תלמידי תיכון עירוני ב' חזרו מהמסע לפולין. המשלחת מנתה 150 תלמידים ואנשי צוות. בהובלת מנהלת החטיבה העליונה דנה אלון. במהלך המסע ערכה המשלחת סיורים באתרים שונים ברחבי פולין המתקשרים לשלושה נושאים: שואה, יהדות פולין של לפני השואה ופולין ותרבותה העכשווית. במסע הצוות החינוכי שם לעצמו כמטרה להעביר שלושת נושאים אלה באופן שהוא מעבר להיסטורי, ולנסות ולהמחיש ולעורר דמיון, דיונים ושאלות מהותיות.

בין האתרים בהם ביקרה המשלחת  ניתן לציין את לודז', טרבלינקה, טיקוצ'ין ויער לופוחובה, ורשה, מיידנאק, אושוויץ-בירקנאו וקרקוב.

המסע הורכב תוך חשיבה מעמיקה ששילבה אף אילוצים לוגיסטיים ואף רצף הגיוני מבחינה רגשית שאפשר תהליך רגשי משמעותי.

במהלך המסע שמעו התלמידים עדויות רבות בהם גם עדויות של חברי המשלחת ששיתפו את התלמידים בסיפור המשפחתי שלהם. בבית הכנסת בטיקוצין ריגש אופק טיקטינסקי, חבר במשלחת,  שמוצאו מהעיירה בסיפור על סבו.

אחד השיאים במסע היה ביקור בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק, בו נפגשה המשלחת עם המנהלת הנוכחית של בית היתומים, שעדיין קיים. המשלחת ארגנה חבילות שי לחניכי המוסד.  בסוף הביקור שרו ורקדו חברי המשלחת לצלילי השיר "ילדים של החיים" כשמולם מתנוססת התמונה האחרונה שצולמה של ילדי קורצ'אק.

נדב גנוסר, שהשתתף במסע, מספר: "אני חושב שהמסע נוהל בצורה מעולה, ושהתהליך שהועברנו דרכו היה משמעותי ומלמד. למסע הייתה חשיבות מיוחדת עבורי. סבי נולד וגדל בעיר קרקוב, ואת תקופת השואה עבר בהסתתרות ברחבי העיר במקומות רבים ושונים. במהלך המסע, הופתעתי לגלות שאנו מתוכננים לבקר בבית הכנסת בו סבי בילה את חגי ישראל ואף עלה לתורה. ואכן, ביקרנו בבית הכנסת, ביקור שעבורי היה משמעותי ומרגש מאוד. מעבר לכך, אפילו עברנו בבית בו הוא גדל. במהלך המסע סיפרתי את סיפורו האישי של סבי לפני כל המשלחת, ולדעתי הצלחתי להדביק אותם בהתרגשותי".

עדי אפרתי, חברת המשלחת, מתארת את חווית המסע: "המסע הזה עזר לי להבין שהחיים הם המתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל ולאף אחד אין זכות לקחת אותה מאיתנו. עלינו להעריך את הדברים הקטנים, להיות סבלניים וסובלניים כלפי הסובבים אותנו וכלפי האחר, עלינו לחשוב באופן עצמאי ולא לתת לאחרים להוביל אותנו למקומות שאין מהם דרך חזרה. כשהמסע נגמר הוא בעצם רק התחיל עם הזמן אני אתחיל לעכל ולנסות להפנים את הזוועות שהיו ואלמד מהמסע הזה את הלקחים החשובים ביותר שיכולים לעשות אותנו בני אדם טובים יותר אחד כלפי השני, לקחים שיכולים לשנות חיים".

דנה אלון, מנהלת המשלחת: "ברגעינו האחרונים בקרקוב ערכנו טקס מסכם מיוחד ובמהלכו תקענו בשופר לצלילי 'ונתנה תוקף' כסמל להתעוררות רוח המסורת היהודית ושרנו מחובקים את שירו של שלומי שבת 'יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה'. תלמידנו עוד יביאו את השינוי. כל אחד יערוך את חשבון הנפש שיוביל לשיפור העצמי וכולנו ביחד נאמין ביכולתנו לשפר את פני המציאות בחברה הישראלית. המסע עסק בעבר אך עם דגש על אחריותנו על העתיד".

בתמונה: על המסילה המוכרת באושוויץ. חוויה של פעם בחיים (צילום: דובר העיריה)