אורי ותם שחם שותפים לחיים וגם לדרך בה עוברים סוסים. הוא מנהל את החווה הטיפולית שהקים במו ידיו בכפר רות, והיא אחראית על הטיפול הפסיכולוגי. את שם משפחתם, אגב, הם הפכו לראשי תיבות של השיטה הטיפולית
מראה פסטורלי של סוסים הפזורים במרעה בכפר רות, מקבל את פני הבאים ל-'חווה בכפר', המיועדת לרכיבה טיפולית של ילדים ונוער, וגם מבוגרים, המתמודדים ביומיום עם לקויות שונות החל מבעיות על הרצף האוטיסטי ועד להפרעות קשב וריכוז.
אורי שחם. הקאובוי של החווה
את החווה שהוקמה לפני כשבע שנים, בשיפולי שדות כפר רות, מנהל אורי שחם (36), שעונה במדויק על ההגדרה חוואי או 'קאובוי', כולל כובע רחב שוליים, ג'ינס כחולים, ומגפי בוקרים קצרים. שחם מחייך ומציע שתייה חמה, קוטף עלי נענע לתה, ומראה את פינת ההמתנה להורים שבה מוצבים רהיטי עץ שבנה בעצמו. בעצם את כל החווה בנה במו ידיו כולל המשרד, תאי הסוסים וחדרי הטיפולים המיועדים עבור אשתו תם, פסיכולוגית חינוכית שיקומית, המקבלת הורים וילדים במקום. מדובר למעשה בטיפול משולב שמצליח לתפוס שתי ציפורים ביד אחת, הוא טורח להבהיר.
חיבור לטבע
שעת בוקר מוקדמת. רחבת הסוסים בה מתאמנים הילדים ריקה עדיין, אך בעוד כמה שעות זה ישתנה. בחווה עצמה מועסקים 12 מדריכי רכיבה מוסמכים, ויש כאן לא פחות מ-25 סוסים.
בכניסה לחדרי הטיפול צומח עץ לא גבוה במיוחד ולא מוכר. שחם מסביר כי מדובר בעץ שצמיחת העלים שלו הפוכה, וכי זהו העץ שאהוב עליו במיוחד. כך כנראה ניתן להבין את החיבור הלא שגרתי שלו לתחום הטיפול בילדים מיוחדים.
למשפחת שחם ארבעה ילדים מגילאי עשר ועד גיל שנה, והם מתגוררים בישוב הסמוך לפיד. הזוג נפגש בטיול בדרום אמריקה ומאז הם יחדיו, גם בשותפות העסקית. תם סיימה לימודי פסיכולוגיה שיקומית בבר אילן, ועבדה שנים בתל השומר, במחלקת ילדים במרפאת שיתוק מוחין ובמחלקת אשפוז. שחם עצמו למד את רזי המקצוע של הרכיבה טיפולית במכון וינגייט, כאשר קודם לכן עבד שנים בחווה טיפולית בתור סייס. לשאלה –'כיצד זה מרגיש לעבוד בצמידות עם בת הזוג?' הוא משיב ללא היסוס:"נהדר, אך כל אחד אמנם עובד בתחומו".
איך הגעת דווקא לתחום הרכיבה הטיפולית?
"גדלתי במקום כפרי כילד הייתי מחובר לטבע. היה לנו דיר משפחתי, כך שיצא לי להכיר בעלי חיים מקרוב. בישוב שלנו היה בחור שחלה בטרשת נפוצה והפך לנכה, אני זה שליוויתי אותו לרכיבה טיפולית שהייתה בבית יהושע שהייתה החווה הטיפולית יחידה באותה התקופה. הייתי בן 17 ונדלקתי על הרעיון, הבנתי באותו הרגע שזה תחום שבו אולי ארצה לעסוק כשאהיה גדול. לקח קצת זמן אבל לבסוף הגעתי לכאן.
תם שחם. יש סוסים שמיועדים לטיפול בתחום הרגשי
הייתה לי גם תקופה בה התחלתי ללמוד כלכלה ומנהל עסקים, אך החלטתי לפרוש מטעמים אישיים, ולאחר מכן הגעתי ללמוד את התחום בוינגייט. אחת הסיבות העיקריות שהביאו להקמת החווה היא הכרה בצורך במענה טיפולי לילדים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים שמתגוררים במודיעין וסביבתה. מגיעים אלינו בבקרים קבוצות מבתי ספר ומערים השכנות. היה לי רצון להגביר את המודעות לחשיבות הטיפול בבעלי צרכים מיוחדים שבעזרת טיפולים מעין אלה, גם בעלי מוגבלויות יכולים להתגבר על מכשולים רבים בחייהם וגם מסוגלים להשתלב בהצלחה בחברה הנורמטיבית. סיבה חשובה נוספת שהביאה אותי להקמת החווה היא הרצון להעניק תמיכה למשפחות של בעלי המוגבלויות, שתורמות ועוזרות ללא הרף ליקיריהן. אנו מודעים לעובדה שהתפקיד של הורה, אח או חבר, של אדם בעל צרכים מיוחדים יכול להיות מאתגר וקשה. הרעיון הוא שאנו כאן גם בשבילם. ראינו לנכון גם לשנות ולשפר את שיטת הטיפול הקיימת בארץ ולמסד אותה בצורה נכונה, בריאה ותומכת".
קיימות חוות טיפוליות נוספות, מה מייחד אתכם?
"בנינו שיטה לה אנו קוראים שח"ם – שיני חשיבה מערכתי, ורק במקרה זה שם משפחתי… אנו מאמינים ששינוי אצל הילד חייב להתחיל בסביבתו הקרובה, עם ההורים האחים, ולא להתמקד רק בילד עצמו. בהתחלה הייתה כאן רק רכיבה טיפולית, והבנו שזה לא באמת כלי שנותן מענה עד הסוף, לכן הקמנו קליניקות עבור טיפול פסיכולוגי במקום בשנה האחרונה. זו עבודה מאוד קשה וגילינו שאנו עושים זאת באופן סיזיפי, אך אנחנו מצליחים להעניק גם לילד ביטחון אם יודעים לעשות את מה שנדרש. בנוסף, אנו מכשירים כל העת את מדריכי הרכיבה אצלנו והופכים אותם למקצוענים ולמומחים באמצעות העברת הרצאות וישיבות צוות, כולל הדרכה פסיכולוגית עם ידי תם. בנוסף, ובמידת הצורך, ההורים מקבלים מתם הכוונה והדרכות להמשך התהליך,מחוץ לתחומי החווה".
מי מפנה אליכם לטיפול ברכיבה?
אורי: "בדרך כלל מדובר במרכז להתפתחות הילד (מטעם קופות החולים) שם יש נוירולוגים, פסיכולוגים או אפילו פיזותרפיסטים שממליצים על טיפולי רכיבה. כיום יש אפשרות להגיע להורים היישר לכאן, לשם פגישה עם תם. בתחילה היא מבצעת 'אינטק'-שאלון כניסה, והכרות עם הילד ועם הסיבה שהגיע והצרכים. אנו מתאימים את הילד לסוג התוכנית שהוא נדרש לעבור. מקבלים לרכיבה לדוגמה, ילדים אוטיסטים כבר החל מגילאי שלוש, אבל יש גם רוכבים מטופלים מבוגרים".
תם: "אנו מנסים לתפור לכל ילד את החליפה שמתאימה עבורו. יש לנו סוסים שמיועדים לטיפול בתחום הרגשי, התחום המוטורי ותחום התקשורת".
אורי:"בזמן שהילד נמצא עם הסוס והמדריך, הוריו, יכולים להיפגש עם תם ולקבל הדרכה הורית. זהו שירות שמוצע אצלנו בלעדית, והשילוב בעיני הוא שילוב מנצח, גם אם לפעמים נדרש לשוחח עם גורמים טיפולים אחרים ולהגיע למצב בו מסתכלים על הילד בצורה מסודרת".
תם:"רק רכיבה לא מספיקה בעיני".
מי קהל היעד?
"הרכיבה טיפולית מסייעת לאנשים בהתמודדות עם לקויות וקשיים רבים, כמו בעלי נכויות ומגבלות פיזיות, אוטיזם, פיגור שכלי ותסמונות שונות, אנשים עם בעיות תקשורת, או ביטחון עצמי נמוך, לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז (היפראקטיבים) ילדים בעלי לקויות תחושתיות, וכן אנשים בעלי התמכרויות ודפוסי התנהגות שליליים".
תרגיל מספר שמונה
מה מבנה השיעורים המוצע?
"ניקח לדוגמה בעיה ילד שסובל מהפרעת קשב וריכוז, ויש לו כמה בעיות שבאות לחדי ביטוי ביומיום בבעיה של התארגנות, או בעיות חברתיות. אני רוצה וחייב להדגיש שאנחנו (רכיבה טיפולית) לא באה במקום נטילת תרופות כמו ריטלין, או כל תרופה אחרת. אנחנו מעניקים אמצעים להתמודד עם הבעיה, לדוגמה, ילד שמגיע מקבל משימה שהוא לא יכול או קשה לו להתמודד עימה בחיי היומיום, כמו להתקלח או לסדר את החדר, או להכין שיעורי בית או אפילו לארגן את התיק ליום המחרת, הוא לא יכול לעשות זאת לא בגלל שהוא לא קשוב. אנחנו מאמינים שזו בעיה רגשית. הילד הזה הכי רוצה לרצות בעולם את ההורים שלו ואנו מבקשים ממנו להוריד את הכלים מהשולחן, ומגלים אחרי זמן מה שהוא לא ביצע זאת. השאלה -מה גורם לילד לא לעשות? האם זה חוסר האמון במסוגלות שלו? ועל בסיס זה אנו עובדים בשלושה מישורים: צריך לזכור שהסוס שוקל חצי טון והילד בשתי אצבעות יכול לשלוט עליו. הוא מרגיש בעננים. חברתית זה משהו קשה אתגרי והוא מצליח בו! הוא גם יכול לומר שהוא בחוג רכיבה וזה נחשב יוקרתי והדבר בשלישי, זו ההתערבות שלנו בשיטת שח"ם, בה אנו בונים לו הצלחות רבות. בשיעורים הראשונים מעניקים לו 100 אחוז הצלחה, תלוי כמה הילד מתוסכל, וככל שבונים לו הצלחה חושפים אותו בהדרגתיות גם לכישלונות".
איך עושים את זה בפועל?
"נותנים לו עשרה תרגילים ששוויים עשר נקודות. יש תרגיל שנקרא 'שמונה', בו הסוס אמור ללכת כמו הספרה שמונה, אבל הילד לא יצליח ואנו עושים זאת בכוונה: הסוס הוא חיה מאולפת שמקשיבה רק למדריך, ואם מסמנים לסוס לפנות שמאלה הוא יפנה שמאלה ולא יקשיב בעצם לתלמיד שרוכב עליו. אנו מורידים בהדרגה את אחוזי ההצלחה ואחרי שהילד מגיע רק לחמישים אחוזי הצלחה, קורה מצב לעיתים שהוא לא ירצה להגיע יותר לשיעורי רכיבה. אנחנו מכינים את ההורים מראש לשלב זה ולאחר מכן עושים לו שיעור 'כיף', ומלמדים אותם להתמודד גם עם אי הצלחה בחייו, כמו לשחקן כדורגל אני אומר: 'תקעו לך גול? לא נורא', אפשרי להמשיך משם הלאה ולצמוח שוב. התלמידים שלנו מביאים את חווית הרכיבה גם לבית הספר ואנו מעניקים להם את היכולת לנסות ולהתמודד גם במצבים שבהם אולי יחוו כישלון או חוסר הצלחה ובכל פעם מעלים את סף התסכול וגם דרכי התמודדות שלהם במידה ויחוו כישלון. הרעיון שלנו הוא להפוך את המשולש, שיתמודד יותר ויצליח יותר ואז הביטחון העצמי שלו יעלה. כל זה לא היה קורה, אם לא עזרנו לו להתמודד עם הבעיה שלו".
באילו עצות אתם מציידים את ההורים?
"אנו מציעים לתת משימות קצרות, ונדרש עליהן פידבק חיובי ברוח טובה כמו 'תקבל את האייפד/אייפון אם תתקלח'. יש לדעת שהחשיבה של ילדים אלו שונה, צריך ללמד את ההורים לדבר בשפה של הילד, ואת זה אשתי תם מלמדת ובמקביל אנו מלמדים את הילד שליטה, ובראשי תיבות:תב"ב – תכנון ביצוע ובקרה. מלמדים את הילד לקחת משימה ולחלק אותה לשלבים בה בעת מלמדים אותו לעצור, ולחשוב, ולתקן אם צריך. מדובר על תהליך ארוך ובנוי על תכנון. יש לזכור שילד שלא מצליח, עלול להפוך לעושה צרות שעלול לנשור ממערכות החינוך בגלל שלא חווה הצלחות".
בגיל 17 נדלק על הרעיון
מתי ניתן לראות שיפור או שינוי בהתנהגות הילד?
"תוך שלושה חודשים רואים שינוי ענק בילד, אבל אם מזניחים ואומרים 'יהיה בסדר' התוצאות יראו אחרי תקופה ארוכה יותר. בדרך כלל ילד רוכב פעם בשבוע למשך חצי שעה, יש קבוצות שרוכבות שלושת רבעי שעה, ואלו בדרך ילדים עם בעיות חברתיות. טיפול קצר מועד, הוא לתקופה של שלושה חודשים לערך, ואילו ילדים יותר גדולים זה יכול לקחת לפעמים הרבה יותר".
אילו מקרים זכורים לך במיוחד?
"הגיע אלינו זוג עם ילד שהתגרש חצי שנה קודם לכן. הבנו שהכל התחיל מבעיות של ביטחון עצמי של הילד שעלו בכל התהליך שהמשפחה הזו עברה. הגענו להבנות כי על ההורים לדבר אל הילד בשפה שונה. הוא היה בזמנו בגיל שש והייתה לו אחות קטנה ממנו. ראינו ולמדנו על הסבל שהילדים האלו סבלו. הילד לא רצה ללכת לבית הספר וזה הפך למלחמה עם האב כאשר האם נטתה לוותר. הילד לאחר שיעורי הרכיבה עלה מהר מאוד על הפסים חזרה, וגם ההורים היו איתו ממש בסדר ושיתפו עימנו פעולה, והכל הפך להיות יותר קל, כאשר ההורים ויתרו עם הילדים ככלי ניגוח ביניהם.
מקרה נוסף שזכור הוא של ילדה בת שלוש או ארבע, נכה בשיתוק מוחין שהחלה ללכת בגיל חמש וחצי, כמעט לאחר שנה של טיפול רכיבה והמשיכה לרכב פה כמעט שנתיים. חלק מהתהליך שהורה צריך לעבור הוא לקבל את העובדה שלילד יש קושי/בעיה. רק כשהוא מקבל את זה הוא יכול להתחיל לטפל בה. הורים רבים אינם מבינים שרק לקחת תרופות זה לא ממש מספיק וחייבים טיפול משולב".
