ישר ראו עלי שאני לא מבין כלום בהלכות נענוע לולב. כשעברתי ליד דוכני האתרוגים ביריד ארבעת המינים במודיעין עילית, ומתוך נימוס מאולץ של זר, חילוני בג'ינס שנקלע לעיר חרדית, שאלתי "כמה?" כשאני מצביע על האתרוגים שהונחו בקפידה על השולחן נחים על רשת ספוגית ורודה להגנה. "שמונים שקל למרוקאים", פסק המוכר, צעיר חובש כיפה סרוגה.
"מה מרוקאים?", לא הבנתי. "גם באתרוגים יש עדות?" והמוכר: "כן, זה זן מרוקאי הוא הכי טוב והכי יקר. יש לי גם זנים ישראליים רגילים בשישים שקלים. רוצה?". "שמונים שקל בשביל פרי הדר? מה קרה?" אני עושה עצמי מופתע. "הלו, זה מחיר מעולה ממש בזול. יש גם באלפיים שקלים ואפילו יותר".
עשיתי את הפרצוף הכי לא מרוצה שאני יודע לעשות. "תיכף אני אחזור". המשכתי בסיבוב לכיוון הלולבים והערבות כשהבחור צועק אחרי "אל תשכח, אני כאן!"?
מודיעין עילית בערב חג הסוכות היא עיר בתזזית. ברחבה הגדולה של המרכז המסחרי בכניסה לעיר התרוצצו מאות אנשים ומיהרו לסידורים אחרונים להספיק עוד לגמור את הסוכה ולבישולים. השעה עשר בבוקר ולידי מעמיס על גג רכבו מישהו מיוזע ערימת כפות תמרים כסכך לסוכה, כשהוא באטרף, "עוד לא בניתי, נו קדימה תעמיס על האוטו", הוא מעיר למוכר הסכך, שקושר את הכפות ועוזר לו לגרור.
ברירת המחדל של בחירת ארבעת המינים הוא הגבר החרדי המצוי. לכן רוב רובם של הנוכחים בשוק ארבעת המינים הם גברים, חלקם שולפים זכוכית מגדלת, חלקם מסתפקים במשקפי הראיה, העיקר לבדוק טוב טוב את כשרות הענף ואת הפרי, שחס וחלילה לא יהיו פגומים, שכן מצוות ארבעת המינים מחייבת מאד שתהיה לפי כל כללי המהדרין.
מרדכי עומד לידי, בודק ברצינות גמורה את ה"שפיץ" של הלולב. "אסור שהוא יהיה שבור או קטוע. חייב להיות מושלם" הוא עונה לי תוך כדי בדיקה, ולא מעניין אותו בכלל שחילוני בג'ינס מתעניין פתאום בלולבים.
לידו ניצב גבר שמחזיק ילד קטן: "אתה רואה משה כמה ערבות יש כאן?" הוא מצביע על הדוכן העמוס בענפים, הקטנצ'יק, אולי בן חמש-שש, מביט בלא יותר מדי עניין ואומר לאב: "איפה?", בחצי אדישות. "הנה משה" האב מצביע שוב על הדוכן, "בוא נלך אבא חם לי!" מסכם הילד את הטיול שנכפה עליו כנראה.
חזרתי לבחור הדתי לאומי עם האתרוגים, "נו מה החלטת?" הוא שואל. ואני, כמו יהודי אמיתי, עונה בשאלה: "אם צריך פרי הדר למצווה אז למה לקחת דווקא אתרוג? אני יכול לקחת לימון או קלמנטינה? יש לי עץ לימון בגינה". הוא מביט בי משתאה. אולי על עזות המצח של השאלה ההלכתית ולא יודע אם לצחוק או לענות, ומחליט כפשרה עם עצמו לשתוק.
בתמונה: לולב זה על שום מה? בואו נבדוק זאת לעומק (צילום: יהודה גולן)
