בשבוע הקרוב תיפתח שנת הלימודים תשע" ו"רגע לפני" תפסנו את שתי הנשים האחראיות על תחום החינוך בעיר לשיחת פתיחה. בתיה שוכן, ראש מינהל החינוך והילה בן אליעזר, מחזיקת תיק החינוך במועצת העירייה, עברו קיץ אינטנסיבי למדי בצל שתי רפורמות חדשות עליהן הכריז משרד החינוך: הוספת סייעת נוספת לגני הילדים בגילאי 3-4 והרפורמה עליה הכריז השר בנט, לפיה לא יעבור מספר התלמידים בכיתות א' השנה את ה-34. אלה היו הנושאים העיקריים עימם התמודדו אנשי מינהל החינוך בעירייה הקיץ הזה. זאת מלבד כמובן לענייני החופשה המסורתיים כגון שיבוצים וערעורים ובניית מוסדות הלימוד החדשים בעיר.
לשתי הרפורמות החדשות הגיעו במינהל החינוך מוכנים יחסית. בנושא הסייעת הנוספת השתמשו בעירייה ב"בנק" סייעות הצהרונים של סחלבים. בעניין הפחתת מספר התלמידים בכיתות א', לאחר מאבק הורים ממושך שנקרא "מחאת הסרדינים", כבר אמרו השתיים מעל גבי עיתון זה כי במינהל החינוך כיוונו אל המספרים האלו מראש ולכן לא נוצר מצב בו נאלצו לפתוח כיתות חדשות לאחר ההודעה על השינוי.
בעיה ושמה דמוגרפיה
במצגת פתיחת השנה המסורתית שעורכים אנשי מינהל החינוך בישיבת מועצת העירייה, במהלך חופשת הקיץ, ציינה שוכן כי במינהל עמלים כעת על גיבוש תוכנית אסטרטגית חדשה עבור תחום החינוך בעיר, שתחליף ותשלים את תוכנית העבודה הקיימת שגובשה בשנת 2006. "התוכנית עדיין לא מוכנה", היא אומרת. "אבל בימים אלה אנחנו בדיוק בונים אותה. היינו במצב של בנייה שגם יימשך מהסיבה שנבנות בעיר שכונות חדשות. בקרוב יהיו מוכנות השכונות ציפורים ונופים, ולאחר מכן שכונת מורשת ושכונת גבעת שר המתוכננות לעוד כמה שנים".
מה עיקרי התוכנית?
"התוכנית האסטרטגית מתחלקת לכמה היבטים שהראשון בהם הוא ההיבט הפיזי – הבינוי בצל הצמיחה במספר התלמידים וההתפתחות הדמוגרפית. זה אתגר שבמערכת החינוך בעיר כבר די רגילים אליו, רק צריך להעריך נכון את המספרים הצפויים. במקביל, התחלנו בהיערכות להתמודדות עם משהו הרבה יותר דרמטי וזה צמצום האוכלוסיה במערכת החינוך בשכונות הוותיקות בעיר. יש מקומות לדוגמה בהם יש כיום מאתיים תלמידים בשנתון ואנחנו כבר יודעים שבעוד שלוש שנים יישארו בשנתון רק תשעים תלמידים. זה מאתגר ואנחנו מתמודדים עם השאלה האם סוגרים או לא סוגרים את בתי הספר שיתרוקנו מתלמידים. ברמה העקרונית אנחנו לא מעוניינים לסגור בתי ספר. יש לנו בתי ספר טובים עם צוותים מצויינים וגם אנחנו לא רוצים להפוך שכונות ל'בתי אבות'. יש משהו צעיר ותוסס שמכניס בית ספר לשכונה. השאלה היא איך פדגוגית אנחנו מנתבים תלמידים מאזורים חדשים לבתי ספר באזורים הוותיקים. האם אנחנו עושים רצף של יום לימודים ארוך עד שעות אחר הצהריים שיקל על ההורים בשליחת וקבלת הילדים מבית הספר ועוד כל מיני פתרונות אפשריים".
הילה בן אליעזר: "אם עד היום מודיעין הייתה עיר צעירה, הרי שעכשיו היא כבר הרבה יותר הטרוגנית. יש שכבות גיל שמצטמצמות, יותר מבני גנים ריקים ומול זה צרכים של אוכלוסיות בגילאים שלא הכרנו עד היום. השאלה היא איך לבנות תוכנית שתתמודד עם השינויים כי אנחנו רואים שזה קורה באופן שיטתי. כבר היום בשכונת הכרמים יש שני בתי ספר יסודיים שבכל אחד מהם ארבע כיתות א' ובהמשך אנחנו יודעים שהם יתרוקנו בשכבות הגיל האלו. יש את התוכנית משנת 2006 ואנחנו ממשיכים לפעול לפיה במקביל למענה שנותנים גם לעתיד, אבל חשיבה אסטרטגית היא חשיבה מסוג אחר ועל זה אנחנו נותנים את הדעת".
שוכן: "ניקח לדוגמה את בית הספר החדש לחינוך מיוחד, שהתחילה הקמתו בשכונת הכרמים עבור לוקים באוטיזם ופיגור שכלי. אנחנו כבר יודעים שאלו שתי אוכלוסיות שלא יהיו לעד באותו בית ספר. מתישהו תידרש הפרדה. מהסיבה הכמותית, וגם בגלל התמחות הצוות וההתמקצעות במאפיינים שונים".
בן אליעזר: "קיבלנו גם החלטה אסטרטגית שלא משאירים שכונה בלי בית ספר יסודי".
להיות מורה ב-2015
עוד באותה מצגת בישיבת המועצה ציינה שוכן כאחד היעדים לשנים הקרובות את "גיבוש תפקידו החדש של המורה בעידן הטכנולוגי של היום" ואת המעבר ממקור ידע בלעדי למדריך ומלווה.
ועכשיו תסבירי לנו בדיוק למה הכוונה…
"כבר היום, מורה מצליח לא מתפקד כמו המורים שלימדו אותי כשהייתי תלמידה. בעבר, תלמיד שהיה צמא לידע – שאב אותו מהמורה. היום כל תלמיד כבר יודע לעשות חיפוש בגוגל או כל מנוע חיפוש אחר. המורים כיום צריכים לקחת צעד אחורה ולראות איך הם מכוונים ומדריכים את התלמידים כיצד להגיע לידע הנכון. איך לחפש ולמה להיכנס, איך להעריך מהו הידע הרלוונטי עבור התלמיד והאם להעמיק או להמשיך בחיפוש. אלה מאפיינים אחרים לגמרי של תפקוד המורה שלא היו קיימים בעבר. יש כיום הרבה יותר חקר, פתיחות ושימוש במשאבים שמסביב".
בן אליעזר: "זה גם נוגע בתכנון הפיזי של מבנים וכיתות. דוגמת המיזם של תלמידי אמי"ת בנים, שתכננו איך לקחת מבנה קיים ולהתאים אותו לשיטת למידה עתידית".
שוכן: "אנחנו בונים כיום מבנה חדש לעירוני ה'. התחלנו את התכנון לפני שלוש שנים ועבדנו בצורה שתהיה מותאמת לתהליכים האלה. לדוגמה – אין מסדרון בין הכיתות ובמקום זה יש מעין אולם קטן בצורת טרפז. כשהתלמידים יוצאים מהכיתות הם יוצאים למרחב בו יש פינות למידה וריהוט מותאם".
איך תכשירו את המורים לתפקוד החדש המצופה מהם?
בן אליעזר: "יש בעיר את מרכז פסג"ה להכשרת מורים ואנחנו משקיעים מחשבה לאיזה סוג של הכשרות המורים זקוקים כיום כדי למלא את התפקיד החדש".
שוכן: "לגבי מרכז פסג"ה, אנחנו נמצאים בתהליך מול משרד החינוך ואני מקווה שבעוד שנתיים נוכל להקים מבנה חדש למרכז. המטרה היא שהמורים לא רק ילמדו, אלא גם יחוו את צורת וסביבת הלמידה העתידית. ברגע שהם יחוו על בשרם, הם גם ידעו איך לקחת את השינוי לכיתה. ואגב, לא רק המורים צריכים לעבור שינוי, אלא כל החברה. התלמידים זה החלק הקל. גם ההורים צריכים להפנים את השינוי מבחינת הציפיות שלהם מהמערכת".
בן אליעזר: "זה תהליך שכל החברה שלנו עוברת ואנחנו משקיעים מחשבה איך לבצע אותו אצלנו במערכת".
שת"פ עם "דוד ילין"
אתן חושבות שהמורים שנמצאים כיום במערכת יכולים להתאים את עצמם לשינוי הנדרש?
שוכן: "הם יצטרכו להתאים את עצמם וזה אתגר לא פשוט. אולי זה גם יכול להועיל דווקא. מורה שלא יודע לעמוד מול כיתה יכול להפעיל צדדים מוצלחים אחרים שיש בו. זה משנה את כל המערכת ומשנת הלימודים הבאה (תשע"ז) אנחנו נתחיל שיתוף פעולה עם מכללת דוד ילין, במסגרתה הסטודנטים להוראה שלהם יבואו לעשות את הסטאז' שלהם במודיעין. הם יצטרפו למורים בכיתות ויש להם כאן שדה נפלא לבוא וללמוד את המקצוע. היתרונות מבחינתנו הם כוח עזר נוסף שיוכל לסייע למורים בכיתות ובנוסף, גם הזדמנות להשפיע על דור העתיד של המורים ועיצובם, להיות שותפים להכשרה שלהם".
בן אליעזר: "כשכל קאדר המורים יוכשר כאן במודיעין, נוכל גם לבחור את הטובים ביותר שימשיכו לעבודה אצלנו במערכת ולהשפיע על דור העתיד של המורים".
כשחסר לנו כסף
איפה אתן רואות את נקודות החולשה של המערכת?
שוכן: "בתקציבים".
בן אליעזר: "אמנם אנחנו נמצאים בין המקומות הראשונים בארץ באחוזי התקצוב העירוני למערכת החינוך, אבל בכל זאת היתרון שלנו הוא לא במשאב הכסף. בין 30-40% מכל משכורת של המורים בתיכון מגיעה מאיתנו ולא ממשרד החינוך וזה אוכל את התקציב".
שוכן: "יש מקומות בארץ בהם לא חסר כסף ולמרות זאת לא מגיעים להישגים כמו שלנו. צריך להשתמש נכון וביעילות בתקציב ובתחום הזה אנחנו ממקסמים את המשאבים שלנו. כשאני מדברת על חוסר תקצוב אני מכוונת למה שקורה מחוץ לבתי הספר. כמו מרחב המצויינות לדוגמה. היום אנחנו שוקדים על שיפוץ ושדרוג מרחב המצויינות בעיר, אבל עדיין מדובר על מבנה קיים וישן. בעיר כמו באר שבע יש מרחב מצויינות שמשולבים בו מוזיאון וחדרי למידה שתלמידים ומשפחות באים אליו גם בשעות אחר הצהריים ומקבלים העשרה. אנחנו כעיר צעירה עדיין לא במקום הזה. אנחנו לוקחים מבנה ישן ועושים התאמות, אבל היה יכול להיות נחמד להרים בניין חדש. אנחנו לא במקום הזה כיום".
בן אליעזר: "במגבלות שלנו אנחנו מתקדמים עקב בצד אגודל עם האמצעים שיש לנו".
שוכן: "גם נושא החינוך המיוחד בעיר זה משהו שלא קל ולא פשוט עבורנו להתמודד עם העלויות שלו. כל כוחות הסיוע במוסדות האלה לא מתוקצבים במאה אחוז על ידי המדינה. מספר תלמידי החינוך המיוחד בעיר הולך וגדל, מה שאומר יותר הוצאות על העירייה וזה מעמיס על תקציב החינוך".
"כשל"? לא אצלנו
כאשר אני שואל את השתיים על נקודה אחת, אירוע ספציפי בשנת הלימודים שעברה אותו הן יכולות להגדיר ככשל, הן מתקשות למצוא אחד שכזה.
שוכן: "יש את נושא החלפת סידורי השמירה בגני הילדים בו החלפנו את השומרים בכניסות בעזרת שימוש בקודנים, מצלמות ותגבור הסיור של מאבטחים. זה עבר בצורה טובה והיום כולם מרוצים מהמנגנון, אנחנו, ההורים וגם הגננות. אם לא היינו מבצעים את השינוי הנדרש, אז היינו יכולות להגיד שזה כשל, למרות שהעלויות כיום הרבה יותר גבוהות מעלויות החזקת שומרים בכניסות. אנשים לא יודעים את זה, אבל בשנים האחרונות, בגלל הקושי לגייס שומרים, נאלצנו להביא שומרים מרהט ומקומות אחרים. בשלב מסויים כשהחלפנו חברת שמירה אפילו הבאנו תלמידי י"ב שסיימו את הבגרויות והמתינו לגיוס, וביקשנו מהם שישבו בשערי הגנים. ברוך השם, כשל ממש אין".
הצד האפל של החוק
לפני מספר שבועות נחשפה פרשייה בה התברר כי צעיר בן 19 ממודיעין, בנה של מנהלת באחד ממוסדות החינוך בעיר, סחט והטריד מינית עשרות ילדים במודיעין ובערים אחרות. לשאלה האם תמכו בעירייה במנהלת או בקורבנות הסחיטה, שוכן מסרבת להגיב בשל צו איסור הפרסום שיש לדבריה על הפרטים.
תופעה נוספת שנחשפה במהלך השנה האחרונה היא פעילות סוחרי סמים, קלים בדרך כלל, שנהגו למכור את הסמים בסמוך לבתי הספר. כך למשל נחשף השנה כי משטרת מודיעין ערכה תצפיות על מקים בהם תלמידי תיכונים נהגו לחמוק מבעד לגדרות בית הספר ולקנות מהסוחרים סמים קלים בשעות הלימודים.
שוכן ובן אליעזר מספרות כי המערכת מודעת למצב ועושה כל שביכולתה למנוע ולסייע. שוכן: "אנחנו עובדים על זה כל הזמן. אנחנו מקבלים מידע מהשטח על תלמידים שמשתמשים בסמים ועובדים מאוד קשה על ההתמודדות בנושא, גם של חבריהם של אותם תלמידים. לעשות אצלם את ההבחנה בין 'אני מלשין' לבין 'אני עוזר' לאותו חבר שמשתמש בסמים. המערכת עובדת על הנושא בכל הרבדים, מתוכניות מניעה והמערכת הבלתי פורמלית, דרך קצינות הביקור הסדיר, מדריכים חברתיים, השירות הפסיכולוגי החינוכי ולאורך כל הרצף. אין כאן מקרה של אובדן שליטה. יש לנו המון חיישנים שדרכם אנו מנסים להגיע אל בני הנוער כדי למנוע נפילה. אנחנו עובדים גם בשיתוף פעולה עם המשטרה. לא ברמת קבלת מידע מהם אלא לגבי איפה ישנן נקודות שיכולות להיות בעייתיות וכולי. זה תפקיד שלנו כחברה בכלל והמסר הכי חשוב מהבחינה הזאת הוא שיח פתוח בין הורין וילדים, גם כשזה מגיע לנושאים פחות נעימים. זאת בעצם מהות החינוך".
(צילומי ארכיון אינגריד מולר)
