12 שנים לאחר שכילדה בת 4 ציירה אליה אסולין ממודיעין ציורים לאביה, שנפצע באורח אנוש בפעילות מבצעית, חזרה לאחרונה התלמידה מבית הספר אמי"ת בנות לאותם רגעים בהם ביקרה מדי שבוע את אביה הפצוע.
אביה של אליה בת ה-16, שלומי אסולין, נדקר בידי גנבי רכב ונפצע באורח אנוש. במשך למעלה מארבע שנים היה אסולין במצב צמח, עד שחלה התדרדרות במצבו והוא נפטר בשנת 2011. "במהלך 4 וחצי שנים ביקרתי את אבא שלי מדי שבוע" סיפרה השבוע למודיעין NEWS. "נהגתי להגיע עם ציורים ולתלות אותם מול המיטה של אבא שלי על לוח שעם, לצד ורד שבכל שישי היו מחלקים במחלקה שהוא היה. בכל ביקור, רגע לפני שהייתי הולכת, הייתי שמה את הציור של אותו שבוע לוקחת את הפרח הביתה ומביאה לאימא לכבוד שבת. אבא שלי אהב לשמוע שירים ובמיוחד לשיר לי ולאחותי הגדולה אותם. אחד מהשירים שנהג לשיר לנו ושנשאר אצלי בראש עד היום היה 'יונתן שפירא' של איה כורם. לא זכיתי להכיר את אבא שלי כמישהו שהולך ומדבר או בכללי כדמות אב, אך למרות הכל הוא הבן אדם שאני הכי מחוברת אליו. זכיתי לזכור ממנו דברים קטנים אך משמעותיים, שיילכו איתי לכל החיים".
כאמור, בימים אלה שחזרה אסולין את הקשר שלה לאביה דרך אותם הציורים שהייתה תולה ליד מיטתו. נתלי לוי, רכזת מגמת האמנות באמי"ת בנות, סיפרה: "אליה היא לא תלמידת אמנות. עשיתי פרויקט מיוחד לקראת יום הזיכרון במסגרתו לקחתי בנות מבית הספר שהן לא מהמגמה ויצרתי איתן. אחרי כמה מפגשים שעשינו בהם דמיון מודרך וכל מיני הסברים, יצרנו בעקבות הסיפורים שלהן. אליה הכינה לוח מודעות שהיא הדביקה עליו ציורים שהם חיקוי לציורים שהיא הייתה מציירת לו כשהיא הייתה קטנה, ושמה ורד במרכז הציור. בנוסף, היא עשתה רישום של דיוקן שלו ובית מתוך שיר שהוא מאוד אהב לשיר לה.
השבוע סיכמה אסולין: "הפרידה מאבא והשכול מלווים אותי מגיל צעיר, והחוויה של ילדה שמציירת ציור לאבא קיבלה נופך שונה כשאני תולה את הציור על לוח המודעות בבית החולים. אבל הזיכרון חי ופועם עד עכשיו. אני מתרגשת להציג לכולם את מי שאבי היה בעיניים שלי".
