אחד הבילויים החביבים עלי ביותר הוא לשוחח עם נהגי מוניות. ביום שבו יהיה לי כסף לבזבז אני אקפיד לבלות לפחות שעה ביום בנסיעות במוניות, רק כדי לפטפט עם הנהג בדרך ליעד. נהגי מוניות הם יצורים מסתוריים, שמסתירים מאחורי חזות בנאלית עולם ומלואו. רק צריך לדעת להמתין בסבלנות עד שהם יסכימו לחשוף את כל הסודות שהם שומרים בקנאות.

לצערי, בהיותי בת נוער בלי יותר מדי כסף, כמעט בכל הזדמנות אני בוחרת בתחבורה הציבורית (רכבות, אוטובוסים, מוניות שירות…) על פני המונית מהסיבה הפשוטה שאין לי כסף לבזבז. אך בערך אחת לחצי שנה, כשיש אירוע יוצא דופן במיוחד, אני זוכה להתענג על נסיעה במונית.

כמו שקרה ביום שישי האחרון. בסוף השבוע יצאתי עם חברה לתל אביב להופעה מסוימת שהתקיימה בשישי בלילה. התכנון היה להגיע למקום ולחזור לישון בבית קרוב משפחה של החברה במקום לחפש דרך להתנייד באמצע הלילה מתל אביב למודיעין. בהיעדר תחבורה ציבורית בשבת סיכמנו מראש שנתפוס מונית וכך היה – יצאנו מהמקום, תפסנו מונית עוברת אורח וכיוונו את הנהג לכתובת היעד.

* * *

נהגי המוניות הפטפטנים מתחלקים לשני סוגים: אלה שיפתחו בשיחה במידה והלקוח ייראה מעוניין, ואלה שיפתחו במונולוג מתחילת הנסיעה ועד סופה בלי קשר לדעת הנוסע. לשמחתי, הנהג שלקח אותנו היה מהסוג שני, החביב עלי. בחצי דקה הראשונה של תחילת הנסיעה אני וחברתי דיברנו על הנוער של היום ובעיקר קיטרנו עליו, כי זה הרבה יותר כיפי ומתבקש. ברגע שהנהג קלט את נושא השיחה הוא הצטרף בשמחה ובששון וחלק אתנו את דעתו על כל בעיות העולם בזו אחר זו:

"אני אגיד לך מה הבעיה עם נוער. אתם שותים, והמחירים עכשיו הם גבוהים וזה בעיה. אם אני הייתי יכול הייתי מוריד את המחיר, כי מישהו מגיע לבר והוא רואה שכוס אחת זה 70 שקלים אז לפני זה הוא שותה קולה, מגיע למועדון, דופק ראש ואז אני צריך לקחת אותו הביתה, ואני אומר לך זה לא בסדר מה שהולך במדינה הזו". אני לא בטוחה עד לזמן כתיבת שורות אלו מה בדיוק הוא ניסה להגיד. יכול להיות שהוא התכוון שבני נוער שותים יותר מדי ויכול שהוא התכוון לכך שמחירי האלכוהול גבוהים מדי.

כך או כך, היה מאד מעניין לשמוע לאז זה יתקדם לכן החלטתי לשתף פעולה: "אבל אתה יודע, זה לא רק בישראל, זו בעיה בכל העולם". והוא משיב מיד: "אה, אבל אני לא אכפת לי מכל העולם. את יודעת למה? אני אגיד לך למה. כי הם, לכל העולם אין אויבים. אני אומר לך, אני הייתי בלבנון, ואני הייתי בעזה, וזה אין בשום מקום אחר. רק כאן זה ככה, בכל העולם אין מלחמות, אבל כאן יש, רק כאן מנסים להרוג אנשים".

בניסיון לנחם אותו קצת ניסיתי להשוות את המצב בינינו לבין שאר העולם: "אולי אין להם מלחמות אבל גם שם אנשים מתים. תמיד יהיה משהו שיהרוג בני אדם". ותשובתו :"מה כבר יש? מחלות? אין, זה כבר לא הורג אנשים. הרפואה היום, היא התקדמה. היום יש אולי שתי מחלות שאי אפשר לרפא. אחד זה סרטן והשני זה סוכר (סכרת?) אבל גם מאלה אנשים כבר לא מתים. ועכשיו בגלל זה, יש יותר מדי אנשים בעולם וזה בעיה. כי את יודעת, כדור הארץ מתחמם, וזה לא טוב. אף אחד לא מת, וכל החום הזה פוגע בכדור הארץ, ואפילו אומרים שבעוד מאה שנה כבר לא תהיה שמש, ולכי תדעי מה יהיה כאן עם הילדים שלך, ושלי, והנכדים שלהם".

* * *

בנקודה הזו, לצערי, כבר הגענו ליעדנו ונאלצנו לשלם ולהיפרד לשלום מהנהג וזה היה סוף הדיאלוג בינינו. אני והנהג ההוא רחוקים זה מזו שנות אור, ולמרות זאת נהניתי להקשיב לו במשך חצי שעה כמו שלא נהניתי כבר הרבה הרבה זמן. לעתים קרובות האנשים הקטנים, אלה שלעולם לא ציפיתם מהם לכלום, הם אלו שיגרמו לכם לאושר בלתי מוסבר שיישאר אתכם לכל היום. אז בפעם הבאה שיוצא לכם להיפגש עם נהג מונית, נסו לדובב אותו. מי יודע אילו פניני חוכמה תרוויחו מהנסיעה.

(צילום מתוך סיינפלד)