אלפי בני נוער בכל העולם המתינו בדריכות ל-3 בינואר – התאריך שבו פירסם אירגוןFRC (FIRST Robotics Competition) את המשימה השנתית שעליה יתחרו הרובוטים שיבנו הקבוצות. הפירסום נקרא "קיקאוף" והוא משודר סימולטנית לכל העולם באמצעות האינטרנט. גם חברי שלוש הקבוצות המקומיות (אליסיום ממו"ר, פרימו מעירוני ב' וספייקס מתיכון עתיד בלוד) התכנסו כדי לחגוג את האירוע ולשמוע – סוף סוף – מה יעשו בחודש וחצי הקרובים.
משימת השנה נקראת Recycle Rush . בתמצית – זה מה שהרובוטים יצטרכו לעשות במשחק: המטרה היא לבנות מגדלים מארגזים, על ראשם להניח פח מיחזור, ולתוכו להכניס "אטריות בריכה". המשחק דורש כרגיל שיתוף פעולה במסגרת "ברית" עם קבוצות אחרות. בשונה משנים קודמות, המערכה השנה לא תתמקד במלחמה בין הרובוטים, היות ואיסוף הנקודות אפשרי בדרכים אחרות של עמידה במשימה.
"מה שיפה במשחק השנה הוא שלא אומרים לנו מה לעשות", אומרת שילת קליינשטיין, קפטנית אליסיום. "כשמגיעים לתחרות מגלים שיש מאה רעיונות שונים ואסטרטגיות איך לנצח".
מיד לאחר הקיקאוף החלו חברי הקבוצות בדיונים קדחתניים כדי לבחור אסטרטגיה ואת המערכות בהן ישתמשו לבניית הרובוט. לרשותם עומדים כאמור שישה שבועות. ב-18.2 בחצות יאספו הרובוטים ויפגשו את בעליהם רק בשלושת ימי התחרות (הנקראים "העונה") בהיכל הספורט היד אליהו. שש הקבוצות שיקבלו באירוע את הניקוד הגבוה ביותר יוכלו לייצג את ישראל באליפות העולם, שנערכת מדי קיץ בסנט לואיס. חוץ משלוש הקבוצות המקומיות יש עוד 53 קבוצות ברחבי הארץ, כך שהסיכויים מראש קשים.
מה שלום אליסיום?
הקבוצה הוותיקה ביותר באיזור היא "אליסיום 1937" (המספר ליד השם הוא המספר הסידורי העולמי שניתן עם ייסוד הקבוצה. המספר הנמוך ביותר מייצג לפיכך את הקבוצה הוותיקה ביותר). בשנה שעברה הגיעו האליסיומים למקום החמישי בדירוג הארצי, אבל הפסידו ברבע גמר. יחד עם זאת הם קיבלו את פרס ה-Inspiration engineering שזיכה אותם בנסיעה לתחרות הבינלאומית בארצות הברית, שם דורגו במקום ה-23 מתוך מאה קבוצות בבית שלהם.
בשנה שעברה השתייכה הקפטנית קליינשטיין לצוות תוכנה ואלקטרוניקה והגשת פרסים. לאחר שצברה ניסיון בעבודה עם אנשים ולמדה להביע מה היא רוצה בפני אחרים ולגרום לזה לקרות, קיבלה את תפקיד הקפטנית. "היום אני מבינה טוב יותר איך הדברים עובדים בעולם האמיתי", היא מספרת. "התפתחתי ואני מכירה את עצמי הרבה יותר טוב ויכולה לקחת על עצמי תפקיד ניהולי וביצועי. הדבר הכי כיף בעבודה שלנו היא העבודה הקבוצתית ושיתוף הפעולה בין חברי הקבוצה והמנטורים, הכיף להיות במסגרת שכולם רוצים להצליח יחד".
למה החלטת להישאר שנה נוספת בנבחרת?
"אני פוגשת מגוון רחב של אנשים שמגיעים ממגמות שונות ואנשים שלא הייתי מכירה בשום דרך אחרת, צברתי חוויות שלא הייתי חווה במקום אחר, עבדתי עם מהנדסים, למדתי להשתמש במברגה ולהלחים. אני מאמינה שהפרויקט הזה מדהים בין היתר כי הוא גם עוזר לקהילה".
מה דעתך על שינוי גישת המשחק?
"אני אוהבת את הרעיון שהברית עובדת בשביל עצמה ולא צריכה למנוע מברית נגדית להרוויח פחות נקודות. הדגש השנה הוא פחות על הגנה אלא על עבודת צוות בתוך הנבחרת שלנו".
תומר וולדמן, סגן ראש צוות שיווק בנבחרת אליסיום, מספר כי במסגרת הפקת הלקחים הם מתכננים השנה לשתף ולערב את החברים החדשים באופן משמעותי יותר ולהכשירם לשנה הבאה, לשים דגש גדול יותר על לוחות זמנים ועמידה בהם וחיזוק הגיבוש הקבוצתי.
מה היו התחושות לפני הקיקאוף?
"התכוננו נפשית לחוסר שינה, לחץ ועומס. היינו עסוקים בתהיות מה הולך להיות במשחק, ואת מידת ההתרגשות אי אפשר לתאר במילים".
מה נשמע בפרימו?
זו השנה השלישית שבה משתתפת בתחרות הקבוצה הצעירה באיזור – פרימו 4586 של עירוני ב'. בשנה הראשונה זכתה הקבוצה בפרס היוקרתי רוקי אולסטאטר (Rookie All Star), וייצגה את ישראל בתחרות הבינלאומית השנתית בארה"ב, שם הוענק לה פרס רוקי אינספרישין (Rookie Inspiration). בשנה השנייה זכתה פרימו בפרס השופטים (the Judge's Award).
מור בורשטיין, תלמידת י"ב וקפטנית הנבחרת, מספרת כי בכל פעם שהם מקבלים לראשונה את המשימה וצופים בסרטון המשחק לכולם המשימה נראית קשה מדי, בלתי מובנית ו"כולם מאיימים לפרוש". אבל אחרי שיושבים על החוקים, קוראים את כל הספר מספר פעמים – 70 עמודים, מבינים יחד את הדברים בסוף הערב (11 בלילה) הכול נראה פחות מפחיד ומוזר.
מה העניינים ספייקס?
הקבוצה השלישית, ספייקס 2212, ממוקמת אמנם בתיכון עתיד בלוד, אך רבים מחבריה מגיעים ממודיעין ויישובי האיזור. כזו היא הקפטנית חן בלאבן (שלצדה הקפטן השותף הוא עידו רוזנבאום).
על הקיקאוף מספרים אמיר דה-האס ורוני דיין, מצוות המדיה של ספייקס: "ההתרגשות הייתה בשיאה. כל היום שלפני כן חיכינו לזה, וכשהאירוע הגיע אמרנו לעצמנו "סוף סוף הכול מתחיל. עונת הבנייה מתחילה. לפני שהוקרן הסרטון עשינו שיחת הפקת לקחים משנה שעברה וכיצד להשתפר עוד לפני שידענו מה יהיה המשחק".
שישה שבועות של עבודה בלתי נפסקת, יומיומית, בנוסף ללימודים. נשמע קשה. איך שורדים?
"זה לא ככה, זה כיף לא נורמלי. עובדים, נהנים, אנחנו עושים הכול יחד. לומדים דברים חדשים יחד, אוכלים יחד, לומדים למבחנים בבית ספר יחד וככה הופכים לחברים הכי טובים".
שאיפות לשנה הקרובה?
"להגיע כמה שיותר גבוה עם הרובוט וגם חשוב לנו לשמור על ערכי פירסט – לעזור אחד לשני. נמשיך לעזור לקבוצות אחרות כמו שעשינו בעבר ונמשיך להתנדב במועדון בלוד, שם אנו מסייעים לילדים להכין שיעורי בית".
(צילום פרטי)
