מדי שנה יוצאות לפולין משלחות רבות מישראל ובהן אלפי בני נוער וחיילי צה"ל. מזה שש שנים שבין המשלחות הללו ניתן למצוא גם קבוצות של אנשים בוגרים בעלי מוגבלות שכלית-התפתחותית. מי שנבחרה לנהל את המשלחת הבאה (וגם כותבת לאוניברסיטה עבודת תזה בנושא) היא שרית טילוביץ-לוי ממודיעין.

טילוביץ-לוי היא מפקחת ארצית מטעם משרד הרווחה על מערכת האבחון באגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית-התפתחותית. היא מסבירה: "המסעות האלה הם עניין די חדש. פעם בשנה בשש השנים האחרונות אנחנו מובילים קבוצה של 24 בוגרים, אשר מצטרפים לאחת המשלחות הרגילות מטעם משרד החינוך ובמימון האגף שלנו במשרד הרווחה. הרעיון הגיע מתוך התובנה שגם אנשים עם מוגבלות שכלית זכאים לקחת חלק בשיח הלאומי הקולקטיבי בנושא השואה. דווקא האנשים עם המוגבלויות, שהיו הראשונים לשמד במחנות מכוח תיאוריית טוהר הגזע, נעדרו שנים מהשיח הציבורי והוחלט כי יש להכניסם לשיח זה. במיוחד כיום כאשר נושא שוויון הזכויות ושילוב בעלי מוגבלויות בחברה צף ועולה יותר מבעבר".

המשתתפים במשלחות נבחרים מתוך מועמדים רבים לאחר שעברו ראיונות אישיים ונמצאו מתאימים מכל הבחינות – רגשית, פיזית, רפואית, התנהגותית וכו'. הם גם עוברים הכנה למסע בארץ לפי הנחיות משרד החינוך ומלווים במהלך המסע בידי מנהל משלחת, מדריכה צמודה, אחות, עובדת סוציאלית ומדריך נלווה לכל ארבעה משתתפים.

אתם עושים התאמה של התכנים לקבוצה?

"יש מדריכה צמודה שיחד אתי מנסה לעשות התאמות. מבחינת התכנים הם כמעט זהים למשלחות רגילות. אנחנו מדברים על ההשמדה והשיטה הנאצית ומבקרים במחנות, אבל הולכים איתם בקצב שלהם ומנגישים עבורם את המידע".

ואיך התגובות שלהם?

"החשיפה שלהם לנושא לפני המסע היא בדרך כלל מצומצמת. אולי קצת למדו, קצת צפו בטלוויזיה. אבל זה לא כמו בחינוך הרגיל, שם תיכוניסטים נחשפים לנושא כבר מגיל הגן. חלקם באים ממשפחות עם רקע אישי לשואה, אבל שם בחרו שלא לשתף את האדם המוגבל בנושא. אולי מתוך מחשבה שלא להעמיס עליו תכנים קשים. במהלך המסע הם מבינים מתוך הרגש, בגלל שזה מסע מאוד חווייתי. זה נחרט אצלם מאוד עמוק. הם מבינים את הטרגדיה ואת הכאב. הם כואבים ונרגשים ודומעים. זה גם מאוד מחבר אותם לעם היהודי, להיסטוריה שלנו ולמדינה. הם מאוד גאים להיות חלק מזה".

טילוביץ-לוי עושה בימים אלה תואר שני בלימודי מוגבלות שכלית, כחלק מלימודי החינוך המיוחד באוניברסיטת בר אילן. במקור היא עובדת סוציאלית ובמסגרת עבודת התזה שלה בחרה לנהל את המשלחות. "בחרתי לבחון בשטח איך זה עובד מכל הבחינות. הבחירה לשלוח משלחות כאלו היא מאוד לא קונבנציונלית. לפני עשרים שנה בכלל לא היו מאמינים שזה אפשרי, אבל אחרי שרואים איך זה מתנהל מבינים שכנראה שזה עובד".  

בתמונה: המשלחת ה"מיוחדת" בנסיעה האחרונה. המשתתפים עוברים הכנה מיוחדת (צילום פרטי)