כשאילן בן סעדון, סגן ראש העיר ומי שעמד בראש רשימת "אילן למודיעין", ראה כי ככל שהבחירות מתקרבות מפלס המתיחות עולה, הוא גם הבין שכדאי ל"שמן" את המערכת, לחדד ולחזק דברים, להוריד לחצים ולחבר בין הפעילים. "הלכנו לבחירות כקבוצה אידיאולוגית וצריך היה לעשות חיזוקים כדי להגביר את שיתוף הפעולה בין כולם ואת הגיבוש, להיות יותר חדים ולמנוע טעויות שעלולות להרוס ולפגוע בנו בבחירות" הוא אומר. 'אנחנו' העבירו לנו פעילות שהשתתפו בה כשלושים איש, בה למשל משחקי העברת כדור ומשחקי מנהיגות, שהביאו לדינאמיקה קבוצתית יותר טובה. זה הצליח לאחד את הקבוצה, לעשות את המכונה יותר משומנת, ואני בטוח שהלכידות תרמה להישג של ארבעה מנדטים בבחירות. הצלחה של כל פרויקט תלויה באנשים ובשיתוף הפעולה ביניהם והסדנה נתנה את הכלים המתאימים".

לתת לעובדים הרגשה טובה

"אנחנו" עליה מדבר בן סעדון, היא חברה שהוקמה על ידי שלוש אמהות צעירות ממודיעין שהן חברות ולכולן מכנה משותף: שלושתן עבדו בתנועות נוער: טל צנציפר, בת 28, נשואה ואם לאריאל, מתגוררת במודיעין מגיל 12, למעט תקופה של כמה שנים בבאר שבע לצורך לימודים. יש לה תואר ראשון בחינוך ובעבודה סוציאלית וכעת היא לומדת ייעוץ חינוכי באוניברסיטה העברית. צנציפר עבדה בתנועת נוער כרכזת בבאר שבע ובהמשך ברחובות עם נוער בסיכון ועם שנת השירות של התנועה. טל לוי דיאמנשטיין מנילי, נשואה ואם ליובל בת שלוש. לוי למדה באוניברסיטה הפתוחה מדעי החברה ועבדה כרכזת מחוז בתנועת הנוער בית"ר, לאחר תקופת עבודה כעוזרת מקצועית של שאול מופז בהיותו שר התחבורה. לוי הכירה את עדי עוזרי, הצלע השלישית בחבורה, בנסיעה משותפת לקורס להנחיית קבוצות מטעם תנועות הנוער. עוזרי, במקור ממבשרת, מתגוררת בכפר רות. היא  בת שלושים ואימא לרוני. למדה חינוך מיוחד במכללת תל חי, גרה ארבע שנים בצפון הארץ והתנדבה בעמותת "איילים" המעודדת התיישבות ומעורבות בחברה. כיום היא לומדת לתואר שני בלימודי משפחה במכללה למנהל.

איך הגעתן לרעיון לפתח סדנאות?

טל לוי: "לפני כשנה הפסקתי לעבוד בבית"ר, קשה לאימא צעירה לעבוד בתנועת נוער כי כל הפעילות היא אחה"צ וראיתי את בתי רק בסופי השבוע. כשעבדתי כמנהלת מחליפה בחנות בקניון הבחנתי בעייפות החומר של המוכרות ובכך שמשקיעים בשכבת ההנהלה אבל לא בעובדים הזוטרים שלא זוכים ליחס. מזה התחיל אצלי העניין בהעצמת עובדים. ידעתי שצריך לעשות משהו וידעתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים ולגרום להם להרגיש טוב. רציתי להיות עצמאית כי קשה לי עם מסגרות. כשסיימתי לעבוד בחנות טל ועדי היו בחופשת לידה וכשביקרתי אותן חשבתי שהן נורא דומות. רציתי לעשות איתן משהו. הן לא הכירו אחת את השנייה אבל הייתה כימיה מיידית, זו הייתה צומת

העבודה בתנועת נוער, הן ממשיכות לספר, היא לא פשוטה: יש הרבה סניפים, צריך הרבה ידע ארגוני והלקוחות תובעניים, צריך גם לאתר את החבר'ה הטובים ולשכנע אותם להדריך בחינם. "ניהלנו כמה תחומים במקביל וזה דורש המון מיומנויות". טל צנציפר: "ראיתי שלידע שצברתי אין מחיר. בארגונים ובמוסדות יש קיבעון אבל בתנועת נוער צריך כל הזמן לחדש, לחשוב, להתאים ללקוח, לגיל ולרקע". טל לוי: "אתה מתעסק בהעצמה, גורם לנוער להרגיש חשוב. אנחנו באנו ממקום של העצמה ודחיפה להגשמה דרך חוויה ובהעברת הדרכה. ישבנו וחשבנו איך מתרגמים את הניסיון שלנו לשוק הפרטי, לעבוד ולהרוויח בשעות שלנו". חלוקת העבודה ביניהן ברורה: טל צנציפר ועדי עוסקות בפיתוח ההדרכה והסדנאות וטל לוי בשיווק ובקשרי לקוחות, ה"פנים" של החברה.

מי הלקוחות שלכן?

טל לוי: "'אנחנו' עובדת עם עסקים בינוניים וגם עם משפחות ובונה להן סדנה, בינתיים חד פעמית, שתתאים לצרכיהם, בהתאם לתחומים שאותו לקוח רוצה לחזק וליחסי האנוש ויחסי הכוחות בצוות".

עם תוכנית אישית

שלוש הבנות חוזרות ומדגישות שלא מדובר בסתם יום כיף לעובדים אלא במשהו שיש לו מטרה מוגדרת, כמו חיזוק היחסים הבין אישיים, שיתוף פעולה, הקטנת מתחים, תקשורת. יש שלד כללי ועליו בונים תכנית אישית לכל לקוח. משתמשים גם בציוד כמו חישוקים, גלגלים וכדורים, שמסייעים להעברת התוכן. טל לוי: "העברנו סדנה בסטודיו סי במודיעין, שם העובדים עובדים במשמרות ולכן אינם בקשרי עבודה אחד עם השני. היה חסר חיבור בין העובדים ולא היו קשרים אישיים. שם שמנו דגש על העמקת ההיכרות והשותפות. חברות הצוות הופתעו לשמוע דברים שהן לא ידעו אחת על השנייה והתגובות שלהן היו מאד משמעותיות. הם אמרו לנו שהסדנה עשתה פלאים לקשר היום יומי".

גם ביישוב הקהילתי ענתות הן העבירו סדנה לכל המתנדבים ביישוב. רחלי ידיד מענתות, חברה בועדת הקליטה ביישוב, מספרת: "נבחר אצלנו ועד חדש ליישוב. יש הרבה ועדות ובכולן מתנדבים וריכזו את כולם כדי להציג את התוכנית החדשה ואת חלוקת הכספים. ענתות בנויה מכמה שלבים, מוותיקים ועד חדשים, ותמיד בכל שלב אמרו על אנשי השלבים האחרים שהם לא עושים כלום. המנהל החדש של הועד הזמין את "אנחנו" ולאחר שהצגנו את עצמנו הן עשו הפעלה. כולנו אנשים בני ארבעים פלוס, עייפים ורק רוצים לברוח הביתה והחלטנו שניתן לזה עשר דקות ואז נברח. הן הקפיצו והפעילו אותנו, בין היתר הן נתנו לנו חישוק והיינו צריכים להחזיק אותו באצבעות ולהעלות אותו כמה שיותר גבוה, צריך היה לעשות את זה באותה מהירות ובאותו קצב אחרת זה לא מצליח וזה דרש שיתוף פעולה. הפעילות המשותפת הביאה לתובנה שהביחד וההתנדבות זה למען כל הקהילה, היינו המון אנשים עם מטרה אחת, זה היה לב העניין. זה היה מרתק ומצחיק".

השינוי המשיך גם הלאה?

"בתחילת אותו ערב הייתה לכל ועדה מטרה: להוציא כמה שיותר כסף מהוועד המנהל. ההפעלה הקפיצה את זה למשהו חברתי חזק, הן הדגישו את ההבנה של מה אנחנו עושים שם. יש לנו פייסבוק יישובי והגבנו שם לזה. הפעילות עברה לכל היישוב והתגובות שלהם חיממו את הלב. זה נתן אפקט יישובי בגלל המסקנות שהגענו אליהן. כולם הבינו שהתרומה חשובה, מכל השלבים ומכל השכבות. זה חידד דברים שאחרת לא היינו מגיעים אליהם".

לגבש את המשפחה

ענבל יאיר מגבעתיים (30) פנתה אליהן מסיבה אחרת. היא רצתה לחגוג לאמה יום הולדת מיוחד, אירוע שיגבש את המשפחה, ייתן חוויה ויחזק את הקשר ואת התקשורת במשפחה. כאן מדובר על סדנה שהערך המוסף שלה הוא לחבר בין בני המשפחה ולעזור להכירם מחדש, במקום להוציא כסף על חגיגה משפחתית שחוזרת על עצמה מידי שנה. "הגעתי אליהן דרך פייסבוק ואהבתי את הגישה החינוכית" מספרת ענבל. "גם אני מגיעה מעולם ההדרכה ואהבתי את הפרקטיות שלהן. חיפשתי ליום ההולדת של אימא שלי משהו מעבר לפעילות השגרתית של שוב ללכת למסעדה. האמת היא שבהתחלה בכלל חשבתי להזמין אותן לעסק של בעלי שיש לו סוכנות ביטוח אבל מאד התחברתי לסדנה והחלטתי ללכת על זה ליום ההולדת. לא מזיק למשפחה לדבר, לשמוע ולהתגבש לא דרך אוכל או טיולים. זה גיבוש עם העצמה. היינו שמונה מבוגרים וחמישה ילדים והסדנה נמשכה כשלוש שעות. היו משחקים של שיתוף פעולה, לעשות ביחד דברים, להשתמש בקבוצה ככוח. למשל, עמדנו במעגל והחזקנו ידיים, היינו צריכים לצאת מהמעגל הפנימי למעגל חיצוני בלי לעזוב את הידיים, או למשל הייתה משימה שאחד רק מדבר והשני רק מקבל הוראות. עלתה מערכת היחסים במשפחה – מי יותר ומי פחות שתלטן, לא צפו דברים שלא ידענו עליהם כי אין אצלנו הרבה אינטריגות אך זו הייתה חוויה. היו הרבה חיוכים, צחוקים והנאה, התגבשנו כקבוצה וכל אחד גם קיבל העצמה אישית".

לא חששת שיצוצו דברים שיסכנו את היחסים במשפחה?

"התכנים שעוסקים בהם הם לא עמוקים. משפחה עם הרבה בעיות מראש לא תלך לדבר כזה ומצד שני אם מישהו באמת צריך התערבות של בעל מקצוע זה יכול לתת לו את הטריגר לזה. הסדנה הועברה מאד בעדינות, ברגישות ובחוכמה על מנת שאף אחד לא ייפגע מהתכנים שעוברים".

אין חשש שסדנה כזאת תגרום למשברים משפחתיים ולסערת רגשות. אתן הרי לא מוסמכות לתת טיפול משפחתי?

עדי: "לא ניקח לסדנה כזו משפחה במשבר. אני לומדת את הנושא, אנחנו עורכות שיחה מקדימה ואני יכולה לזהות את הגבולות למה לא להיכנס. בפגישה המקדימה אנחנו מבררות את הדברים לעומק. בכלל, גם בכל קבוצה אחרת אנחנו מבררות מראש מי המשתתפים, אם יש ביניהם נכים או דתיים, למשל, בעלי רגישויות מיוחדות". טל לוי  מוסיפה: "החוויה היא קלילה גם אם מדובר בתהליכים. בשלוש שעות אפשר לעשות טיפול נקודתי לדברים מסוימים ואנחנו גם עושות תיאום ציפיות עם המשתתפים. לאחרונה קיבלנו פנייה מהורים שמתגרשים בצורה טובה להעביר סדנה, יש להם ילדים בגילאי 9, 13, 15 והם מבקשים סדנת תקשורת, זה לא טיפול משפחתי ואין לנו הסמכה לזה. כך גם לגבי עסק שנמצא בקשיים – אנחנו לא יכולות לעשות ייעוץ ארגוני אלא רק לעזור להוציא את הראש מעל למים, זה בא בנוסף לטיפול".

עדי מסבירה שהכלי שלהן הוא הקבוצה, בין אם מדובר במשפחה או בצוות, "נותנים חיזוק של קבוצה קיימת או גיבוש של קבוצה חדשה. ההורים שלי, למשל, חגגו את יום הנישואים הארבעים וארבעה ואנחנו עושים להם משחקים וחידונים מהנים שייתנו גם זיכרון משפחתי, זו סדנה של הנאה משפחתית".

אז מדובר בסדנה שלא נכנסת לעומק הדברים אלא עוזרת מעל לפני השטח ונותנת הרגשה טובה?

עדי: "הסדנה כרגע היא חד פעמית למרות שאנחנו חושבות גם על משהו תהליכי, אך גם כך האפקט הוא ארוך טווח. כשמתחילים לשחק נוצר קשר, זה פותח פתח. כל מתודה בסדנה יש מאחוריה מטרה, למשל במשחקים שצריך בהם אסטרטגיה נדרשת תקשורת בין האנשים כדי לעבוד יחד. הצוותים בעסקים הם מאד דינאמיים ולכן צריך לחזור על הסדנה ואפשר גם בכל פעם לעבוד על משהו אחר – גיבוש, העצמה, תקשורת. אפשר לתת כל פעם זווית שונה. אין מדובר בסתם עוד יום כיף לעובדים שנהוג במקומות עבודה רבים. אנחנו מעבירות הרבה תכנים ומנסות לתת פתרון יצירתי". טל לוי: "אנחנו מכריחות אנשים ליצור קשר, להתנסות בעבודה משותפת ולחוות חווית הצלחה עם אנשים אחרים בעבודה. הסדנה לא נוגעת בעצבים החשופים אבל אני מאמינה שכל אחד רוצה להרגיש חשוב בעבודה, לא משנה כמה הוא מרוויח, וחשוב לו שיהיו לו חברים בעבודה. גם מלצרית או מקפלת בגדים שעוברת את הסדנה, למרות שהיא חד פעמית, לומדת שאפשר אחרת. זה כבר עניין של בחירה מה כל אחד בוחר לעשות עם זה הלאה. הרעיון שלנו הוא להעצים אותם ולתת להם חוויות שיאפשרו להם ליהנות יותר מהחיים. בהתחלה קשה לנו לשכנע עסקים שהם צריכים אותנו, אבל אחרי סדנאות אנשים אומרים לנו "איך לא עשיתי את זה קודם?". 

(צילום: אינגריד מולר)