בולים הם עניין ששייך בעיני למאה ה-20. המאה ה-21 שכחה מהבול, נטשה אותו לאנחות והביאה אותנו לעידן הדואר האלקטרוני ושירותי השליחויות המהירים שהשאירו את דואר ישראל הרחק מאחור בכל הקשור לאמינות ומהירות. לכן גם כשפגשתי את תמי יברבוים, מורה בביה"ס משואת נריה הייתי סקפטי. הפרויקט "מתאים לי בול" שהגתה, בסיוע מורי בית הספר והמנהל, הרב יוסי שינובר, מבטיח ללמד את התלמידים ערכי ליבה, תרבות ישראל, היסטוריה, מולדת ושאר מקצועות בעזרת הבולים שנראה שכיום נותרו מובטלים מאונס. מי היה מאמין שאטעה עד כדי כ
תמי, בולים? איך בכלל הגעת לרעיון הזה?
"הרבה שנים הציק לי שאת הנושאים של תרבות ישראל, ציונות, היסטוריה של המדינה, דמוקרטיה, אישים חשובים ומקומות לומדים רק יומיים לפני יום העצמאות." מספרת תמי. "לנושא הבולים נחשפתי במקרה. אספתי בולים כשהייתי ילדה, אבל מאז די שכחתי מזה. כשהקרן לעידוד יוזמות חינוכיות במשרד החינוך פירסמה קול קורא, החלטתי לכתוב יוזמה חינוכית והצעתי ללמד את הנושאים החשובים האלה בדרך שהילדים לא מכירים. הבולים מגלים את הנושאים האלה בדרך קצת אחרת. עד היום אני לא מאמינה כמה זה עולם ומלואו. כל שנה מחדש אני מלמדת את התוכנית וכל פעם אנחנו מגלים בולים חדשים, מונפקים בולים חדשים, הילדים אחרים והלמידה היא אחרת."
דרך הבול
תוכנית לימודית, טובה ככל שתהיה בעיני המורים, יכולה להיכשל כשהיא מגיעה לילדים. מיקה אייזדורפר ודורון יפרח, שתיהן בנות 11 וחצי מכיתת הבנות של שכבת ו' בבית הספר, וירדן בר-ישי וליאור שושני, שניהם בני 11 מכיתת הבנים באותה שכבה, מספרים על הרושם הראשוני מהתוכנית. "כולם חשבו שאף ילד לא ירצה ללמוד בולאות כי זה של זקנים ענתיקות. זה ממש לא נכון. התחלנו ללמוד בולאות בתחילת כיתה ה', ומההתחלה זה עניין אותי." מספר ליאור. "זה נשמע משעמם, אבל כשלומדים את זה, זה כיף. נכנסים לעומק, לומדים היסטוריה, על אישים מפורסמים, אנשים שעזרו להציל יהודים בשואה, על הרצל, על יאנוש קורצ'אק ועוד. אף אחד לא רואה בזה חובה, זה ממש מעניין. כשתלמידים מסתכלים במערכת ורואים שיש בולאות הם אומרים 'בולאות! יש!'"
"חשבתי שזה הולך להיות שיעור משעמם של זקנים. אפילו סבא וסבתא שלי לא אוספים בולים." מזכירה לי דורון עד כמה אני מבוגר. "לא חשבתי שזה כל כך יעניין אותי, אבל כנראה שטעיתי כי זה כן. בכיתה ד' היה לנו שיעור של שנת שמיטה והמורה נתן לנו בולים שקשורים לנושא ואז הסביר. עם תמי אנחנו ממש עובדים עם הבולים. יותר משקיעים בכל בול. אנחנו מנסים לקרוא מה כתוב בכל בול, אם יש לו שובל, זה משנה את זה לגמרי. זה הרבה יותר מעניין וכיפי."
"אני מאוד אוהב לאסוף בולים." מסכים ירדן. "זה ממש כיף ללמוד כל מיני דברים, לראות בולים מארצות שונות ובצורות שונות. אני קיבלתי בולים בכיתה ד', וזה די כיף. לא ממש אספתי בולים. קיבלנו בשנה הזו רק כמה בולים אז שמרתי אותם. בכיתה ה' היה שיעור בולאות והתחלתי לאסוף. היה לי כבר ממה להתחיל."
"מעניין שמראים לנו בבולים את הנושאים שאנחנו לומדים עליהם. זה ממחיש יותר." מפרטת מיקה. "זה שיעור כיפי כי רואים מה שלומדים. זה מלמד על היסטוריה, אבל רואים מה באמת היה."
כמה זמן הפרויקט הזה קיים?
תמי: "הפרויקט רץ כבר שנה חמישית. כל פעם מחדש אני מתרגשת לראות את האור בעיניים של התלמידים כשהם נפגשים בפעם הראשונה עם בול. הם יודעים קצת מההדים של התוכנית בבית הספר, אבל לא פגשו את הבול במתכונת של לשלוח במכתב, ופתאום הם מגלים את העולמות, את מה שעומד מאחורי הבול, למה הוא משמש ולמה יש כל כך הרבה בולים. פתאום הם מגלים פרטים, יש להם אוסף בולים. הם לומדים על דברים שהם מתעניינים בהם ופתאום יש להם בולים בנושאים האלה וזה מאוד משמח אותי. הלמידה משמעותית, מקדמת, מפרה את היצירתיות ואת הדמיון שלהם. בתור יוזמת חינוכית אני מאמינה שלמידה צריכה להיות כזו. בעיקר היום כשיש כל כך הרבה גירויים וידע שמסתובב ברחבי העולם. אם אנחנו רוצים להיות משמעותיים אנחנו צריכים לגעת בעולם שלהם באופן יצירתי, באופן שיתחבר אליהם וגם יאפשר לנו להנחיל להם ידע וערכים."
לאיזה בול הכי התחברתם?
ליאור: "למדנו על הבול של ראול ולנברג. הוא היה שוודי שהציל עשרות אלפי יהודים בשואה. הוא זייף להם תעודות וכך הוא בעצם הציל אותם. הגרמנים התכוונו להעלות את היהודים על הרכבת והוא בא ואמר שהאנשים האלה תחת חסותו."
ירדן: "הבול של היורשת הוא די מעניין. הייתה יורשת שרצו לגרש, וכשניסו לגרש אותם היא יצאה לקרב יחד עם עוד אנשים ונפלה בשבי והמלך החזיר אותה תמורת הארץ. סימנו לה צלב על המצח כדי להראות את הניצחון שלהם."
מיקה: "אין בול ספציפי שהתחברתי אליו. כולם מיוחדים, אבל יש בול שקיבלתי של אדם וחווה. אני יודעת מה הסיפור שעומד מאחורי הסיפור. זה מיוחד בעיני שיוצרים בול על סיפורים היסטוריים."
גם לדורון אין העדפות מיוחדות. "לי אין בול הכי. יש המון בולים שאני אוהבת וחושבת שהם יפים. באוגדן יש לנו סדרות. יש לי בול בסדרת האמנות שרואים בו אישה מצוירת בדיוקן עצמי. לא משהו מיוחד, אבל בכל בול כתוב למה הכינו אותו. השירות הבולאי הכינו בול לכבוד חמישים שנה לשירות עם ציור של צבי צבעוני. בתחילת שנה שעברה קיבלנו אוגדן קטן בגודל של מחברת ואחרי כמה חודשים קיבלנו מהתורם עוד בולים. יש לנו בול מאוד נדיר שיש מעטים בעולם. הוא מביא לנו המון דברים. יש בול שקיבלתי כשעשיתי עבודה שתמי נתנה לנו. זה בול שמצוירים עליו שני כלבים שטסו לחלל וכשהייתי קטנה ראיתי סרט על זה. אני מאוד אוהבת כלבים ורציתי לעשות עבודה על החלל. אני פשוט אוהבת את שני הנושאים האלה וזה התחבר ביחד."
מי הוא אותו תורם מסתורי?
תמי: "לפני שכתבתי את היוזמה החינוכית נפגשתי עם מנכ"ל התאחדות בולאי ישראל, טיבי יניב. המפגש עורר בי את כל היצירתיות והרצון להכניס את זה לתוכנית לימודים מסודרת, לא בצורת חוג אלא למערכת הלימודים ממש, ואז הרמתי את הכפפה בעידוד ותמיכת מנהל בית הספר. התאחדות בולאי ישראל הם הגוף שעומד מאחורינו. טיבי מתגייס לכל רעיון שיש לי, מחפש לי בולים שקשורים לנושא ושולח לילדים את הבולים הכי נדירים."
נהיה בתערוכה
בשבוע הבא תתקיים בירושלים תערוכת בולים רב לאומית "ירושלים 2016" (ראו הרחבה). שבה יקחו חלק גם תמי והתלמידים. "אנחנו שותפים בהובלת וקידום התוכנית אז טיבי מגיע הרבה לביה"ס לביקורים במטרה לספר לתלמידים על הבולים." מספרת תמי. "התערוכה הזו מאוד משמעותית לעתיד הדואר והבולים. היא מאפשרת חשיפה לבולים מכל העולם, זו למידה מאוד מרחיבת אופקים. טיבי הזמין אותנו לתערוכה ומבית הספר תצא נבחרת של 50 תלמידים לסיור מיוחד וביקור. לצערנו אנחנו לא רשאים לגבות כסף מההורים להסעה, ולכן לא כל הילדים יכולים לנסוע. התוכנית הזו היא עדיין לא חלק מחוזר המנכ"ל ואסור לנו לגבות על זה."
חמישים תלמידים מכל בית הספר?
"התוכנית נלמדת בכל ביה"ס." מפרטת תמי. "כל שכבה מקבלת את זה בדרך קצת שונה. שיעור מולדת למשל יהיה באמצעות בולים. זה מקצוע שהוא לכאורה פחות מעניין. הם רואים את המורה למולדת ובטוחים שזה יהיה משעמם, אבל אז לומדים בצורה חווייתית על ראשי הממשלה, סמל המדינה, ההמנון, מקומות בארץ, זכויות האדם וכבוד האדם, הזכות לשיוויון, הזכות לכבד כל אדם, בית חינוך עיוורים, ספורט נכים, הכול נכנס דרך הבולים לתוך תוכנית הלימודים של מולדת."
מה לגבי אימוץ התוכנית בבתי ספר אחרים?
תמי מהנהנת. "למשרד החינוך יש היום תוכנית של תרבות ישראל ומורשתו. כששמעתי שרוצים להכניס תחום למידה כזה, חשבתי שזה בדיוק מה שאני עושה בלמידה דרך הבולים. עבר לי בראש שאני יכולה להציג את זה. אני שואפת להביא את זה לעוד בתי ספר. זה משהו שהתאחדות בולאי ישראל תשמח לקדם. הם מאוד רוצים לקדם את תחום הבולאות בקרב ילדים וצעירים כי זה יחדש את התחביב הכל כך מיוחד הזה. כשאפשר לשלב תחביב ולמידה זה יכול לרתק תלמידים ולעניין אותם.
באמת לבולאות יש עתיד? בולים הם לא דבר שהולך ונכחד מהעולם? זו בכל זאת המאה ה-21…
"בדיוק על השאלה הזו התוכנית עונה." עונה תמי בביטחון. "הבול כבר לא משמש לשליחת מכתב. הדואר היום בקשיים, אבל אני חושבת שזה לא שייך לבולים. הבול מייצג את המדינה, הוא מונפק כדי לייצג את המדינה שמנפיקה אותו. בולי דואר עברי הונפקו עוד לפני שהמדינה קמה. הבול הראה שיש מדינה עוד לפני שקמה מדינה. קראו לזה דואר עברי כי עוד לא היה למדינה שם. בול הוא זהות לאומית הוא משקף את מה שקורה. מקומות, אירועים, אנשים. במאה ה-21 הבול יותר חשוב מאי פעם. פעם הבול שימש למשלוח מכתבים והיום הילדים יכולים ללמוד על העבר ואת כל הערכים והידע שחשובים לנו. יגאל אלון אמר 'עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל – ועתידו לוט בערפל'. כשהם יגדלו וישאלו אותם מי היה נשיא או ראש הממשלה הם יידעו. כשהם למדו על ראול ולנברג שגריר שוודיה הגיע לבית הספר לטקס של יום השואה והגבורה. בית הספר העניק לו את הבול של ראול ולנברג עם מעטפת יום הופעה בתוך מסגרת מוזהבת. טיבי יניב ארגן לנו את הבול, באדיבות התאחדות בולאי ישראל."
קשר בין דורי
שילוב ההיסטוריה עם העתיד הוא נושא שמנחה את תמי. "החוויה של הלמידה היא משהו אחר. הלמידה האינטראקטיבית, מכניסים חדש עם הישן. אני לומדת תקשוב ולמידה. שילוב טכנולוגיות ולמידה. אני מאמינה בלהחזיר עטרה ליושנה ולהביא לילדים מה שהיה פעם, את הערכים ומה שחווינו בעבר, תוך שאני זוכרת שאנחנו במאה ה-21 והלמידה היום אינטראקטיבית. הכנו משחקים אינטראקטיביים עם שלטים והילדים ענו על שאלות בעקבות הבולים. הם מצאו סרטונים על הבולים והעלו מצגות. אני מאמינה שבשביל זה אני במערכת החינוך, כי לשם אנחנו צריכים לשאוף בעיני."
לתמי אינספור סיפורים על חוויותיה עם התלמידים הנלהבים. "היה ילד שפנה לאספן בפייסבוק והשיג כך 7,000 בולים. זה עוזר לגלות את הקשר הבין-דורי. סבים וסבתות שמגלים חיבור לנכדים דרך הבולים, הורים שמספרים לילדים מה הביא אותם לאסוף כשהיו צעירים, החיבור של הילדים לכל הנושאים שנלמדים. היה לי תלמיד שחקר את השפה העברית וקיבל בול של ש"י עגנון. ככה לימדתי את כל הכיתה על שי עגנון. עוד ילד בא אלי וסיפר שדודה של סבתא שלו נפטרה. ניחמתי אותו והוא הסביר שזה לא נורא כי הוא קיבל את אוסף הבולים שלה. זה באמת מגיע מהלב שלהם. זה לא משהו שהם ממציאים."
הבול הנדיר בעולם
השיחה זורמת, התלמידים מספרים לי בהתלהבות על הבול הראשון בעולם (הפני השחור) שמסתבר שתמי המורה מחזיקה אחד ממנו באוסף שלה אך מסרבת לספר היכן הוא מוסתר. הם מספרים לי על הבול הנדיר ביותר בעולם, מג'נטה 1 סנט, בול מתומן שהונפק בגינאה הבריטית ורק עותק אחד ממנו שרד. הם מזדעזעים לגלות שכשהתגלה עותק נוסף רכש אותו בעליו של הבול הראשון והשמיד אותו על מנת שהעותק שבידו יישאר העותק היחיד. הם מספרים בהתלהבות על בולים נדירים שהשיגו מסבתא וסבא, משוק הפשפשים וממקומות אחרים והעיניים נוצצות.
"זה תחביב שהילדים אימצו גם בבית, מחוץ לכותלי השיעור." מחייכת תמי בנחת. "זו בעיני הלמידה האמיתית. ארבעים וחמש הדקות שאנחנו נותנים להם מוגבלות. כאן הם נחשפים לידע גם מחוץ לביה"ס. ילדים מתחברים לאיסוף, דוגמת קלפי סופר גול ודומיהם. בולים הם תחביב שלא נס ליחו. אם הורה יכול לבחור מה לזמן לילד, אוסף בולים מקדם ידע, ערכים וחיבור לעבר. זה מבורך בעיני. במיוחד כשאני רואה את האור בעיניים של הילדים. זה אומר לי שאנחנו בדרך הנכונה."
על התערוכה
בתערוכת הבולים רב-לאומית "ירושלים 2016" יוצגו אוספי בולים נדירים ופריטים מיוחדים וכן אלפי דפי תצוגה עם עשרות אלפי פריטים בולאיים, של השירות הבולאי בדואר ישראל שתופק בשיתוף התאחדות בולאי ישראל.
לכבוד התערוכה יונפקו בולים עם דמויות מובילות המייצגות את ירושלים בהם: נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון ז"ל וגיליון 'הבול שלי' שאייר השחקן חיים טופול עם איורים של נשיא המדינה ראובן ריבלין, ח"כ לשעבר גאולה כהן, יהורם גאון ועוד.
התערוכה בירושלים. משמעותית לעתיד הדואר והבולים
התערוכה מהווה למעשה תחרות בין אספנים, כאשר כל תצוגה תוערך על ידי צוות שופטים מוסמכים מטעם איגוד הבולאות העולמי ועל בסיס הניקוד יחולקו מדליות ותעודות הערכה.
בתערוכה יוצג מגוון רחב של אוספים בנושאים שונים בהשתתפות פדרציות בולאיות מארה"ב, גרמניה, הונגריה וספרד ואספנים מצרפת, ברזיל, ניו זילנד, דרום אפריקה, אוקראינה וסלובקיה, שלאוספיהם יש זיקה לתולדות הדואר בישראל.
בין האוספים הנדירים שיוצגו בתערוכה נמצא אוסף גויאנה הבריטית 1875-1815, שהוא בין הטובים בעולם בתחומו ויוצג לציבור הישראלי בפעם הראשונה! את פרסומה הבולאי חייבת גויאנה הבריטית לבול 1 סנט בצבע אדום-מגנטה – הבול היחיד בעולם שרק עותק אחד ממנו שרד.
בצד האוספים התחרותיים, יוקם בתערוכה גם אגף הדרכה, בו שורה ארוכה של פריטים בולאיים מעניינים ומשעשעים כאחד. בולים במגוון צורות וגדלים, מודפסים על חומרים לא שגרתיים דוגמת ברזל, עץ ומשי; בולים תלת מימדים, ובולים בהם הוסתרו מסרים סודיים; בולי תעמולה שעוררו מחאות דיפלומטיות ואף הובילו לפרוץ מלחמות עקובות מדם, בצד בולי צדקה שתרמו לקידום מטרות נעלות בכל רחבי תבל; בולים שבעיצובם נעשו טעויות מצחיקות ומביכות, בצד בולים חשובים המתעדים מאורעות היסטוריים רבי חשיבות.
התערוכה תתקיים 13-17 בנובמבר בבנייני האומה בירושלים, הכניסה חופשית.
כמה עובדות על בולים
הבול הראשון בעולם הונפק בשנת 1840, ועד כה הונפקו למעלה מ- 600,000 בולים בנושאים שונים בכל רחבי העולם. בשנים האחרונות מונפקים מידי שנה בין 10,000 ל- 12,000 בולים שונים. למעלה מ- 300 רשויות דואר שונות, חלקן מדינות עצמאיות וחלקן שטחי חסות למיניהם.
מספר אספני הבולים בעולם מוערך ביותר ממאתיים מיליון, מהם מאות אלפים העוסקים בתחביב זה ברצינות רבה, ומשקיעים כסף רב בטיפוח האוסף. הבול היקר ביותר כיום הוא בול שבדי שהונפק בשוגג בצבע צהוב במקום בצבע ירוק. בעליו הגאה של הבול השגוי, ממנו ידוע עותק אחד ויחיד בעולם כולו, שילם עבורו בשנת 1996 סכום נאה של 2,875,000 פרנקים שוויצרים.
בין הבולים היקרים בעולם ניתן למנות גם בול גוויאנה הבריטית (קיים רק עותק אחד בלבד) עבורו שולמו השנה 9.5 מליון דולר, ובול מאוריציוס הכחול שנמכר לאחרונה בסכום של 1,722,000 פרנקים שוויצרים.
אחד הבולים היקרים שהוצגו בארץ לפני מספר שנים הוא "הג'ני ההפוך" שהונפק בארה"ב בשנת 1918 ובמרכזו מטוס שהודפס הפוך. ערכו כ- 400,000 דולר.
הבול הגדול בעולם הונפק בסין בשנת 1914, וגודלו היה 248 X 70 מ"מ. הבול הקטן ביותר הונפק בקולומביה בשנת 1863, וגודלו היה 8 X 9.5 מ"מ בלבד.
ב-14 במאי 1948, הוכרז על עצמאות מדינת ישראל. פחות מארבעים ושמונה שעות אחר כך כשמטוסי האויב החלו לתקוף, הוציאה המדינה החדשה את בולי הדואר הראשונים שלה. עד היום הונפקו בישראל כ- 2,200 בולים.
הבולים היקרים בישראל הם 3 בולי דואר עברי בעריכים 250-500-1000 מיל. שוויים כיום 5,500 דולר. במכירה פומבית של בולי י.צחור נמכרה צמדת גלופה (4 בולים) של בול דואר עברי בעריך 3 מיל בניקוב 10X10 ב- 26,000 דולר ומכתב מירושלים לקהיר עם בולי מנדט 1918 נמכר ב- 50,000 דולר. עד היום הונפקו בישראל בולים בכ- 2,300 נושאים שונים.
לבולי מדינת ישראל יש ייחוד בתחום הבולאות הבין-לאומית המודרנית (לאחר מלחמת העולם השנייה) וזאת בזכות השובל (ההסבר) המודפס בדרך כלל בתחתית השורה התחתונה בכל גיליון בולים.
בתמונה: המורה תמי והתלמידים עם אוסף הבולים הפרטי שלהם. צילום אינגריד מולר
