שחר אוחנה, בן 17 מניל"י שסבל משיתוק מוחין והיה חניך בסניף מודיעין של "כנפיים של קרמבו", נחנק במהלך הנסיעה חזרה לביתו מבית הספק לחינוך מיוחד בו למד בירושלים ולאחר מספר ימי אשפוז הלך לעולמו.

המשטרה פתחה בחקירת האירוע, אולם כבר כעת קשה להבין כיצד נער נקלע למצב חירום רפואי במהלך הנסיעה מבלי שאיש ישים לב לכך. לימור, אמו של שחר, סיפרה ל"ידיעות אחרונות" כי בשעות הערב הגיע שחר לביתו כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק ונשימה. אביו של שחר החל מיד בפעולות החייאה והוא הועבר במהירות לטיפול נמרץ. הרופאים אמרו למשפחה כי שחר נקלע למצב של מוות מוחי מכיוון שלא הגיע חמצן למוחו במשך זמן ממושך, וכעבור מספר ימי אשפוז הוא נפטר. האם העלתה טענות קשות כנגד חברת ההסעות ושאלה כיצד יכול להיות כי נער מקיא ונחנק במהלך הנסיעה מבלי שהמלווים יבחינו בכך.

שחר, שנולד עם שיתוק מוחין, היה משותק מהצוואר ומטה ולא יכל להזיז את גפיו. בנוסף הוא גם לא יכל לדבר, אך מי שהכירו אותו מספרים כי הבין והרגיש הכל ומצא את הדרכים לתקשר. אחת מאלו שהכירו את שחר היא בת חן גזלה, רכזת צרכים מיוחדים במחוז השפלה בתנועת כנפיים של קרמבו, שהכירה אותו ואת משפחתו עוד מהשנים בהן התגוררו בירושלים עד שעברו ליישוב ניל"י ולסניף מודיעין של התנועה בתחילת השנה שעברה.

"שחר היה נער עם חיוך שהלך לפניו" היא מספרת. "כשהיה לו טוב הוא חייך. מבחינתו של שחר לא היה דבר כזה שהוא לא מסוגל לעשות משהו. בעזרת הרבה אנשים טובים הוא מצא דרך לעשות כל דבר שיכל. לדוגמא, רק לא מזמן הוא הצליח לצייר בעזרת החונכים שלנו שהתקינו לו מתקן מיוחד על ראשו. גם כשלכולם היה מצב רוח רע, הוא חייך. אפילו אם מצבו לא היה טוב באותו יום. זה היה שחר. הוא חווה את הכל. לא היה משהו שהוא לא עשה ובמחנה הקיץ האחרון הוא זכה לרכב על אופניים".

איך התקבלה הבשורה בסניף שלכם?

"כששמענו ששחר מאושפז יצאה משלחת של חונכים מהסניף לבקר אותו עם מכתבים שהחניכים והחונכים כתבו לו. באותו ביקור כבר מצבו הדרדר והרופאים הזעיקו את המשפחה לשם. השבוע, אחרי שהוא נפטר, כל הפעולה בסניף הייתה לזכרו ועליו. קראנו לפעולה "פעולת החיוכים" על שם החיוך הכובש והשמחה שכל כך אפיינו אותו והפיצו אור ושמחה בכל פעולה. זה המסר בעצם, להעביר את החיוך הזה הלאה. הרבה פעמים ראינו אותו מחייך ואמרנו לעצמנו: "אם הוא מחייך, אז אני לא אחייך?"

בעיריית מודיעין מסבירים כי "על פי משרד החינוך המלווה לילדים בעלי מוגבלויות בהסעות יהיה נוכח בכל מהלך ההסעה ויחזיק בידיו את רשימת התלמידים המיועדים להיות מוסעים באותה הסעה הכוללת שמות, כתובות, מספרי טלפון חיוניים, נקודת האיסוף ונקודת ההורדה. על המלווה לסייע לתלמידים לעלות לרכב ולרדת ממנו בנקודות שנקבעו מראש. בעת הנסיעה עליו לשבת עם התלמידים ליד פתח היציאה והכניסה של הרכב ולהקפיד שכולם יושבים במקומותיהם חגורים בחגורות בטיחות. המלווה יקפיד שהתלמידים ירדו מהרכב בפתח הגן/בית הספר או בנקודת ההורדה שסוכמה מראש במקום שלא דורש חציית כביש כדי להגיע ליעד. בסיום ההסעה יבדוק המלווה אם לא נשאר תלמיד בתוך הרכב ועליו לדווח לעירייה ובמקביל למנהל המסגרת החינוכית על תופעות ועל אירועים חריגים המתרחשים במהלך הנסיעה".

בתמונה: שחר אוחנה המנוח. אביו ניסה להצילו ולא הצליח (צילום מדף הפייסבוק)