איך שלא תגלגלו את זה, לסיפור על חזקי לינטופ יש גוון הזוי. הזוי מאד אפילו. כי הדבר הכי רחוק מחרדים אלה חיות מחמד וחזקי לינטופ בן 38 נשוי ואב שישה ילדים, הוא בחור חרדי ליטאי שגר במודיעין עילית, עיר שלדבריו  "יש בה שניים אולי שלושה כלבי מחמד ולא יותר, וגם הם מוחזקים בהסתר בדירות המגורים ולא רואים כמעט אור יום". ובכלל מוסיף חזקי, "הווטרינר העירוני הוא הווטרינר היחיד בעיר והוא מתעסק בדרך כלל עם עופות שמגיעים בקירור לסופרמרקטים בעיר".

היתר מיוחד מהרב

חיסונים נגד כלבת, דוגלי, סירוס או עיקור, הם מושגים שלא מוכרים בעיר החרדית השכנה, ולא חשוב איך נכנה את החווה הטיפולית "למען החי", שלינטופ הקים ומטפח ממש באמצע מודיעין עילית, אבל שם מתחת אפם של הרבנים הם אוסף כלבים עזובים, הוא מטפל בלקויות למידה בעזרת חיות ואפילו נותן לילדים חרדיים להחזיק רצועה של כלב וללכת לטייל לראשונה בחייהם עם כלב אמיתי. אז נכון שיש שכנים שמתלוננים שנעירת החמורים ונביחות הכלבים בלילות מפריעים להם, ויש גם כאלה שהתלוננו ברשויות העירוניות שבחווה מוחזקות, שומו שמיים, חיות טמאות, שאסור שיהיו בכלל במגע עם ילדים יהודיים כשרים, שלא עלינו לפעמים גם מלטפים אותם.

כדי להרגיע את המלעיזים הלך לינטופ לרבי שלו, הרב שטיינמן (הגראי"ל), שהוא למי שלא יודע הרב עובדיה יוסף של הליטאים האשכנזים, ושאין סמכות הלכתית גדולה ממנו בציבור החרדי הליטאי, וביקש ממנו היתר מיוחד לעסוק בגידול וטיפול בחיות בעיבורה של העיר החרדית. וקיבל את ההיתר ההלכתי. הרב שטיינמן הבין שהצעיר החרדי עושה עבודת קודש בדרכו שלו, והתיר את פעילות החווה. עם קבלת האישור ההלכתי של הגראי"ל החלו להציף את המקום ילדים והורים שבאים ללמוד על חיות ולקבל גם טיפולים של ממש בהפרעות קשב וריכוז, בחרדות ובפחדים ובעוד תופעות שבדרך כלל במגזר החרדי נדחקות מתחת לשטיח או מתקבלות כגזירה משמיים.

אתה ודאי מסכים שלראות אדם חרדי מלטף עז או תיש זה לא דבר רגיל?

"נכון מאד, ולא רק עז או תיש, ומה עם כלבים? וחתולים?, חיות שבדרך כלל די נפוצות אצלכם החילוניים, כאן במודיעין עילית הן לא קיימות בכלל, אבל מהר מאד אחרי שהקמתי את החווה גיליתי צורך גדול בקרב ילדים וגם ההורים בעיר, להיות חלק מהטיפולים באמצעות חיות".

אתה אומר שאין במודיעין עילית חיות מחמד כמו כלבים וחתולים?

"ברור שאין כאן חיות מחמד, למה ציפית? יש בעיר שניים אולי שלושה כלבי מחמד שמוחזקים בדירות. אלה כלבים קטנים, שמוסתרים בדירות וכמעט לא רואים אור יום, לא מוציאים אותם החוצה לטיולים, מחשש של השכנים ושל אנשים אחרים שלא ייראו בעין יפה את העובדה שחיה נמצאת בבית".

אבל יש כאן וטרינר, נכון?

(צוחק) "כן יש כאן וטרינר עירוני, בעיר שבה אין חיות, זה מצחיק נכון? הווטרינר העירוני כאן מטפל בעצם בבשר שמגיע למכירה במרכולים ובקצביות, פה אין חיסונים לכלבת, סירוס או עיקור, הווטרינר העירוני לא מתעסק בדברים כאלה, לפעמים הוא בא לבקר כאן בחווה ולבדוק שהכל בסדר מבחינה בריאותית".

תגיד, בכל זאת חרדי אוהב חיות זה דבר נדיר, איך הגעת לזה?

"לא יודע. עוד מגיל צעיר אני זוכר את עצמי בשכונת סנהדריה החרדית בירושלים, מתעסק עם חיות. פשוט אהבתי חיות, ככה נולדתי (הוא צוחק), גידלתי חתולים ברחוב ומתחת לבית. אז לא העזתי להכניס אותם הביתה מפחד מהורי, אבל בכל יום כשחזרתי הביתה מבית הספר ישבתי איתם שעות, האכלתי אותם, דאגתי להם ושיחקתי איתם וזה התפתח אצלי לאהבה גדולה לחיות".

ובכל זאת אנחנו אוכלים חיות, יש לך כאן תרנגולים ותרנגולות ומנהג הכפרות הוא אכזרי מאד

"נכון ולכן אני לא עושה אף פעם כפרות לקראת החגים, אלא רק תמורת כסף, זה מנהג קשה מאד, בכלל אנחנו כאן בחווה נוהגים על פי כל כללי 'צער בעלי חיים' ואנחנו הומניים מאד לחיות ומנסים לחנך כך את ילדי העיר".

חוות החיות של חזקי

כשסיפרו לי שבמרכזה של מודיעין עילית פועלת החווה הטיפולית "למען החי", הלכתי לראות כדי להאמין. חזקי מקבל את פני בכניסה בלבוש חרדי קלאסי, כלומר חולצה לבנה מכנסיים שחורים, ז'קט, ציציות כיפה שחורה, המגבעת במשרד כי חם, הוא מתנצל. אני צובט את עצמי כדי להיות בטוח שאני לא מדמיין, ליד חזקי מצטופפים כמה נערים צעירים "הם עוזרים לי לטפל בחיות ועוזרים בהפעלת החווה" הוא מסביר.

את הרעיון להקים את החווה הגה כשראה שבמודיעין עילית מסתובבים חבר'ה לא מעטים שמוגדרים "נוער שוליים", כלומר הם לא עילויים בתורה שמסוגלים לשבת בכולל ובישיבות שתיים עשרה שעות ביום וללמוד, ולמעשה הם נפלטים החוצה מהישיבות לרחוב: "אז במקום שיתדרדרו לפשע אני לוקח אותם אלי והם כאן" הוא מסביר. כך נולדה החווה "למען החי", שמהווה מכלול לטיפולים בעזרת החיות בבעיות רגשיות ונפשיות, לבית ספר לאילוף כלבים, לפינת חי ופינת ליטוף, להליכי אימוץ כלבים, ואפילו כמקום ללימודי דיני כשרות.

מה זה העניין של לימודי כשרות?

"אצלנו החרדים דיני כשרות הם חלק חשוב בלימודים, והקטנים מתחילים ללמוד מהו אוכל כשר ואוכל טרף מגיל צעיר מאד ואיך מבדילים ביניהם. כדי להמחיש להם את הדבר, באים לכאן תלמידים של בתי ספר ותלמודי תורה שלומדים מדוע חיה כזאת או אחרת היא כשרה או טריפה. כתוב הרי "מפריס פרסה" ו"מעלה גירה" ונאמר במפורש "והבדלתם בין הטמא ובין הטהור", אז אנחנו מקיימים את הציווי הזה ומראים לקטנים את כפות הרגליים של הכלבים והסייחים והכבשים וכך הם לומדים מהי חיה כשרה ומהי חיה טריפה".

אבל הבעיה הקשה ביותר במגזר החרדי הם דווקא אותם ילדים שסובלים מבעיות קשב וריכוז, ילדים עם מערכת דימויים לקויה, ביטחון עצמי נמוך ועוד צרות צרורות שכל הורה רוצה שלא לראות. נכון שישנם עדיין מקומות במגזר החרדי שמנסים להדחיק את התופעה, אבל יותר ויותר הורים מבינים בשנים האחרונות שצריך לטפל בבעיות קשב וריכוז  עוד בגילאים הנכונים כדי למנוע צרות אחר כך.

אחת השיטות המקובלות כיום לטפל בילדים כאלה היא באמצעות חיות, בעיקר כלבים אבל לא רק. בחווה נאספו חיות רבות בהם ארנבים, תרנגולים, סייחים, עיזים, כבשים, כלבים, חתולים, תוכיים, נחש, צ'יני'ילות, סנאים, אוגרים ומה לא? ממש תיבת נוח.

ספר לי על מקרה שטיפלת בו בעזרת חיות שהצליח.

" היו הרבה מקרים, אבל הנה סיפור מהתקופה האחרונה: לפני מספר חודשים הגיע אלי אבא עם בנו הקטן בן השמונה. האבא סיפר לי שבנו סובל מפחדים קשים מאד וחרדות קשות, 'כל דפיקה בדלת מקפיצה אותו והוא בורח ומסתתר בחדר אחר או מתחת למיטה' סיפר האב. הילד לא מדבר אם אנשים זרים נמצאים בחדר, פשוט שתיקות קשות. 'אני לא יודע מה לעשות', אמר לי האבא שהיה בעצמו במצב נפשי קשה". לינטופ הרגיע את האב הנסער וניסה לתקשר עם הילד, שהמשיך להתבצר בשתיקתו. הוא הכין תוכנית טיפולית  ולאט לאט הילד למד להכיר את הארנבת והתחיל ללטף אותה. בפגישות הבאות התקדמנו לחיות אחרות, הוא ליטף חתולה, אחר כך כלב קטן ואז כלב עוד יותר גדול, לאט לאט הוא נפתח וחייך, וראיתי כבר התקדמות. יום אחד אחרי הפגישה השישית או השביעית, קיבלתי טלפון מהאבא הנרגש. הוא בקושי הצליח לדבר מרוב שמחה והתרגשות ואמר לי "חזקי תשמע מה קרה היום. הטלפון צלצל בבית ובדרך כלל ע. בורח לחדר אחר. אבל הוא ניגש לטלפון הרים את השפופרת וענה הלו! זה נס", צעק האב בהתרגשות גדולה.

בהלכה יש התנגדות לחיות, או שהסלידה מחיות במגזר החרדי היא ללא שום בסיס הלכתי?

"במקורות דווקא מעודדים את הקשר לחיות, בעיקר חיות משק בית. ב"שולחן ערוך" יש היתר לגדל כלב בבית ובכלל הרי אברהם אבינו רכב על חמור כל חייו ובתקופה התנ"כית בכל בית היו חיות משק, חמורים, פרות, שוורים שעבדו בשדה וחרשו, כלבים ששמרו על העדר".

זאת אומרת שמותר לנו לגדל חיות בבית?

"ודאי, בכלל אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את חיות המשק כדי שהחיות יתרמו לבני האדם וכדי שאנחנו נתפתח, אחרת הוא היה בורא את הצמר על ענפי העצים ולא על עור הכבש. בכלל הציוויליזציה הרחיקה אותנו מהחיות, היא הרחיקה את הכבש ושלחה אותנו למכונות הטקסטיל, שלחה את הפרה לתנובה ואת החמור למכונית, שכחנו בכלל מהם המקורות שלנו".

נו אז מה קרה כאן?

הוא צוחק: "אני תמיד אומר שמודיעין עילית היא העיר היחידה כנראה בעולם שבה אנשים משלמים כסף כדי לצאת לטיול עם כלב. מגיעים אלי הרבה מאד הורים עם ילדים קטנים ורוצים סיבוב עם הכלב בתשלום, אני קושר את הכלבים ברצועה מלמד את הילד איך מחזיקים אותו והם עושים סיבוב. זה חשוב מאד לילדים וגם להורים".

לכל חיה יש שם

לינטופ שידע כי הוא רוצה לעבוד עם חיות מאז ילדותו, גילה את מכללת "מהות" בתל אביב שהיא שלוחה של אוניברסיטת בר אילן, שם במכללה השקיע שנתיים מזמנו ללמוד "כלבנות טיפולית ו"אילוף כלבים" והיום הוא מטפל מוסמך בהפרעות קשב וריכוז (ADHD), בפחדים, חששות, דימוי עצמי נמוך של ילדים וחוסר בביטחון עצמי: "ההורים הבינו שלא ההפרעות קשב וריכוז הן הבעיה אלא התוצאה שמביאה לדימוי עצמי נמוך ולפגיעה באישיות של הילד" הוא אומר.

לצידו מפעיל את החווה שמואל נויגרשל בתחילת שנות ה-20 שלו וכבר מומחה לגידול וטיפול בחיות. לידו שני צעירים יוסי וישראל שמסייעים לו בהאכלת החיות: "אנחנו לומדים את המקצוע, אנחנו אוהבים חיות ורוצים לעבוד עם החיות" אומר יוסי, וניגש למכלאת העיזים.

לכל חיה בחווה יש שם, ברוב המקרים שמות מקראיים ואפילו יידישאיים מהספרות היהודית. כך למשל התייש ציגלה', תייש חזק גוף בעל קרניים עבותות שנקרא כך בעקבות הפתגם האידישאיי המפורסם "אה בה ציגל'ה מה". ציגל'ה היה תייש מאד תוקפן כשהגיע לכאן ונהג לנגוח כל דבר שזז", אומר לינטופ, "בהתחלה ניסיתי למנוע את הנגיחות בצעקות ציגל'ה לא! אבל זה לא עזר, אז הלכתי איתו הפוך, כל פעם שהוא נגח, ליטפתי אותו ונתתי לו משהו לאכול. עכשיו הוא תייש רגוע וחביב" ונויגרשל מוסיף "ציגל'ה הוא גם אב שכול ואיבד כבר שני  צאצאים שמתו".

כדי למסד את פעילותם של הצעירים שמגיעים לחווה, ניסה לינטופ לקבל אישור ממשרד החינוך שיכיר בחווה כמוסד חינוכי חקלאי, "אבל יש בעיות קשות כי זה לא שטח חקלאי אלא שטח עירוני ואי אפשר לתת אישור כזה ואין כמובן גם הכרה במקצוע החקלאות כאן בעיר וחבל". הוא עצמו הוכשר במשך שנתיים לבצע את הטיפולים בעזרת החיות "למדתי פסיכתראפיה, פסיכולוגיה ועוד מקצועות. למרות שהלימודים אינם פורמליים ואין תעודה בסוף הלימודים, אני היום מטפל ממש לכל דבר ועניין".

שלג כלבה ענקית לבנה כשלג בת שנה מגזע "מרמנו איטלקי" "שזה כלב יקר מאד" מסביר לינטופ, מרחרחת אותי בעניין, כלומר בעיקר את ריחות שתי הכלבות הפרטיות שלי, חזקי קורא לה והיא מתרפקת עליו בחיבה מופגנת ומוחצנת: "קיבלתי אותה מקצין מודיעין של המשטרה שקנה אותה כגורה אבל היא גדלה וגדלה והוא לא היה מסוגל כבר להחזיק אותה בביתו. הוא הביא אותה אלי ואמר לי 'אני נותן לך אותה אבל בתנאי שתשאיר אותה כאן כדי שאוכל לבוא לבקר אותה' וכך זה הסידור שלנו הוא מגיע מדי פעם לראות מה שלום שלג, היא כלבה נפלאה עם ילדים, רק יש בעיה אחרת, היא שוקלת יותר מארבעים קילו ולילדים לפעמים קשה עם זה".

ליד מכלאת הכלבים מסתובבים כעשרה כלבים סקרניים, לינטופ מוקף בכלבים שקופצים עליו באהבה, "הנה תראה אלה לני ומוקה, הם אח ואחות", הוא מצביע על שני כלבים כנעניים גדולים, "הם היו כלבי בר ממש כלבי פרא שאימם מתה, כאן בשדות, מצאתי ארבעה גורים והבאתי לחווה, שניים מתו ולני ומוקה שרדו, הם התבייתו ממש לגמרי, לפני שהבאתי אותם בטבע הם היו יכולים לטרוף בן אדם, עכשיו הם כלבים נהדרים".

הקריירה שלך היתה אחרת לגמרי?

"נכון, בכלל עבדתי בצ'יינג' עסקתי בסחר חליפין של מטבעות זרים, אולי הכי רחוק מחיות מחמד. אבל זה לא היה בשבילי, סבלתי, הלכתי לעבודה בלי חשק, חזרתי הביתה בלי חשק בפנים נפולות, בערב ישבתי בבית וליטפתי ארנבים. אשתי ראתה ויום אחד אמרה לי "חזקי למה שלא תעבוד במה שאתה באמת אוהב?" התחלתי מקרוואן אחד קטן שקניתי, לאט לאט הוספתי חיות והיום אני על שטח של כעשרה דונם. יש לי הרבה תוכניות לפתח את המקום, הכנסתי אטרקציות שילדי העיר יכולים ליהנות מהן כמו רכיבה על חמורים ופינות ליטוף, בכל זאת במודיעין עילית אין מקומות בידור אין בתי קולנוע ומופעים כמו בתל אביב וזה חלק מהבידור כאן, כמובן לצד העבודה הטיפולית".

וההורים לא מתנגדים לעניין החיות?

"כאן הרי לא מחזיקים חיות בבית אז לבוא לשעה שעתיים לכאן כדי לפגוש בעלי חיים זה לא נורא. תראה יש בעיה עם חיות, והיא שבעולם שלנו החרדי האהבה לילדים עלולה להיפגע אם האהבה לבעלי החיים תגבר לכן לא מחזיקים חיות בבתים, כי הורים שנקשרים לחיות מחמד עלולים לתת פחות תשומת לב לילדים".

יש אנשים שמנשקים את חיות המחמד שלהם…

"נכון ואני מבין אותם, אבל אני מחנך את הילדים כאן שלא לנשק, כי במקורות שלנו יש פסוק מספר הושע, פרק י"ג, שבו נאמר "זובחי אדם, עגלים יישקו", זהו פסוק מאד קשה ויש סיפורים על חובבי כלבים בגרמניה הנאצית ששם כידוע מאד אוהבים כלבים ואחד היהודים החכמים שראה פעם אישה גרמניה מנשקת את חיית המחמד שלה אמר "כאן יירצחו יהודים" וזה היה כמה שנים לפני השואה, כולנו זוכרים את כלבי הרועה הגרמני שהיו הגזע החביב על היטלר ואת השימוש בכלבים שעשה הצבא הנאצי".

ואתה מבין את החיות?

"בטח, אני יודע בדיוק מה כל אחת רוצה, כל חיה שתתבונן בה מספיק זמן תבין אותה ותדע מה היא רוצה".

ממש כמו ד"ר דוליטל

"מי?"

ד"ר דוליטל

"לא שמעתי עליו, מי הוא וטרינר?"

לא, הוא רופא מפורסם בספרות העולמית שדיבר בשפת החיות

"הא, זאת בטח אגדה, אבל אתה יודע ששלמה המלך החכם מכל אדם, הוא באמת דיבר בשפת החיות והבין את שפתם וזאת לא אגדה".

(צילום: אינגריד מולר)