אחת הדילמות הידועות העומדות בפני הורים לילדים בגיל הרך היא סוגיית הרישום למסגרות החינוכיות. בין אם מדובר על משפחתון, פעוטון או גן ילדים. חוק חינוך חינם, שהורחב השנה אפשר להורים רבים לרשום את ילדיהם למסגרות העירוניות, כאלו המפוקחות על ידי הרשויות המקומיות.

עם זאת, מרבית הילדים מגילאי לידה עד שלוש שוהים במשך שעות היום במסגרות הפרטיות, מסגרות בהן אין למעשה פיקוח של אף גורם מלבד בענייני רישוי ובטיחות. מאז שנת 2010 מנסים בעיריית מודיעין, בתוכנית "פסיעות" הייחודית לעיר, לאגד את המסגרות הפרטיות תחת פיקוח העירייה. לאחר שהתחילו את השנה הראשונה עם 14 מסגרות שהצטרפו וכעת כבר עומדים על 45 מסגרות כאלו, משלבים אנשי "פסיעות" את מתן המענה להורים החוששים, יחד עם עבודה מול המסגרות הפרטיות שמעבר לפיקוח עליהן, גם נותנת לצוותי המסגרות כלים נוספים ועזרה מקצועית.

אז מהי בעצם תוכנית "פסיעות"? תחת ניהולה של ענבל זרקון מציעה התוכנית סל של שירותי הדרכה וייעוץ אשר מלווה את המסגרות החינוכיות הפרטיות בעיר הבוחרות להצטרף לתוכנית ועומדות בתנאי הסף המינימאליים בנושא השכלה, בטיחות, יחס בין מספר הילדים לצוות, מרחב פיזי ועוד. התכנית מופעלת על ידי עמותת סחלבים.

האחריות הממשלתית מתחלקת בין מספר משרדים: משרד החינוך-האגף לחינוך קדם יסודי האחראי על קבוצת גילאי שלוש שנים ומעלה, לבין משרד הכלכלה האחראי על אוכלוסיית הגיל של לידה עד גיל שלוש שנים. הפיקוח על מסגרות טיפוליות חינוכיות מתבצע על פי הבסיס החוקי מחוק הפיקוח על המעונות שנת 1965. מאז נחקק החוק, הוא לא נאכף ביחס למסגרות החינוך הפרטיות בגלל חוסר תקנים, כח אדם ותקציב. לפיכך, בעוד אדם הרוצה לפתוח קיוסק או דוכן מכירות זקוק לרישיון מאת הרשות המקומית, הרי שבפועל אדם הפותח "עסק" פרטי לטיפול בתינוקות וילדים בגיל הפגיע והרגיש ביותר, אינו זקוק לרשיון כזה ואין עליו פיקוח מכל סוג שהוא.

מצב זה הביא לכך שבמדינת ישראל ישנן מסגרות חינוכיות הפועלות ללא רישיון וללא פיקוח, וחלק מהמסגרות הפרטיות מופעלות על ידי מטפלות פרטיות לא מיומנות, וללא הכשרה מתאימה. בנוסף, ישנם מקרים בהם המבנה אינו מותאם כראוי לתינוקות ופעוטות ולמעשה מסכן את בריאותם וביטחונם. כך הטיפול לעיתים כלל לא עונה על הדרישות המינימליות לטיפול בתינוקות ובילדים צעירים.

על תצפיות והדרכות

זרקון, מנהלת אגף הגיל הרך בעמותת סחלבים, מספרת על הימים של תחילת הדרך: "זאת הייתה יוזמה של ראש העירייה חיים ביבס, שבא ואמר שיש בעיר כל כך הרבה מסגרות פרטיות, אבל אין שום ארגון גג שייתן להן שירותים וילווה אותן. לא באנו לקחת את הפיקוח על המסגרות הפרטיות, גם אין לנו סמכות לכך. יצרנו תוכנית שנותנת לאותן מסגרות מטריה המשלבת גם הכרה עירונית וגם הדרכה וליווי. יש רכזת מטעמנו שמגיעה לכל גן אחת לחודש למספר שעות, תלוי בכמות הילדים, ומבצעת תצפיות והדרכות על עניינים הנוגעים לילד מסויים או בנושאים רוחביים כמו תקשורת עם הורים, סדר יום ועוד. בנוסף אנחנו מקיימים שמונה מפגשי השתלמות שנתית בכל מיני נושאים חינוכיים-פסיכולוגיים, העשרה, ניהול וכדומה. יש השתלמויות המיועדות לכל הגנים ויש גם כאלו שאנחנו עורכים לאנשי הצוות של גן ספיציפי, אם יש רצון או צורך מצידם".

מי שאחראית על העבודה בשטח היא רכזת ההדרכה איילת זליקוביץ, אליה מתלווה גם קלאודיה גננדר, פסיכולוגית מטעם השירות הפסיכולוגי העירוני. זליקוביץ: "יום בשבוע אנחנו מסתובבות יחד בין המסגרות, כאשר בדרך כלל יש צורך של הגננות שזקוקות לייעוץ לגבי התנהלות מול ילד מסויים. אם יש צורך אנחנו גם מקיימות מפגשים עם ההורים ומפנות לטיפול. בנוסף, אנחנו עורכות הדרכות יחד ובדצמבר האחרון קיימנו השתלמות גדולה בנושא "הילד המאתגר".

כל מסגרת פרטית המעוניינת להצטרף לפסיעות צריכה להציג אישור בטיחות מטעם יועץ בטיחות מורשה, לגבי מערכת החשמל, אישורים הנדסיים, כיבוי אש וכולי. בנוסף נדרש יחס מסויים בין אנשי הצוות למספר הילדים, אישורי השכלה של מנהלת המסגרת או הגננת, אישורים רפואיים, עמידה בתנאים הנוגעים לגודל הפיזי של המבנה, ביטוח והתחייבות להגיע להדרכות שמעבירות נשות פסיעות. "בגדול, הרעיון הוא שלפסיעות תהיה דלת פתוחה במסגרות הפרטיות, גם לביקורים ללא תיאום", אומרת זרקון. "ההחלטה להצטרף לתוכנית נשמעת פשוטה, אבל בעצם זה ממש לא פשוט. תחשוב שאתה מנהל עסק פרטי וזאת בחירה שלך אם להצטרף או לא. מעבר לתשלום החודשי, המסגרת עצמה היא זאת שפותחת את הדלת לשמוע מישהו שייתן חוות דעת, ייעוץ והערות. מסגרות שהצטרפו אלינו הן כאלו שבטוחות בעצמן, שלא חוששות לשמוע ורוצות ללמוד. זה לא מובן מאליו שאשת צוות תבוא גם בשעות הערב, אחרי יום עבודה, כדי ללמוד עוד. זה אומר משהו על האני מאמין שלה לגבי התפתחות מקצועית".

בדידותה של מנהל הגן

 45 מסגרות פרטיות משתתפות כיום בתוכנית פסיעות. 14 מתוכן הן משפחתונים (עד עשרה ילדים) וכל השאר מוגדרים כגנים (מעל עשרה) כאשר בתוכן שלושה גנים גדולים המונים עשרות ילדים. כל מסגרת משלמת מדי חודש סכום המתומחר כך: מסגרות עד חמישה ילדים – 150 שקל, מסגרות עד עשרה ילדים – 200 שקל, מסגרות עד 22 ילדים – 250  מסגרות מעל 22 ילדים – 300, מסגרות מעל 32 ילדים – 350 ומסגרות מעל 50 ילדים – 500 שקל. התשלום מוכר כמובן לצורכי מס.

לדברי זליקוביץ, שנות פעילות התוכנית כבר הביאו למצב בו ההורים המעוניינים לרשום את הילד למסגרת מסויימת, בודקים אם היא לוקחת חלק בפסיעות: "ההורים דורשים, זה הולך וגדל. השנה יש לי הרבה יותר טלפונים מבעבר, מהורים שמתעניינים מה כולל הפיקוח שלנו, לאן כדאי להם לרשום את הילדים וכולי".

יש מי שרוצה להתקבל ונפסל?

"כן. בעיקר במקרים בהם יש מספר ילדים שלא לפי הקריטריון או בעניין ההשכלה של הגננת או המנהלת. קורה לא מעט שנשים עושות שינוי באמצע החיים ומחליטות לפתוח פעוטון, או נשים שעובדות בזה הרבה שנים אבל מעולם לא למדו. בשבילן פתחנו קורס מטפלות מוכר מטעם משרד הכלכלה. זה קורס עם שני שלבים, הנמשך כמעט שנתיים וכולל הכשרה עיונית ומעשית".

זליקוביץ: "זה הקורס הכי מקיף שיש כיום למטפלות לגילאי לידה עד שלוש. אנחנו מלמדים בקורס נושאים מתיאוריות בהתפתחות הילד, הפעלת גן מבחינה חינוכית, תזונה, פעילויות מותאמות גיל ועד לקורס מקיף בעזרה ראשונה. אנחנו כבר בסבב השלישי של הקורס ולומדות בו עשרים מטפלות שמקבלות בסיומו תעודה רשמית. מטפלות המגיעות מתוך מסגרות שכבר משתתפות בתוכנית, מקבלות הנחה משמעותית".

מה עוד מקבלות נשות הצוותים מהשתתפות בתוכנית?

זליקוביץ: "מעבר לביקור החודשי במסגרת, אני גם זמינה בטלפון לכל שאלה או דילמה. הטלפון שלי מלא בבקשות לעזרה והתייעצות. להיות מנהלת גן זה תפקיד מאוד בודד, למרות שדרך ההשתפות בתוכנית נוצר גרעין של מנהלות המקיימות קשר מאוד טוב, לפעמים צריך ייעוץ חיצוני ואובייקטיבי לגבי דילמות על הקשר עם ההורים, ההתנהלות מול הצוות וכולי. לא תמיד המנהלות יכולות לדבר על הדברים האלה עם הקולגות שלהן. מה גם שיש כאן עניין של תחרות בין המסגרות".

זרקון: "לאורך השנים ההשתפות בתוכנית מאוד גיבשה אותן. יש קבוצת מייל משותפת לכל המנהלות והן משתפות אחת את השנייה בספקים חדשים איתם הן עובדות, במוצרים חדשים ואף מתארגנות בקבוצת רכישה לקניית מוצרים לגן. בעצם נוצרה להן כאן פלטפורמה משותפת".

מעבר לסיוע וליווי צוותי המסגרות, זליקוביץ מסייעת כאמור גם להורים. "אני מצטרפת לאסיפות ההורים הראשונות של השנה כמעט בכל המסגרות שעובדות איתנו, מציגה את התוכנית ומוציאה להורים דפי מידע בנושאים שונים כמו גמילה מחיתולים, כניסה למסגרת חדשה והסתגלות אחרי תקופת החגים. אני חייבת להגיד שיש במודיעין המון מסגרות מאוד טובות. אני פה כבר כמה שנים ובעבר עבדתי בירושלים, וחייבת לפרגן מכל הלב למסגרות בעיר".

זרקון: "זה שלב מאוד לא נעים עבור הורים, שמלווה בהרבה פרפרים בבטן. הורה הולך להפקיד את הילד במסגרת בפעם הראשונה ותוהה איך יידע אם עשה את הבחירה הנכונה. נכון שכל הורה מגיע למקום ומתרשם בעצמו, וחלקם אף מגיעים בתחילת השנה לביקורי פתע, אבל זה לא מספיר מבחינת חווית ההורה. אנחנו אומרים להורים בואו, יש כל כך הרבה מסגרות פרטיות ואנחנו בפסיעות כבר בדקנו דברים שהורים לא יכולים לבדוק בעצמם. פתאום יש להם כתובת גם לתלונות".

ביקור שטח

לאחר השיחה עם זרקון וזליקוביץ אנו מתלווים אליהן לאחד מגני הילדים המשתתפים בתוכנית, שם מספרת לנו מנהלת הגן: "אנחנו הצטרפנו בין הראשונים לתוכנית, לפני כמעט שש שנים. למה הצטרפנו? כי חשוב לדעתי שיהיה פיקוח על המסגרות בגילאים האלה. מבחינתי מדובר כאן פחות על פיקוח ויותר על ייעוץ וליווי, לקבל עוד חוות דעת מקצועית. בסך הכל ההשתלמויות שמעבירה פסיעות קולעת לצרכים של נשות הצוות. זאת עוד תוספת".

ההורים מתעניינים אם הגן שלך לוקח חלק בתוכנית?

"היום כבר רוב ההורים שואלים אם אנחנו בפסיעות. יש כיום מודעות מאוד גדולה לתוכנית. זה גם כלי עבורם לסינון ראשוני, הורים יודעים שאם אנחנו משתתפים בתוכנית זה עונה להם על הרבה שאלות".

מה עשיתם לפני שפסיעות פעלה בעיר?

"נעזרנו באנשי מקצוע חיצוניים כדי לקבל ייעוץ במקומות שהיינו צריכים חוות דעת נוספת". 

בתמונה. זליקוביץ', זרקון והפסיכולוגית קלאודיה גננדר (צילום דובר העיריה)