בשבוע שעבר פנתה למערכת העיתון תושבת העיר, ששתי בנותיה לומדות בתיכון עירוני ב'. היא סיפרה לנו כי "הצפיפות בכיתות הלימוד של הבנות הביאה לירידה בציוניהן, דבר שחייב אותה לשלם עבור שיעורים פרטיים להשלמת החומר". לקראת סוף שנת הלימודים, ובציפיה להקמת ממשלה חדשה שאולי תשנה את מפת הצפיפות, החלטנו להגיש לכם תמונת מצב אמיתית של מה שנעשה בבית הספר, אחרי שהילדים אומרים שלום והצלצול נשמע.

התקן: עד 40 בכיתה

"בכיתה של ארבע יחידות מתמטיקה, כולל הבנות שלי, למדו עד לא מזמן 42 תלמידים", סיפרה לנו האם. "אחת הבנות שלי ישבה בספסלים האחוריים והיא פשוט לא רואה ולא שומעת והציונים שלה נפלו. היא הצליחה איכשהו לעבור קדימה ומאז הציונים עלו בחזרה. עכשיו, אחרי שעשיתי קצת בלגאן שם, הורידו את כמות התלמידים בכיתה ל-38. ככה גם בכיתת הכימיה שלהן במגמת הביולוגיה. בתחילת השנה היו שם 38 תלמידים ואי אפשר שכולם ישתתפו בניסויים בכיתה. אז חילקו אותם לשתי קבוצות, כשאחת עורכת את הניסוי והשנייה משוחררת מהשיעור. אני משלמת על שיעורים פרטיים כי אין לי ברירה. לבית הספר אין תקן לפתוח עוד כיתות וזה המצב. הן תלמידות טובות, אבל פשוט לא רואות ולא שומעות".

בצל המאבק המתמשך להקטנת כיתות הלימוד בישראל, המשלב גורמים כמו פורום 15 הערים הגדולות ותנועת הורים הפועלת תחת הכותרת "מחאת הסרדינים", ביקשנו לבדוק מהו המצב בבתי הספר במודיעין כיום. על פי עיריית מודיעין מצבנו טוב, אפילו טוב מאוד. מספר התלמידים הממוצע בבתי הספר היסודיים הממלכתיים בעיר עומד על 31 ובממלכתי-דתי על 29. הרחק מהתקן של משרד החינוך שביקש להעמיד את מספר התלמידים על 40. כך המצב גם בתיכוני העיר, כאשר המספר הממוצע בממלכתי עומד על 32 ובממלכתי-דתי על 29.

התחושה בעירייה כי המצב בכיתות העיר הוא טוב עומדת בסתירה לנתוני משרד החינוך, לפיהם ממוצע התלמידים הארצי בבתי הספר הממלכתיים הוא 28.4 ובממ"ד – 24.5.

המחאה נגד הצפיפות בכיתות הגיעה גם בעקבות פרסום דו"ח מטעם ה-OECD, שקבע כי ישראל מדורגת במקום הראשון במספר התלמידים בכיתות בעולם המערבי. לפי הדו"ח, בשנים 2000-2012 הופחתה הצפיפות בכיתות בחלק גדול ממדינות ה-OECD, במיוחד במדינות בהן הכיתות היו גדולות במיוחד. הצפיפות הממוצעת בבתי הספר היסודיים ירדה מ-22.7 תלמידים בכיתה ל-21.3 תלמידים בכיתה, אבל בישראל הצפיפות עלתה מ-26.7 תלמידים בכיתה בשנת 2000 ל-27 תלמידים בכיתה בשנת 2012.

בפועל, התקן של משרד החינוך קובע שיש לשבץ עד ארבעים תלמידים בכיתת לימוד, וקיימים בתי ספר בהם לומדים גם 41 תלמידים בכיתה. רק בסין, צ'ילה ויפאן הכיתות צפופות יותר. יש לסייג ולומר כי הנתונים הללו מוזנים מפרמטרים רבים ולמעשה אין הם מהווים אינדיקציה אמיתית לגבי מצב הצפיפות בכיתות, אלא רק לגבי מקומה של ישראל בדירוג הנ"ל.

גל המחאה הגיע גם אל משרדי הממשלה, ובתקופת כהונתו של שר החינוך שי פירון הוקמה ועדת "יחס תלמיד/מורה" אשר המליצה להוריד את מספר התלמידים בכיתות מארבעים, כפי שקבע משרד החינוך, ל-32. ובנוסף – להכניס לכיתות סטאז'רים להוראה שיסייעו למורים. כעת מחכים למינויו של שר חינוך חדש עם הקמת הממשלה לאחר הבחירות, בתקווה שהמסקנות אכן ייושמו.

"מצבנו לא רע"

בתיה שוכן-אורבך, ראש מינהל החינוך בעירייה, הסבירה לא מכבר, בריאיון ל"מודיעין News", כיצד פועלת העירייה בנושא: "יש מקומות שהכיתות גדולות יותר ממה שאנחנו רוצים, אבל הרוב למידת שביעות רצונם של כל המעורבים, כולל ההורים".

על פי העירייה ממוצע התלמידים בכיתות בעיר נמוך משמעותית מהתקן המוכתב בידי משרד החינוך. איך נוצר המצב הזה?

"אנחנו עושים הפרדה בין שכבת לימוד חדשה – שכבת כיתות א' לעומת שכבת לימוד ותיקה. אם מדובר בתלמידים שעולים לכיתה א' קל יותר לתכנן מראש כיצד לפעול. בשנה שעברה היו לנו 117 ילדים שעמדו לעלות לכיתה א', מה שהיה יוצר שכבה של 39 תלמידים בכיתה. היתרון שלנו לעומת ערים אחרות הוא שאנחנו עיר צומחת ויש שכונות שבצמיחה דמוגרפית לעומת שכונות שבירידה. זה חלק מהשיקולים שלנו בהחלטה כזו. אותה שכבה הייתה באזור שיש בו אכלוס והיה ברור לנו שבעתיד תהיה תוספת של תלמידים".

מה היו אפשרויות הפעולה שלכם?

"עמדו בפנינו מספר אפשרויות תיאורטיות: להעביר 10-12 תלמידים לבית ספר אחר מחוץ לשכונה, אפשרות לגיטימית במצב כזה, כי אין מקום. האפשרות השנייה לפתוח כיתה לא תקנית, שיש לה כמובן מחיר כספי. ברמה הארצית יש ערים שיותר קל להם לתת את התוספת הכספית הזו ויש כאלו שפחות. עשינו הערכה של סיכון מול סיכון במקרה זה החלטנו לפתוח ארבע כיתות. הן עדיין לא התמלאו, אבל אנחנו עוקבים אחרי תהליכי הבינוי ויודעים שזה יקרה".

ואיפה שיש הרבה תלמידים?

"בעיה אחרת נוצרת כשיש בשכבה בין 42-44 תלמידים, שזה כבר על הגבול של כיתה אחת. אבל המספר עצמו מאפשר תקן של שתי כיתות ואז מוצאים בעיר שלנו כיתות שבהם עשרים ומשהו תלמידים בכיתה. כל מקרה לגופו. אנחנו עושים עבודה קשה כדי לצמצם את מספר התלמידים מול המערך הבית ספרי".

אך גם לא ממש טוב

הילה בן אליעזר, מחזיקת תיק החינוך במועצת מודיעין, סבורה כי מצב הצפיפות בכיתות העיר עדיין דורש שיפור. "ממוצע זה לא חזות הכל. יש כיתות בהן יש יותר תלמידים מהממוצע וזה לא משהו שאנחנו שמחים עליו. אם היו לי 31 תלמידים בכל כיתה הייתי מאושרת. צריך לזכור שאנחנו כבולים להחלטות משרד החינוך בהחלטה על התקן וגם אוסרים על הרשויות המקומיות לפתוח כיתות לא תקינות. לשמחתנו ראש העירייה הוא גם יו"ר מרכז השלטון המקומי ופועל לשינוי המצב ברמה הארצית. במקביל אנחנו פועלים כבר היום לשינוי המצב עם הכלים שברשותנו כמו ניתוב תלמידים בין בתי ספר סמוכים כבר בזמן השיבוצים, הרחבת אזורי הרישום ושימוש נכון בשעות הלימוד הבית ספריות ובשעות שבמסגרת תוכנית 'אופק חדש' כל מורה מחוייב לתת מדי שבוע. אנחנו עוקבים אחרי ניצול השעות האלו, בהן בעצם ניתן מענה נקודתי לתלמידים, הן המתקשים והן המצטיינים, ובמקביל זה מפחית את מספר התלמידים בכיתה בזמן השיעור".

אמציה דויטש, יו"ר הנהגת ההורים העירונית, מחזק את דברי בן אליעזר ושוכן-אורבך: "בממוצע המצב באמת טוב. יש בעיר כיתות צפופות והבעיה היא בתקן הנוכחי של משרד החינוך. בשנה שעברה וועדי ההורים בארץ, בשיתוף עם השלטון המקומי, יזמו הקמת ועדה של משרד החינוך ושר החינוך היוצא התחייב להכניס את המלצותיה לתקציב 2015. כידוע השר סיים את תפקידו לפני אישור התקציב וכעת אין תקציב לשנת 2015. אנחנו בפורום יושבי הראש היישוביים, פועלים מול מנכ"לית משרד החינוך כדי שהנושא לא יתמסמס בזמן חילופי השלטון".

מדוברות העיריה נמסר כי: "מערכת החינוך במודיעין מכבים רעות מונה יותר מ-27,000 תלמידים – מספר גדול באופן משמעותי ממערכות חינוך דומות של ערים בסדר גודל דומה. העירייה באמצעות מינהל החינוך עושה ככל שביכולתה על מנת לדאוג לפיזור נכון של התלמידים ובכך להקטין את מספר הילדים ולרווח את הכיתות, עד כמה שניתן כאשר בפועל ממוצע הצפיפות בכיתות במוסדות החינוך בעיר נמוך משמעותית מהתקן שנקבע על ידי משרד החינוך – 40 תלמידים (ואף נמוך מזה המבוקש על ידי ארגוני ההורים – 32 תלמידים). בבתי הספר הממלכתי יסודי ממוצע תלמידים בכיתה עומד על 31 תלמידים ובממ"ד יסודי 29. בבתי הספר הממלכתי על יסודי ממוצע תלמידים בכיתה עומד על 32 תלמידים ובממ"ד 29. חשוב להדגיש כי נתונים אלה אינם כוללים את כיתות החינוך המיוחד שהן כיתות קטנות מאוד יחסית לכיתות הרגילות. יש לציין כי בנוסף כל בתי הספר מקבלים 'בנק' של עשרות שעות לימוד לכל בית הספר המיועד ללימודי הליבה. באמצעות שעות אלה מפצלים בתי הספר את הכיתות לקבוצות למידה קטנות יותר. מהלך זה נועד להפחית את מספר התלמידים בכל כיתה ולהפוך את הלימוד לפרטני תוך מתן דגש פדגוגי לכל קבוצה ולכל תלמיד".

צפיפות פוגעת בהישגים

ד"ר יורם הרפז, ראש התכנית לניהול וארגון מערכות חינוך במכללה האקדמית בית ברל, אמר בריאיון ל-YNET לפני מספר חודשים: "במהלך שיעור המורה עסוקה בעשרים הדקות הראשונות בלשאול מדוע התלמידים לא הביאו את הספרים ובלבקש מהם להתרחק מהחלון. בזמן שנותר היא מלמדת קצת, ובסוף בורחת מהכיתה, שהפכה פשוט לשדה הישרדות. צפיפות הכיתות לא מאפשרת למידה".

גם נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים, פרופ' ציפי ליבמן, סבורה שלכיתות צפופות יש השלכות שליליות הן על תפקוד המורים והן הלמידה של התלמידים. "ברגע שהכיתה צפופה המורה לא יכול להגיע לכל תלמיד ולהכיר אותו. מעבר לכך, ככל שיש יותר תלמידים בכיתה יש יותר רעש, יותר אלימות, לתלמידים קשה להתרכז וסיר הלחץ הזה מבעבע הרבה יותר. זמן הוראה רב מתבזבז על משמעת והאווירה הופכת פחות לימודית. אז נכון שמורה 'מצוין' יתגבר על זה, אבל זה דורש ממנו המון אנרגיות והוא יוצא מבית הספר שחוק".

בתמונה: כיתות במודיעין. עדיין "סרדינים" (צילום ארכיון)