דרך עפר מאובקת המשתרעת מכביש 431 ועד לפאתי גבעת ברפיליה מובילה לאחד מאתרי העתיקות המעניינים ביותר שנחשפו לאחרונה באזור מודיעין – חורבת אשון. בימים אלה עורכים אנשי רשות העתיקות עונת חפירות אינטנסיבית במקום, כאשר על פסגת הגבעה בה שוכן האתר ניתן לראות מרחוק את המאהלים, הציליות, המכולות ודגלי רשות העתיקות. לעניין הרב סביב המקום מתווסף נדבך נוסף, בו משתלבים יחדיו נערים תושבי מודיעין ובני נוער מהקהילה האתיופית ביפו, שעובדים יחד בעבודת קיץ בהחלט לא שגרתית עבור בני נוער בגילאים שלהם.מדובר בחפירה רחבת מימדים שמתבצעת במתחם מערבית לגבעת ברפיליה. סמוך מאד לשכונת אבני חן ולשכונת נופים, בגדתו הצפונית של נחל ענבה. על הגבעה, שמתנשאת לגובה 233 מטרים, גילו הארכיאולוגים יישוב חקלאי בעיקרו, שאליו הגיעו כנראה גם רבים מעולי הרגל שעשו דרכם לבית המקדש בירושלים ועצרו להתרענן במקום. לפני המשך הדרך לירושלים דרך בית חורון.
* * *
מדובר בבית חווה חקלאית, שהיה בנוי במתכונת האופיינית לתקופת החשמונאים. המבנה כולל יחידה פנימית מלבנית שבה מבנה ובו חדרים רבים וכן חצר, כשכל הקומפלקס הזה הוא בגודל25 על 50 מטר. בפינה הצפונית-מזרחית נמצאו שרידי מגדל גבוה, כנראה מגדל תצפית או שמירה. סביב המבנה הפנימי הקיף את הבניין עוד מבנה חיצוני עם חצר, גדול יותר בהיקפו. זה השתרע על שטח של 60X75 מטרים. כאן לפי הסברות היה איזור הארחה לעולים לרגל ומגורי התושבים המקומיים פשוטי העם, שעסקו בחקלאות וגידול בעלי חיים. גם במבנה החיצוני שולב מגדל תצפית ושמירה בחלקו הדרומי-מערבי, כך שהמבנה כולו היה שמור ומוגן היטב – צורך נחוץ בשל מיקומו המרכזי של היישוב, עם דרך ראשית שדרכה עברו פרט לצבאות כובשים גם נוודים ושודדים.
אברהם שטנדלר, הארכיאולוג המוביל את החפירות במקום, מספר: "מדובר על יישוב מרתק מהתקופה החשמונאית. מי שרוצה לראות איך נראתה ממלכת יהודה בזמן המכבים יכול לבוא לפה ולראות. היישוב נחשף כמעט על כל מרכיביו, עם בית חווה בגודל של כמעט ארבעה דונם שפעל במשך קרוב ל-400 שנה. זה היה משק של משפחה מורחבת שעם השנים הלכה וגדלה וכך גם המבנה הלך והתרחב עם עוד חדרים, עוד חדרי עיבוד לתוצרת החקלאית וכולי. אנחנו חושפים גם את אזור התעשייה שלהם, בו יש בית בד, מחסנים, מקווה טהרה וגת משופרת".
בחודש אפריל השנה חשפה רשות העתיקות כי מצאה מצבור מטבעות כסף מהתקופה החשמונאית, הנושאים את דמותו של אנטיוכוס ה-7 והשליטים החשמונאים, מוטמן באחד מקירות בית החווה. בעונת החפירות הנוכחית נתגלו ממצאים מרתקים במקום מתקופות מאוחרות יותר: "לאחרונה אנחנו חושפים את רצפות בית החווה, עליהן אנו מוצאים שרידים אחרונים של פעילות במקום המתוארכים לתקופת מרד בר כוכבא. באותו זמן התושבים בחווה לקחו חלק במרד נגד הרומאים. יש עדויות שהגיעה לכאן יחידה רומית. מצאנו ארון כלים, קדירות, סירי בישול וכלים ליין. המקום נחרב במרד עצמו ומצאנו שכבת שריפה ומטבעות עליהם חקוק השם "שמעון" (בר כוכבא)".
* * *
כאמור, בין אנשי רשות העתיקות, הארכיאולוגים והפועלים המקצועיים, חופרים במרץ גם עשרות בני נוער ממודיעין ויפו. 55 בני נוער בגילאי 14-18 עובדים במקום, כאשר 18 מתוכם הם תושבי מודיעין. הם מגיעים למחזורים בני שבועיים, חלקם נשארים לעבוד במשך שני מחזורים ומשתכרים אמנם את שכר המינימום, אבל לא שכר המינימום של בני נוער אלא של מבוגרים – למעלה מ-25 שקל לשעה. כמעט אלף בני נוער כאלה מעסיקה רשות העתיקות במהלך חופשת הקיץ, באתרים שונים ברחבי המדינה.
גילי שטרן, רכז הנחלה ברשות העתיקות, מספר על הפרויקט: "תמיד היו יוזמות מקומיות של העסקת בני נוער בחפירות. מנהלי המחוזות תמיד היו בקשר עם הרשויות המקומיות אז לאורך השנים תמיד הועסקו בני נוער. עם כניסתו לתפקיד של מנהל הרשות החדש ישראל חסון, הוא שם את הנושא במקום מרכזי וזה גדל מספרית".
מלבד התועלת שבכוח האדם הנוסף, שטרן ומדריכיו מתייחסים לנושא העסקת בני הנוער כאל משהו גדול בהרבה מעוד קבוצת חופרים המסייעת לארכיאולוגים: "יש בהחלט מטרה לחבר בין בני נוער מרקעים שונים. החבר'ה מהקהילה האתיופית ביפו שעובדים כאן עכשיו, היה לי מאוד חשוב ליצור אינטגרציה ביניהם לבין הנערים ממודיעין, להוציא אותם מההסתגרות בתוך עצמם".
ואיך עובדת האינטגרציה הזאת בשטח?
"האמת שזה עובד טוב מאוד, עם כל הקושי. לא אגיד שאין התנגדויות, אבל רואים פירות טובים".
* * *
יום העבודה של בני הנוער נמשך שמונה שעות, אולם מתחיל בשעה מאוד מוקדמת. ב-6:00 הם כבר מגיעים לראש הגבעה הסמוכה לעיר, שם מקבלים אותם שטרן ומדריכיו המגיעים מרקע של הדרכות נוער למיניהן. הבוקר נפתח ב"מעגל בוקר" עם מתיחות ושחרור ואם יש זמן משתדל שטרן לייצר מדי פעם גם "מעגל מסאז'" המוני. "הרוב המוחלט של החבר'ה הם חב'רה רציניים. יש התמודדויות חינוכיות של נוער. צריך לדעת איך לדבר איתו, איך לא להעלות לא את הפיוז שלא ייסגר. מצד שני, אתה גם רואה איך אווירה חיובית מצליחה להעלות את המורל".
המדריכים החינוכיים צמודים לבני הנוער במשך היום, מעבירים שיעורי תוכן והרצאות ומקיימים שיחות אישיות. "זה לא אלמנטרי", אומר שטרן. "מאוד בקלות נוער יכול להפוך לרובוט או להישבר אחרי יומיים. גם המדריכים שלנו צריכים לשרוד כאן את הקושי הפיזי עם החום והאבק והלכלוך ולדעת איך להיות כל היום על חיוך מול הנוער. הם חייבים, זה מה שמדרבן את הנוער".
כמה מהם מתייאשים מהקושי ועוזבים?
"אין לנו כאלה שנושרים. הם יודעים למה הם באים וכן, קשה להם. אנחנו עושים ריאיונות וסוג של הכנה לפני ההעסקה. יש לנו חבר'ה שעבדו בשנה שעברה ומביאים איתם חבר שהם מבטיחים שהוא רציני. לא הייתי יכול להחזיק פה רכבת של נוער שבא והולך. הם יכולים לבוא מהבטן-גב של המחנה של תנועת הנוער או לפני חופשת עם חברים, אבל כשהם כאן הם מאוד רציניים. לדעתי זה מדהים לראות אותם עם מכושים ומעדרים, עובדים קשה ואחר כך הולכים ליהנות עם הכסף. בהתחלה אתה רואה חלק מהם מתלהבים ועובדים בטירוף וצריך להרגיע אותם אחרת תוך שעה הם יתפרקו. אחרים אני צריך לשכנע לעבוד עם כפפות, אחרת למחרת הם יהיו מכוסים ביבלות".
* * *
בתוך אחד החדרים ההולכים ונחשפים אני מוצא את נדב כהן בן ה-18 ממודיעין. כהן הוא בוגר ישיבת בני עקיבא בעיר, אותו אני תופס כשהוא עובד עם שני מכושים במקביל. "הגעתי לכאן דרך סבתא שלי ששמעה על זה מחברים שלה ברשות העתיקות. עבדתי כבר במלצרות, אבל העבודה פה היא גם כיף וגם כסף טוב יחסית. אם זה קשה? תלוי איך אתה מסתכל על זה. אני מסתכל רק על הטוב. גם כשאגדל לא אעבוד בשום עבודה שלא איהנה ממנה".
אנו ממשיכים הלאה בין חלקי האתר העצום, בין שרידי המגדלים המבוצרים שהגנו על החווה לגדר המקיפה בור מים עמוק במיוחד שנחשף במקרה כאשר אחד מגלגליו של הטרקטור שקע לתוכו. תשעה מטר עומקו של הבור והיום יירדו לתוכו הארכיאולוגים לראשונה ומי יודע מי יימצא בתוכו. לא רחוק משם אני מוצא את עירד הרמן בן ה-17 הלומד בתיכון יחד, כשהוא מטאטא את הרצפה עליה צעדו אבותינו לפני אלפיים שנים. עבור הרמן זאת השנה השנייה שהוא משתתף בחפירות במהלך חופשת הקיץ. "בשנה שעברה ראיתי את הפרסום על זה באינטרנט והשנה באתי שוב. מה יש לי לעשות בבית? להיות מול המחשב או להתעסק עם מתמטיקה? עדיף לבוא לכאן ולעשות משהו משמעותי. אני פה נטו בשביל הכיף, לא בשביל הכסף. הייתי מגיע גם אם זה היה בהתנדבות".
"באמת? היית מגיע בהתנדבות?", מתפלא גילי שטרן, "אזכור את זה לשנה הבאה..".
* * *
כמה מטרים מהרמן המודיעיני מתגלגלות מצחוק שלוש בנות 14 מיפו, בעוד הן עובדות במרץ ומכוש וטוריות בידן. עדי מספרת שמעולם לא החזיקה מכוש לפני ואילו רחלי מספרת בחיוך שהגיעה לכאן בעיקר בשביל הידע, לאחר שכבר מגיל צעיר התעניינה בהיסטוריה. "זה לא קשה לנו, בעיקר כיף. אנחנו משתפות פעולה עם החבר'ה ממודיעין. בעיקר חופרות להם את הראש…"
יום עבודה של שמונה שעות שמתחיל מוקדם מאוד בבוקר
כמה עשרות מטרים משלוש היפואיות החינניות עובדים לא ממש במרץ עוד קבוצה של חבר'ה מהקהילה האתיופית ביפו. "באנו בשביל הכסף, ברור. אלא למה נבוא..אם קשה? כן. חם ויש אבק ולכלוך ומלא חרקים..".
בעידן בו אחד המאפיינים העיקריים של בני נוער, מלבד הפרצוף הדבוק למסך כלשהו, הוא החיבור הקבוע לאוזניות לשמיעת מוזיקה, מתברר כי תוכנית האינטגרציה של גילי שטרן פועלת גם בתחום הזה. "הם מביאים איתם את הבוקסה שלהם וכל אחד עם המוזיקה שלו. פה אתה שומע ראפ ואחר בא עם טראנס ועוד מישהו עם רוק. אנחנו גורמים להם להוריד את הווליום קצת בשביל הבטיחות, אבל על הדרך לומדים כולם לעשות רוטציה בין הסגנונות ונחשפים למוזיקה ולתרבות שכל אחד מביא איתו".
החפירות בחורבת אשון. חוויה שהיאם גם חברתית וגם היסטורית . צילום רשות העתיקות
