בדרכנו לירושלים בכביש שער הגיא החדש, בן שלושת נתיבי הנסיעה לכל כיוון, לפני מנהרות הראל החדשות, אנחנו חולפים על פני המועצה המקומית השכנה לכפר אבו גוש, ששמה הוא "קריית יערים". שמה האחר של המועצה הזו, שמאוכלסת על ידי אוכלוסיה חרדית, הוא " קריית טלז-סטון", שם שבודאי אינו מצלצל כשם ישראלי ומעורר תהיות לגבי משמעותו.
ראשיתו של המקום בעת החדשה מחזיר אותנו לשנות ה- 30 של המאה הקודמת, כאשר הקרקעות באזור נרכשו על ידי איש עסקים יהודי, על מנת שבמקום תבנה "עיר גנים" בתכנונו של אדריכל ערי הגנים המפורסם באותם שנים, ריכארד קאופמן. בסופו של דבר תוכנית זו לא יצאה לפועל, ולאחר שנים עברו הזכויות והבעלות על הקרקע ליהודי אמריקאי בשם ארווינג סטון. באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת, מימן ארווינג סטון מכספו, את הקמתה של שכונת מגורים שיועדה לאוכלוסייה חרדית. שכונה זו נקראה "קריית טלז-סטון", כאשר טלז הוא שמה של ישיבת טלז שבליטא (שהועתקה לאחר מלחמת העולם השנייה לקליבלנד אוהיו). השם סטון, נוסף על מנת להנציח את שמו של מי שמימן את הקמת השכונה, הנדבן ארווינג סטון. מהיכן השם העברי קריית יערים? המקום מזוהה עם אחת מארבעת ערי הגבעונים, עמם קשרו בני ישראל ברית, וכמקום אליו הובא ארון הברית לאחר שהושב משבי הפלשתים.
מכאן עובר סיפורנו אל סטון אחר, גם הוא יהודי אמריקאי, והוא האלוף דוד (מיקי) מרכוס (סטון), ששמו קשור למקום בקשר טרגי. עם פרוץ מלחמת העצמאות, לאחר החלטת כ"ט בנובמבר שקבעה ששטח המנדט הבריטי יחולק לשני לאומים יהודי וערבי, הבינו ראשי ההגנה והפלמ"ח, כמו גם ראשי הנהגת הישוב היהודי ובראשם דוד בן גוריון, שיכולות הלחימה בערבים חייבות לעבור שינוי. שיטות הפעולה שהיו נהוגות עד לאותה עת, קרי פעולות מגננה או התקפה, בקבוצות קטנות עם פיקוד זוטר יחסית, לא יעמדו במבחן של מלחמה כוללת כנגד מספר צבאות ערביים בו זמנית. בשלהי שנת 1947 נשלח לארה"ב, שלמה שמיר (לימים אלוף בצה"ל ומפקדו השני של חיל הים), במטרה לגייס קצינים בכירים בעלי ניסיון קרבי שהצטבר במהלך שירותם במלחמת העולם השנייה. הישגו של שמיר היה דל למדי, והיחיד שנענה לבקשתו היה קצין בדרגת קולונל בצבא האמריקאי בשם מיקי סטון. סטון הגיע ארצה בראשית שנת 1948 וסייע בגיבוש קורסי הדרכה לקצינים בהגנה ובפלמ"ח, ביניהם קורס מפקדי גדודים (עד אז, הקורס הבכיר ביותר אותו סיימו קציני הפלמ"ח, היה קורס מפקדי מחלקות). בתאריך 28 במאי 1948, יום נפילתו של הרובע היהודי לידי הלגיון הירדני, מינה דוד בן גוריון את מיקי סטון למפקד חזית ירושלים, והעניק לו דרגת אלוף. בכך הפך מיקי סטון שאימץ את השם העברי דוד מרכוס, לאלוף הראשון בצה"ל, שפקודת הקמתו התפרסמה שלושה ימים לאחר מכן. בתפקידו כמפקד חזית ירושלים, הוכפפו אליו חטיבת עציוני בפיקודו של דוד שאלתיאל, שתחום אחריותה כלל את ההגנה על העיר ירושלים, כולל הרובע היהודי, וחטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין, שתחום אחריותה כלל את פריצתה של הדרך לירושלים, וההגנה עליה על מנת לאפשר את הקשר השוטף בין העיר שהייתה נצורה, לשפלה.
פלישת צבאות ערביים שהחלה בתאריך 15 במאי 1948, וקרבות הבלימה הקשים שניהל מולם צה"ל, שכלל תחת ארגון אחד את לוחמי ההגנה, הפלמ"ח ואת מרבית לוחמי האצ"ל, שחקו הן את צה"ל והן את הצבאות הפולשים. שחיקה הדדית זו הביאה בלחצו של המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט (שנרצח מספר חודשים לאחר מכן), לכינונה של ההפוגה הראשונה. הפוגה זו החלה בתאריך 11 ביוני 1948, ומשכה המתוכנן היה 30 יום. כניסתה לתוקף של הפוגה זו, נכרכה במותו הטרגי של דוד מרכוס. לפני עלות השחר, אור ל- 11 ביוני, יצא האלוף מרכוס מהאוהל שלו במחנהו ליד אבו גוש (כיום בתחומי הישוב קריית יערים), והודיע על כך לשומר המחנה. ככל הנראה חילופי שומרים שהתרחשו באותה עת, והכוננות המרבית שהונהגה באותו בוקר, מחשש שהערבים יפרו את ההפוגה המוכרזת, עוררה את חשדו של השומר המחליף, שהבחין בלילה ערפילי ללא ירח, בדמות שמתקרבת למרכז המחנה. השומר קרא לדמות לעצור, ומרכוס ענה לו באנגלית. השומר שחשד שמא זהו ערבי שעונה לו באנגלית, ירה והרג את דוד מרכוס בו במקום.
הודעה על מותו נמסרה לאלמנתו אמה מרכוס, ששהתה בביתם בניו יורק, וגופתו הוטסה לארה"ב והוא נקבר בבית הספר לקצינים בארה"ב, ווסט פוינט.
לזכרו הוקמה אנדרטה בקרבת המקום בו הוא נהרג בשוגג, ועליה נכתב: "לזכר 31459 אלוף דוד (מיקי) מרקוס, שנפל במלחמת הקוממיות ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.48) היה נאמן לעמו היהודי ולארצו האמריקאנית". האנדרטה נמצאת בתחומי הישוב קריית יערים בצידו הצפוני.
הכותב: חיים סופר הוא מדריך טיולים מוסמך Soffer.haim@gmail.com
בתמונה האנדרטה לזכרו של דוד (מיקי) מרכוס שנהרג בשוגג (צילום חיים סופר)
