מי שנכנס לבית הספר אמי"ת בנים מודיעין ומחכה לצלצול שמבשר על ההפסקה, או מי שמצפה לו בקוצר רוח שיגאל אותו משיעור לא אהוב במיוחד, יכול להמשיך לחכות.

בבית הספר  הזה אין צלצולים. התלמידים מחויבים להיות בכיתה בזמן וגם יוצאים להפסקה בדיוק בזמן. אבל בניגוד לבית ספר רגיל, איש אינו מזכיר להם שהשיעור התחיל והגיע הזמן לעצור את המשחקים במגרש.

"האחריות להיכנס לכיתה ולהגיע בזמן לשיעור  – מוטלת על התלמיד" אומר הרב איתמר חייקין, המנהל. "התלמיד אינו פועל ייצור. צלצול הוא התניה פאבלובית וחלק מהשיטה התעשייתית. כל תלמיד יודע שיש לו שיעור והוא יודע בדיוק מתי מתחיל השיעור ומכיוון שאנחנו סומכים על התלמידים – הם מסתדרים, בדיוק כמו סטודנט באוניברסיטה".

מתברר שכל אחד מוצא פתרון משלו. יש כאלה שעונדים שעונים, יש מי שמסתכלים על השעון בטלפון הסלולארי ויש כאלה שפשוט סומכים על האחרים ופועלים לפי מה שהם ראוים בשטח.

תומר מדינה לומד כבר שנה שלישית ללא צלצולים. "האמת היא שזה די קשה אבל מתרגלים", הוא אומר. "יש תלמידים שלא מצליחים להסתדר אבל בסופו של דבר זו התמודדות, לא בלתי אפשרית".

התלמידים בבית הספר מספרים על אווירה רגועה הרבה יותר, ובעיקר על התחושה הטובה שסומכים עליהם.

כך מתרחש הקסם

יצאנו לבדוק איך מדיניות "אין צלצול" מתרחשת בפועל בקרב תלמידי בית הספר הצומח, בכיתות ז'-ט'.

בשעה 12:05 ההפסקה בעיצומה. בנים נוהגים כמו בנים ורובם מעבירים ביניהם כדור. אם במשחק כדורגל, משחק כדורסל או ב"21". רחבת בית הספר רוחשת וגועשת, נשמעות קריאות "אלי, אלי, אני פנוי!", או "גווווווווווללל". קריאות שמחה ורחשי הילדים המשחקים מגיעים מכל הכיוונים ללא הפוגה.

בשעה 12:14 בדיוק נראה שמתרחש סוג של קסם ברחבה. הרעש וההמולה נפסקים כמעט בבת אחת, וכאילו החלילן מהמלין ניגן בחליל הקסם שלו וגורם לכל התלמידים לפנות לעבר הכיתות וללכת לעברן בשקט. מבחוץ זה נראה שלילדים יש שעון ביולוגי המעדכן אותם מתי ההפסקה הסתיימה. ארבעה בלבד נותרו ברחבה והמשיכו להתמסר בכדור. ואז נשמעת שריקת משרוקית (ככל הנראה על ידי החניך התורן) הקורא להם להצטרף לחבריהם וגם הם פונים לכיוון הכיתות ב-12:16. ההפסקה הגדולה הסתיימה מבלי הכרזת הצלצול והרחבה נותרה ריקה ושקטה.   

שקט בונה מנהיגות

יום לימודים ללא צלצול הוא אחד ממספר מהלכים תחת קורת גג של תהליך חינוכי גדול יותר לדברי חייקין. בשנתיים הראשונות בית הספר התארח בבית הספר "אבני חן" ולו"ז השיעורים וההפסקות היה שונה. לכן, מכורח המציאות, ביקשו מהתלמידים להתעלם מהצלצול. חייקין: "בשנה השלישית, כשעברנו למבנה משלנו, החלטנו להמשיך ולבחון את הסוגיה כחלק מהגדלת האחריות של התלמידים. יש תלמידים שלא מרוצים מכך ולכן בסוף השנה נבחן שוב את הנושא. אני מאמין גדול בלתת לילדים אחריות ולהאמין בהם שיעשו איתה דברים מדהימים".

אחת מהדרכים בהם מעניקים לתלמידי אמי"ת אחריות היא במסגרת "מנהיגות צעירה". בזמן שהתארחו בבית הספר היסודי ממלכתי אבני חן התלמידים הבוגרים הדריכו את הילדים הצעירים יותר באופן התנדבותי וכיום הם עושים זאת עם התלמידים הצעירים בבית הספר שלהם. המדריכים מארגנים פעילויות חברתיות וספורטיביות ועם ילדי אבני חן הם גם היו מכינים פעילויות לקראת החגים.

בנוסף לכך, התלמידים הם המנהלים של טורנירים שונים המתקיימים בבית הספר בכדורגל וכדורסל.

בקיץ אף הצליחו התלמידים להרים בכוחות עצמם קייטנה למשך שבוע עבור ילדי עמותת פעול"ה ללקויי ראייה. "לזה אני קורא מדהים", פוסק חייקין.

ברשת אמי"ת התלהבו מהרעיון ולאחרונה – הצטרפו בתי ספר נוספים ברשת ליוזמה. 

(צילום: גיל כהן מגן)