שישי בערב, 22:30 במודיעין, 9 מעלות. רחובות העיר כמעט שוממים, פה ושם מבחינים בקבוצת נערים יושבת באחת הגינות השכונתיות או ממהרת להגיע לאנשהו. יצאנו לסיור לילי לבדוק מהם מקומות הבילוי שמוצעים לבני נוער וצעירים בעיר והאם הם מנצלים אותם או בוחרים באפשרויות אחרות בעיר או מחוצה לה. כמו למשל לשבת בפארקים ולשתות אלכוהול.
התחלנו בקבוצת הגיל הצעירה יותר – בני נוער. הצטרפנו ללטם גל, מנהלת מחלקת הנוער והצעירים בעירייה ולאלעד שמעונוביץ, חבר מועצה ומחזיק תיק הנוער, לסיור הקבוע שלהם בין שלושת מועדוני הנוער שהעירייה מפעילה בימי שישי.
הראשון ברשימה, שנפתח בשעה המוקדמת ביותר, הוא מועדון הנוער הדתי בפארק השכנות (על גבול רעות ושכונת השבטים). פארק השכנות נחנך בסוף ספטמבר בשנה שעברה ואחד היתרונות של המועדון, מבנה ישן של "מי מודיעין" ששופץ, הוא הריחוק משכונות מגורים, כך שבני הנוער יכולים לדבר בקול רם וליהנות מבלי להפריע לשכנים.
בהתקרבנו למקום כבר מבחוץ ראינו קבוצות בני נוער מתקהלים סביב המועדון או בדרכם אליו. מהשקט המופתי שבחוץ, הרחק מהמועדון, נכנסו ודי הופתענו לגלות שהמקום היה מלא מפה לפה ולא יכולנו לשמוע עצמנו חושבים. לקראת 11 היו בתוך ומחוץ למועדון למעלה מ-150 בני נוער, כשלדברי שמעונוביץ בערב יום שישי מגיעים בממוצע במהלך כל הערב כ-300 בני נוער דתיים.
המועדון המה בנים ובנות, בחבורות גדולות יותר ופחות. מדברים ביניהם, צוחקים, משחקים משחקי קלפים. שוחחנו עם מספר צעירים שאמרו שכולם, "אבל כולם", מגיעים לכאן בימי שישי. מכל בתי הספר הדתיים בעיר. מהאולפנה, מהישיבה ומבית ספר אמית, בנים ובנות, משכבות גיל שונות, עם דגש על תיכוניסטים. נראה שרבים מהם מגובשים מאד, וחלקם סיפרו שהם מכירים מחברותם בתנועות הנוער. המקום נקי ומסודר ובעל מראה פשוט ביותר. מסתבר שבני הנוער לא זקוקים ליותר מזה. לא נותר כמעט סנטימטר מרובע שלא נוצל ולא ישבו בו ילדים, שפשוט נהנו מלהיות יחד תחת אותה קורת גג.
כששאלנו עד כמה משמעותי עבורם מקום הבילוי הזה אמרו כי אם לא המועדון, הם היו עכשיו יושבים בבית בגלל הקור, או נפגשים בקבוצות קטנות יותר. אבל כשיש להם את האופציה להגיע כולם יחד למקום מפגש חברתי, עם משחקים, קורת גג נעימה ופינת קפה ותה, בהחלט הם שמחים על היוזמה.
כמו בכל מועדוני הנוער, מי שמרכז את הפעילות בערבי שישי ומגיע לתפעל את המקום, ונמצא בקשר ישיר עם בני הנוער, הם צעירים אחרי צבא שגדלו בעיר. חבר'ה שהיו חלק אינטגרלי במחלקת הנוער והצעירים בעירייה ורצו לחזור למקום בו גדלו ולהמשיך לקחת חלק פעיל בו. כך גם מוריאל אטיאס, שדואגת להיות בקשר בוואטס אפ עם בני הנוער ומזכירה להם שהיא ומקום הבילוי שלהם לסופשבוע מחכים להם. היא נמצאת שם רק למקרה הצורך. המועדון, כמו שאומרים, שייך לצעירים. הפעילות במקום מתקיימת תוך כדי שמירה על אופייה של השבת והוא פתוח בכל יום שישי.
העמק הוא חלום
מקום הבילוי הבא שאליו הגענו היה "קפה בעמק". אתם אולי מכירים אותו כמועדון הנוער בעמק דותן, אבל בערבי שישי הוא לובש אופי וצורה אחרים לחלוטין ולא מתקיימת בו פעילות חינוכית או קהילתית גרידא. אז הוא הופך לבית קפה אוונגרדי שבני נוער נפגשים לבלות בו בסופשבוע. גם הוא פתוח בכל יום שישי באופן קבוע.
אלעד שמעונוביץ: "הפיצוח של תעסוקה ופעילות פנאי לבני הנוער היא משימה לא פשוטה איתה מתמודדים כל העיריות בארץ וגם אנחנו כאן במודיעין. אולי זה יפתיע כמה אנשים, אבל במודיעין יש פעילות ותעסוקה לבני נוער לא פחות ממה שיש בערים הגדולות כמו ירושלים, תל אביב או חיפה. העובדה שאנשי המחלקה עובדים בימי שישי בערב ומייצרים פעילות לבני הנוער במתקנים עירוניים בכל סוף שבוע היא ייחודית בישראל. מי שחושב שבני נוער בתל אביב מתחילים את הערב באומן 17, ממשיכים למועדון TLV וסוגרים את הלילה בנמל טועה. יש מועדוני ריקודים פרטיים עבור בני הנוער אבל רובם מתרכזים בכיכר רבין או בכיכר הבימה. מעורבים בזה שתיית אלכוהול והקמות רעש בדיוק כמו אצלנו, בעמק זבולון או במודיעין סנטר. המנש"ים, מרכזי הנוער השכונתיים של עיריית תל אביב אינם פעילים ביום שישי ואין בה פעילות עירונית לנוער ביום שישי. במחלקת הנוער והצעירים שלנו עובדים קשה כדי ליצור את הפעילות, להתאים אותה לצרכים של בני הנוער ולמשוך כמה שיותר מהם להגיע אליה ובכך להקטין תופעות ונדליזם, שתיית אלכוהול או הקמות רעש לשכנים. התופעות האלה באות לידי ביטוי במהלך שנת הלימודים בעיקר בשישי בערב ולכן זה היעד המרכזי ועיקר המאמץ שלנו".
"קפה בעמק" החזיר אותי, הח"מ, שנים אחורה למקומות הבילוי שהייתי מגיעה אליהם כשהייתי נערה. מקומות עירוניים שהוסבו למקום בילוי, המשדרים משהו חמים ותמים. בר משקאות חמים וקלים, מאפים ובורקסים ענקיים, מסך ענק עם קליפים של מוזיקה מודרנית, שולחנות עגולים, על חלקם משחקי לוח ובני נוער שנהנים להיות בני נוער.
מחלקת הנוער והצעירים, בעזרת מועצת הנוער החדשה עם היו"ר החדש שחר אהרוני, עושים את כל המאמצים להביא יותר ויותר בני נוער למקום ולהפריך את מחשבתם כי זה אותו מועדון נוער של היום ולמתג אותו כבית קפה לכל דבר שבאים אליו לעשות כיף. שיר ולצמן, המדריכה מטעם העירייה, שגם גדלה בעיר וצמחה במחלקה, מגישה להם את הקפה ומאפה עם חיוך רחב ואנרגיות טובות. המקום חדש יחסית, ונפתח לפני כחודשיים, כך שעדיין לא פוקדים אותו בני נוער רבים. בערב שהגענו, לקראת 11 וחצי היו בו קרוב לארבעים בני נוער, רובם תלמידי שכבת י', כשלדברי גל, מי שמגיע לרוב בימי שישי למועדון הם תלמידי כיתות יא'-יב' ולשם הם גם מכוונים.
איפה כולם?
שחר אהרוני: "הרבה מבני הנוער, בכיתות י"ב ומעל גיל 18, מעדיפים לצאת לתל אביב כי זה מגניב. וזה מה שאנחנו מנסים לעשות פה: להפוך את בית הקפה למותג. בגלל זה קראנו לזה 'קפה בעמק' ולא השארנו את זה כ'מועדון נוער'. אנחנו גם מתכננים לעשות פה מסיבה בפורים כדי שיכירו את המקום. יש כאלה שלא מגיעים לכאן כי הם שותים אלכוהול והם יודעים שאי אפשר לשתות פה או לבוא שתויים. ויש כאלה שמגיעים רק לקראת 12 בלילה. מה שיפה אצלנו בבית קפה מאשר מקומות בילוי רגילים שכאן כולם בני נוער והם מרגישים בנוח וחופשי לשבת גם עם אנשים שהם לא מכירים. אני מכיר פה חלק מבני הנוער שנמצאים פה היום וגם כאלה שלא חברים בבית הספר יושבים פה יחד, או כאלה שלא לומדים באותו בית ספר או מכירים בכלל זה נהוג שמצטרפים בחופשיות לשולחן".
מג'מג'מים בג'ק
לקראת חצות הגענו למועדון "הג'ק" ב"בית עם הגג האדום". אולי בגלל הקור ואולי בגלל שהמועדון פועל פעם בחודש בימי שישי ועדיין לא הספיק לצבור תאוצה, הגיעו לשם להעביר את ערב שישי מספר עשרות בודדים של בני נוער. אחת הבנות סיפרה כי בדרך כלל יש יותר אנשים וחלק מגיעים מאוחר יותר והוסיפה: "בבקשה אל תסגרו אותנו, כיף פה".
סיוון בן נון, שמפעילה את המקום וגדלה במועדון הג'ק, יושבת עם בני הנוער הקבועים והם חושבים יחד על פעילויות לערבי שישי במקום. שזה בעיקר נתון בידיי בני הנוער, שמציעים הצעות וסיוון גורמת לזה לקרות. באותו ערב באופן ספונטאני החברים פצחו בשיעור ציור. היו כאלה ששיחקו שח-מט, ומאוחר יותר התוכנית הייתה לצפות יחד בסדרות טלוויזיה מצוירות במסך גדול. חדר החזרות בימי שישי גם פתוח ללא תשלום ומגיעים אליו לאו דווקא להקות שמתאמנות במועדון בדרך כלל אלא בני נוער שבאים לעשות ג'אם סשיינים, כמו באותו ערב שהגענו לבקר.
הולה בזולה
בחצות וחצי לערך הגענו ל"זולה" שברחבת הקניון. כאן הייתה אווירה שונה לחלוטין. למרות הקור המקפיא והיות המקום פתוח לחלוטין, היה שמח. למעלה ממאה בני נוער גדשו את הרחבה. חלקם על אופניים, חלקם ישבו על פופים ליד קראוון המוזיקה. הקרוואן מואר בתאורה מיוחדת ומתקבצים אליו בני נוער מקומיים שחושבים על קריירה של די-ג'יי וכאן הם יכולים להתנסות. השבוע היה זה בחור בשם מתן מתיכון עירוני א'. ברקע התנגנה מוזיקה מזרחית. חבורה גדולה אחרת של בנים ובנות ישבה יחד, ודיברו, צחקו ועישנו. וקבוצת נערים ונערות נוספת התקבצה סביב הקריקטוריסט המקומי נעם שמש, שצייר במהירות ומיומנות רבה (כדי להספיק לרצות כמה שיותר קליינטים) קריקטורות של הצעירים שקיבלו מזכרת יפה ומצחיקה. רבים מאלה ששוחחנו איתם לומדים בברנקו וייס. פגשנו גם תלמיד כיתה י' מעירוני ד' שסיפר שמגיעים לכאן מבתי ספר שונים.
איתמר עוזרי, המדריך מטעם העירייה, סיפר כי במהלך השנה יש בזולה 11 פעילויות גדולות. הן קורות בחגים ובחודשי הקיץ וכוללות הפעלות כמו אמן חושים, מתנפחים, עמדות צילום, גלריה ואטרקציות אחרות.
בימי שישי באופן קבוע בזולה בני הנוער יכולים ליהנות משולחנות משחק, מוזיקה, פינות אוכל ושתייה והפעלות שקטות כמו הקריקטוריסט, עמדת קעקועים ועוד.
לאורך כל זמן הפעילות נמצאת במקום ניידת ביטחון של העירייה, כשהמאבטח נמצא בחוץ לוודא שאין התפרעויות. ולמרות זאת שמענו קול נפץ. היה זה נפץ אחד ששני צעירים הדליקו, אבל זו הייתה ההתפרעות היחידה. "הם מנסים", אומר עוזרי. "הם מגיעים לכאן גם עם בקבוקי שתייה ואלכוהול, אבל אנחנו לא נותנים לזה יד ומרחיקים אותם. ובמקרה כמו של הנפצים זה מטופל".
מה עושים הבוגרים?
רגע לפני שהלכנו לישון החלטנו לבדוק מה עושות שכבות הגיל הבאות. אלה שעדיין נחשבים ל"צעירים" אבל עד גיל שלושים.
מסתבר שהמקום להיות בו אם אתם חיילים הוא ה"מורדן בר" שבאזור התעשייה. לקראת השעה אחת, כשהגענו למקום, הוא היה מלא עד אפס עם כ-250 איש. בעיקר חיילים וחיילות בחופשה, באמצע השבוע ובשבת, לדברי אחד מבעלי המקום, מגיעים אליהם קהל מבוגר יותר שבאים בעיקר בשביל האוכל.
מאנשים ברחוב שמענו ש"השמבזולה ברעות מפוצץ בימי שישי" (עם קהל סביב גילאי ה-23) וגם שמצב דומה יש ב"פנדה" במרכז עינב. הגענו ל"פנדה" לקראת אחת וחצי והמקום אכן שקק חיים. כמאתיים צעירים בגילאי 22-25 מילאו אותו ונהנו כבכל ערב ממסלולי שתייה – "שתה כפי יכולתך", הקונספט עליו מבוסס הבר. מתחילת הערב פקדו את המקום למעלה מ-300 בליינים. כדי להוריד את השתייה שף המקום תחת הדרכתו של יניב קובי, הסו-שף של משה שגב, מכין לבליינים המבורגרים, טורטיות עוף, כנפיים ברוטב צ'ילי, שלל תוספות צד למנות הבשריות ותוספות נשנושים לצד הבירות וצ'ייסרים.
הבר בעיצוב מודרני מושקע, שנפתח לפני כחצי שנה, מושך אליו צעירים רבים ולא רק ממודיעין. להיפך, לדברי אלעד קובי, אחד הבעלים (צעיר מקומי בן 24 שפתח את המקום עם שני צעירים מקומיים נוספים, המוכרים מסצנת הבילויים והיחצ בעיר – עידן בן משה ורן שגב) אחוז גבוה מגיעים אליהם מיישובי הסביבה כמו גזר, בית נחמיה, שוהם ויישובים ממטה יהודה.
(צילום איילת לוין)
