זוכרים את הבדיחה הישנה על מבריח הקפה שהצהיר שהוא מביא אוכל לציפורים? "ממתי ציפורים אוכלות קפה?" שאל המוכס; "ירצו, יאכלו; לא ירצו, לא יאכלו". נראה שזו, בערך, הגישה של מכשירי תנועה, יבואנית סוזוקי, כאשר היא רוצה להציג לקהל את הבאלנו כמכונית משפחתית.

אז לפי כל מדד, וגם לפי סוזוקי יפן, הבאלנו היא סופרמיני. והבאלנו היא לא הסופרמיני המרווחת היחידה. אבל אפשר גם להבין את היבואן; הוא ערג למשפחתית – והנה בא היצרן ומגרה אותו עם שם של משפחתית שזכתה להצלחה רבה בארץ בשנות התשעים (ראו מסגרת), ולמשך מספר חודשים אף הייתה הנמכרת ביותר. קשה לעמוד בפיתוי. 

למעט השם, שאר העובדות אומרות שסוזוקי בוחרת לאגף את תחום הסופרמיני עם שני דגמים. האחד הוא הסוויפט: קטן יותר אך "אירופאי" בגישה ובמקום הייצור – ואילו השני הוא הבאלנו: פחות יפה אבל יותר זול, מרווח, שימושית והוא מגיע מהודו. 

כל כך חשובה

רגע לפני ההתנעה כדאי להסביר את המשמעות של הבאלנו עבור סוזוקי. ראשית, הרכב מציג את הפלטפורמה הגלובאלית החדשה של היצרן אשר מתהדרת במשקל קל; הבאלנו מצדה שוקלת רק 920 ק"ג. פלטפורמה זו תשרת את רוב דגמי החברה, שני שבהם הוא האיגניס החדש שיגיע בסוף השנה.

שנית, עם הבאלנו הציגה סוזוקי באירופה את מנוע ה-1.0 ליטר טורבו החדש. מנוע זה, יחד עם מנוע ה-1.4 טורבו שכבר הוצג בויטארה, מדגיש את תהליך ההגדשה בסוזוקי. מנוע ה-1.0 ליטר המוגדש מייצר 112 כ"ס, משודך לתיבה אוטומטית עם שישה הילוכים ועשוי להגיע לישראל בשנה הבאה. בנוסף, סוזוקי הציגה בבאלנו גם את חטיבת הכוח ההיברידית הראשונה שלה, וכאן מדובר בשילוב למנוע ה-1.2 ליטר שמשודך בינתיים לתיבה ידנית.

מפגש ראשון

ואחרי כל הדברים הגלובליים האלה, מפגש לוקלי ראשון עם הבאלנו תחת שמש ישראלית בוהקת, מלמד שמבחינת עיצוב הסתפקו בסוזוקי במראה אפרורי. אפשר לראות כאן השפעות מסוימות מסיאט איביזה (צללית), או מפיג'ו 207 (חיתוך הכנפיים), אבל התוצאה אינה מיוחדת או מושכת. ולא רק קווי העיצוב, גם פרטים בו; למרות תאורת לד נאה, החרטום נראה מעט מוזר בגלל השבכה הצרה וגם שילוב חלקי הכרום בידיות ועל מכסה תא המטען רועש מדי. אבל התוצאה הסופית סבירה – ויש לה יתרון נראה לעין: היא נראית גדולה ביחס לבנות מינה.

תא הנוסעים, כמו בהרבה דגמי סוזוקי, מציג מראה קודר ומעט מיושן. הפלסטיק אינו מרנין באיכותו, עם מגע נוקשה וצליל חלול מהדפנות, ורוב המתגים בסביבת הנהג מיושנים למראה ותורמים לתחושה שאינה מודרנית. אפילו צג המידע הצבעוני שופע הנתונים (כולל מחשב הדרך) שבין המחוונים מופעל ארכאי ולא נוח. גם בורר המצבים של התיבה הרציפה – שאינו כולל אפשרות לתפעול ידני – נראה פשוט. חסרה אפילו תאורה בתא במטען (וזה מפריע) או בתא הכפפות (פחות).

מצד שני, כבר מבחוץ רומזים חישוקים קלים ותאורת קסנון לא שגרתית שהבאלנו עשירה באבזור, והמפתח החכם מדגיש זאת. אמנם, הוא אינו מהנוחים שפגשנו ודורש שתי לחיצות בתזמון נכון כדי לפתוח את כל הדלתות – ובכל זאת. מבפנים נגלה בקרת אקלים (אזור אחד), מולטימדיה עם בלוטות' ומצלמה, בקרת שיוט, חיישני חניה, שמשות כהות ומובילאיי.

ממושב הנהג קל לייצר תנוחת נהיגה נוחה, אם כי היא אף פעם לא מושלמת. המושב עצמו מעט נוקשה ואינו נוח בנסיעות ארוכות. נהגים גבוהים התלוננו שגם במצב הנמוך ביותר של המושב הוא גבוה מדי, ובגלל השמשה הקטנה הדבר הפריע לראות. 

בסוזוקי גאים במרחב שיש לבאלנו מאחור ואכן הוא טוב מאוד לרגליים ונאות לראש. הילדים דווחו שכמו בהרבה מכוניות סופרמיני הבאלנו מעט צרה ופחות נוחה לנוסע שלישי במרכז. לא ברור אם זו הייתה סיבה מספיק טובה לצעקות שהתפתחו.

והיצרן היפני מדבר גם על אחד מתאי המטען הגדולים בסופרמיני, ועם 345 ליטר הוא אכן מרשים. אבל כדי להשיג נתון זה, ובגלל ששטח ההעמסה עצמו אינו גדול, מיקמה סוזוקי את המדף גבוה, מעל המשענת האחורית; התוצאה: המדף נראה מבפנים. בעיה נוספת היא שפת הטענה גבוהה מדי. 

כשנעים 

בחזית הבאלנו שוכנת גרסה חדשה למנוע ה-1.2 המוכר. בסוזוקי מגדירים אותו כחדש בגלל ראש מנוע שונה ומערכת הזרקת דלק כפולה. ההספק, 90 כ"ס, לא מרשים לרכב גדול, אבל בסוזוקי, כאמור, דאגו לדיאטה.

הדרך בה המנוע ניעור לחיים אחרי הלחיצה על מתג ההתנעה מעט ארוכה ומורגשת מדי, אבל אחרי כן הוא מתייצב והפעולה נעימה. המפרט מדבר על האצה ל-100 קמ"ש ב-12.3 שניות  ומהירות מרבית של 180 קמ"ש, ובפועל הביצועים מתגלים כנאותים. הבאלנו אינה זריזה במיוחד אבל יוצאת מהמקום באופן נאות עם תגובה טובה למצערת ואין לה בעיה לטפס למהירויות השיוט המקובלות.

כשצריך קצת יותר, בעקיפות או במהירויות שיוט של כביש 6, או עוד יותר, כמו בעליות – המנוע נשמע מאומץ מדי. אין לו בעיה להגיע לקצב נכון בתנאים אלו, אבל בדרך לשם הוא מייצר הרבה רעש, כרגיל בחטיבות כוח עם תיבה רציפה. התיבה עצמה מתמודדת באופן סביר גם עם עומס – והיינו שמחים לתפעול ידני – ואם לא תפחדו מהרעש תוכלו לשמור על הקצב.

כבר התרגלנו לכך שדגמי סוזוקי מציגים צריכת דלק נאה, והבאלנו אינה יוצאת דופן. בשיוט רשמנו לא פעם קצב של 20 ק"מ לליטר; בלילה, בנהיגת פרברים לא קצרה ופעולה עדינה של המזגן, ראינו גם 21.7 ק"מ/ל'; ביום טיול רשמנו 17.5 ק"מ לליטר; אפילו ביום חם, שכלל קצב מאתגר, צרך הרכב כ-14.7 ק"מ/ל'.

מתנהלים

הפניית הגה מגלה מחסור בתחושה ומשקל מלאכותי וזו מצהירה שלבאלנו אין יומרות דינאמיות. אלא שרוב הזמן, בייחוד אם לא מגיעים למצבים קיצוניים מדי, היא מתנהגת באופן צפוי לרכב כזה, אוחזת היטב ביחס לכוח ומגיבה נכון לפקודות הנהג. לעיתים היא אפילו מפתיעה לטובה ויכולה לצלוח פניות בקצב נאה ללא דרמות מכיוון המרכב. בקרת היציבות, עם זאת, פועלת באופן מורגש מדי.

במהירויות גבוהות, כמו אלה שמקובלות על כביש 6, הבאלנו יוצרת תחושה פחות יציבה בגלל ההגה, שהוא קל מדי וחופשי במרכז ולעיתים גם בשל רגישות מסוימת לרוח צד. הבלמים אינם נוסכי ביטחון בגלל מחסור בנשיכה ראשונית, ותחת עומס פתחו רעידות מסוימות. 

הנוחות בעיר אינה מרשימה ומסתפקת בציון סביר. הספיגה של בורות וחיבורי כבישי אינה מוצלחת ובאיזשהו מקום המתלים מייצרים תחושה לא רהוטה ורעש. מחוץ לעיר הנוחות טובה יותר, אך רעשי הכביש והרוח מוחשיים.

חבילה הגיעה

כבר ממבט ראשון במכונית ובמפרט ברור שהבאלנו פורטת על מיתרים שונים מרוב מכוניות הסופרמיני. היא אינה מתיימרת לאופי צעיר ותוסס או דינאמי כמו שמקובל בסופרמיני אירופאיות, ומעדיפה ניגון סולידי של קטנה-גדולה עם מרחב נרחב ואבזור שופע. היא פחות מתאימה לקהל צעיר ויותר למשפחתי או מבוגר. דרך המרחב, החיסכון והאבזור היא מציעה תמורה טובה. ואחרי כל הדברים האלה, חבל שהציון הבטיחותי במבחני ה-ENCAP עומד על שלושה כוכבים בלבד.

---

באלנו מול באלנו

אז מי הייתה אותה באלנו המקורית שבסוזוקי זוכרים בערגה. הבאלנו הוצגה בדטרויט 1995 תחת השם "אסטים" והיוותה קפיצת מדרגה עבור היצרן שהתמחה בכלים קטנים, וזו הייתה פעם ראשונה שסוזוקי יצאה להתחרות מול משפחתיות קומפקטיות מליגת הקורולה. היא הוצגה עם מנוע בנפח 1.8 ל' לשוק האמריקאי, ובהמשך עם מנועי 1.6 ו-1.3 ל' לאירופה (הייתה גם גרסת דיזל עם מנוע של פיג'ו). לבאלנו ההיא הייתה גם גרסת 3 דלתות, עם בסיס גלגלים קצר משמעותית (238 ס"מ) וגם סטיישן. בסוף שנות התשעים נמכרה בארץ גם גרסה עם אבזור בטיחותי שכונתה סופר-באלנו. 

בסיס הגלגלים של הבאלנו המקורית (248 ס"מ) קצר מזה של הנוכחית (252 ס"מ) אך דומה לקורולה מאותן שנים. ואולם עם 423 ס"מ היא ארוכה מהחדשה ב-23 ס"מ, אך גם צרה (169 ס"מ לעומת 174.5), נמוכה (141 ס"מ לעומת 147) וכבדה יותר עם 1125 ק"ג. הבאלנו צוידה במנוע 1.6 שייצר תחילה 101 כ"ס אך בהמשך 96 כ"ס. במחצית הראשונה של 1998 היא הייתה המכונית הנמכרת בישראל וב-2001  הוחלפה על ידי הליאנה.

סוזוקי באלנו 1.2 ל' אוט'

מנוע 4 ציל', קדמי, רוחבי, 1368 סמ"ק

תזמון גל זיזים עילי כפול, 16 שס'

הספק/סל"ד 90 כ"ס/6000

מומנט/סל"ד 12.2 קג"מ/4400   

תמסורת הנעה קדמית, אוטו' רציפה

מתלים קדמיים תמוכות מקפרסון

מתלים אחוריים קורת מתח 

בלמים ק'/א' דיסקים מאווררים/דיסקים

מערכות עזר ניטור לחץ אוויר, מוביל-איי

צמיגים 185/55-16

בסיס גלגלים 252 ס"מ

אxרxג 399.5x174.5x147 ס"מ

משקל 950 ק"ג

תא מטען 345 ל'

מיכל דלק 37 ל'

מהירות מרבית (יצרן) 175 קמ"ש

0 ל-100 קמ"ש (יצרן) 12.3 ש' 

צריכת דלק (יצרן) 14.7 ק"מ/ל'

ציון ירוק 3

מחיר 94,000 שקלים

אחריות 36 חודשים

ציון מבחן ריסוק 3 כוכבים

בטיחות מבוגרים 80%

בטיחות ילדים 73%

הולכי רגל 65%

צילומים בני דויטש, מגזין "אוטו"