בסדרה "מסע בין כוכבים", כולנו ניטמע בטכנולוגיה. התנגדות היא חסרת תועלת.
