במרכז המסחרי של כפר האורנים, בקומה הראשונה, עולה ריח ענוג של עוגיות טריות, המושך כל מי שעובר בסביבה, להיכנס, להציץ ולטעום. אתי סיאני (48, לשעבר "עוגה עוגה") וענת קסירר (40, "ענתוש"), עד לא מזמן בעלות עסקים נפרדים לאפיית עוגות ועוגיות, (ענתו'ש עם התמחות בקישוטי בצק סוכר ואתי שהתמחתה באפייה ביתית משובחת), עמדו כל אחת בפני מכת גורל שמנעה ממנה להמשיך בעיסוקה. אחרי 16 שנים של עסק מצליח לאפיית עוגות ועוגיות שפעל מביתה בלפיד, נאלצה סיאני למכור את ביתה בעקבות גירושיה ולפנותו על מנת להתחלק ברכוש עם בעלה לשעבר. בכך התקרב אל קיצו העסק המשגשג וסיאני נותרה אובדת עצות להיכן תעבור ומאיפה תשיג את התקציב לשכור מקום ולהקים את העסק מחדש. במקביל ענתו'ש, שסגרה לפני 4 שנים את החנות במרכז לב העמק במודיעין בה פעלה והעבירה סדנאות בצק סוכר לילדים ומבוגרים, המשיכה באפיית עוגות מקושטות מביתה, אולם מצבה הרפואי לא אפשר לה להחזיק לבדה שוב בעסק תובעני הכולל עבודה פיזית במטבח, סדנאות וקייטרינג. הקרדיט לקשר ביניהן נתון דווקא למארק צוקרברג או יותר נכון לפייסבוק.

הצעה בבקבוק וירטואלי

"אנחנו מכירות הרבה שנים כקולגות לאפיית עוגות" מספרת ענת'וש. "הקשר החל לפני כשבע שנים כשאתי ביקשה שאכין לה פרחים לעוגות חתונה, היות והיא אינה יודעת לפסל. במקביל אני הייתי מפנה אליה כשביקשו לקנות אצלי עוגות מוס וגם נהגתי לקנות אצלה סופגניות שאני כל כך אוהבת לאכול אבל לא יודעת להכין. אנשים לא כל כך הבינו במשך השנים את הפרגון בינינו ואת העובדה שאנו שולחות לקוחות זו לזו. בקיץ אתי ניסתה ליזום במשותף פתיחת קייטנה ביחד אך הרעיון לא יצא לפועל, מה שכן, כאן כנראה נבט זרע השיתוף שחיכה לרגע הנכון להיוולד."

אתי: "במשך 16 שנים עבדתי באפיית עוגות ששיווקתי מהבית וגם דרך בתי עסק. כמו ענת שילבתי קייטנות וסדנאות אפיה ובישול. לפני 4 שנים התגרשתי ונשארתי בבית עם 4 ילדים. לאחרונה הגרוש שלי ביקש למכור את חלקו בבית. היות והעסק התנהל מהבית ולא הייתה לי אפשרות להעבירו למקום אחר, נאלצתי לחפש פתרון. בין האפשרויות חשבתי להפוך לשכירה או אפילו לעשות שינוי תחום. בין היתר העליתי  בסוף ינואר לפייסבוק פוסט מהלב, מתוך חוזק ולא מתוך חולשה, החלטתי לשים את הנתונים מול האנשים בלי להחביא את הבעייתיות בה אני נמצאת."

התגובות לפוסט שהיה ישיר ומהלב, לא איחרו לבוא והפתיעו מאד. "ישבתי המומה מול המסך ולא הפסקתי לבכות מכמות האהבה שהורעפה עליי" מספרת אתי. "חשפתי את מטרתי למצוא את עצמי מבחינה עסקית. שוקדת על מציאת פתרון הולם, מחפשת דרכים להבנות מחדש. התחילו לפוצץ אותי בפרגון וגם בתמיכה והצעות. ענת שלחה לי הודעה "בואי תעבדי אצלי במטבח שבביתי" אך זה נראה לי רחוק להגיע עד ניל''י ואז הצעתי לה "בואי נקים עסק משותף" וכך עלה הרעיון לאחד כוחות ולפתוח קונדיטוריה משותפת. "ב-17 במאי העמיסו המובילים 16 שנים של "עוגה עוגה" בדרך להתחלה חדשה עם ענתו'ש.

לישון עם ספר אפייה

אתי סיאני, יתומה מאב מגיל 4, נדדה כילדה עם אמה ושני אחיה בכל הארץ. אחרי נישואיה ולידת 3 ילדים עברה עם בעלה ללפיד, וכאן נולד הילד הרביעי. כיום הבכורה בת 22.5, שני הבנים חיילים והקטן מסיים יסודי. "בתיכון למדתי גרפיקה ואומנות, אחרי הצבא למדתי נגרות ועסקתי בגרפיקה. אחרי לידת הילדים בחרתי לעסוק במה שאני הכי אוהבת לעשות, לבשל ולאפות. בתור ילדה תמיד אהבתי להיות במטבח, אני מהילדות שהלכו לישון עם ספר אפייה ליד המיטה. בעסק שהקמתי אפיתי את כל סוגי העוגות, מעוגיות עד מוסים ועוגות מעוצבות. תוך כדי נישואיי חיפשתי תשובות לשאלות קיומיות ולאט לאט התחלתי בתהליך של חזרה בתשובה, מתוך חיפוש משמעות בחיי. שמרתי שבת, הייתי בלנית במקווה, ואז הבנתי שמבחינתי משהו בדרך הזו לא נכון. האמונה התחזקה בלב אבל היא פנימית ואין צורך בחיצוניות. באותה תקופה לא הגבלתי את ילדיי להתנהל עפ אמונתי, בסופו של דבר התהליך הסתיים אחרי שהתגרשתי."

"בתקופה שהחזקתי בעסק לאפיית עוגות, אפשר היה לראות את העסקים שלי ושל ענתו'ש כמתחרים, שתינו שיווקנו עוגות באזור מודיעין, אך האישיות שלנו לא בנויה לתחרות". ענת: "גם כיום כשפונים אליי לבקש עוגה ואין לי אפשרות להכין אני מפנה הלאה. אני מאד מפרגנת לאחרים".

הבעל תרם את הכליה

ענתו'ש קסירר, אם לשלישיה (2 בנים ובת) כיום בני 13.5, סגרה לפני 4 שנים את החנות שבה פעלה במרכז לב העמק במודיעין, בגלל הנסיבות הרפואיות הקשות המלוות את חייה. "באותה שנה הייתי מאושפזת 5 פעמים והרופאים אסרו עליי להמשיך לעבוד בלחץ ובעומס רב בחנות, שמא אאבד את הכליה שלי. הכל החל אחרי לידת השלישיה, אז סבלתי מרעלת הריון שהובילה לקריסת מערכות ובסופה יצאתי הביתה מביה''ח עם 3 ילדים ופחות 2 כליות. במשך שנתיים עברתי טיפולי דיאליזה עד שהמצב החמיר ולפני 12 שנים נאלצתי לעבור השתלת כליה מתרומתו של דודי בעלי. במשך השנים אפיתי עוגות מעוצבות מהבית, עם דגש רב על פיסולי סוכר.

לפני תשע שנים פתחתי חנות בשילת ובסופה הגוף קרס מהעומס. כשאני נכנסת לעבודה אני שוכחת לפעמים לאכול, ללכת לשירותים, הגעתי ל- 46 ק''ג ובסוף אותה תקופה, סגרתי את המקום. כאמור גם הניסיון השני, לפתוח לפני כ- 5 שנים מקום במודיעין עלה לי בבריאות ולכן קצת היססתי לאחרונה אם להיכנס שוב לעסק תובעני. אחרי הנפילה בפעם הקודמת היו לי המון חששות ולא היו לי תכניות להיכנס למקום חדש, אך אחרי התייעצות עם דודי בעלי וגם לפי תחושת הבטן שלי, נראה לי מתאים לצאת להרפתקה חדשה עם אתי. ההתלבטות היא בין הגשמת החלום לפתוח מקום, לאפות, למכור ולעצב עוגות לבין הפחד לפגוע שוב בבריאותי. ככל שהשנים עוברות הפחד גדל כי הכליה לא נהיית יותר חזקה. אלא שהפעם אתי הבטיחה להשגיח עליי…" אתי: "אני מאד מחוברת לרוחניות וריפוי טבעי. החלטתי להעביר מהם גם לענת. אני מאד אוהבת לשלב את החומר עם הרוח. אני מרגישה שאני מעבירה את הריפוי דרך העשייה שלי. כאילו שאני מכינה את העוגיות לילדים שלי. ודרך כל אחד מהחומרים עוברים כוחות מהנשמה שלי. במקביל לפתיחת העסק החדש והזוגיות החדשה עם ענת התחלתי גם זוגיות חדשה".

לא מפחיד לפתוח עסק עם מישהי שמצבה הבריאותי לא טוב?

ענת: "אמרתי לאתי שאני במקומה לא הייתי נכנסת לעסק חדש עם מישהי כמוני, רק בחודש האחרון עברתי צינתור ובקרוב אני צריכה לעבור ניתוח. מצבי הבריאותי לא יקל עליה."

אתי: "החלטנו מראש לדבר על כל הקשיים. כשענת שאלה אותי אם איני מפחדת להיכנס איתה לעסק, אמרתי לה שכמובן שיש חשש, אך האינטואיציה שלי גרמה לי להרגיש שאני מאד סומכת עליה, חשתי יותר את החוזקות שלה, סוג של חיבור נשמתי. אני מרגישה כמו אחותה הגדולה. יש דברים יותר מדהימים מאשר הבעיות הרפואיות שהפכו להיות שוליות. כשהיא עברה לאחרונה את הצנתור, השלישיה שלה היו אצלי. הפכנו להיות חברים, יוצאים יחד לבלות עם בני הזוג שהתחברו ואפילו הילדים התחברו. אני כל כך מרגישה את החיבור הזה של שתי נשים עצמאיות במלא מובן המילה, לאו דווקא עסקית ועכשיו אנחנו מעצימות זו את זו. אני רואה בנו סוג של דוגמא לאחרים."

מתוק מכל הלב

השבוע נערכה הפתיחה הרשמית של המקום החדש "אתי וענתו'ש" והבנות מתכננות להפעיל את המקום כל יום מבוקר עד ערב. במקום החדש ימכרו עוגיות מאפה בית שהן מכינות במקום, משילוב של מתכונים משותפים, עוגות מעוצבות, קישים, מקלות מלוחים, בורקסים ובסופ''ש גם לחמים. אתי: "אנחנו מאד זורמות עם הבקשות- בל''ג בעומר נכנסה מישהי לבקש בצק לסאג' להכנת פיתות, מיד הכנתי לה בצק שמרים במקום".

במטבח הגדול הן מתרוצצות מצד לצד, מתרגלות למיקום הכלים החדש. אתי: "עלינו להכיר את המקום ולהתרגל לנהלי העבודה לפני שנגדל הלאה. הגישה של שתינו לחיים, לבוא בלי אגו, להתחבר לנשמה לכל אדם בלי קשר למעמדו, ההשתדלות שלי כאדם לראות את הפנימיות של מי שעומד מולי. זה גם מושך אלינו אנשים שמרגישים את האהבה שאנחנו מקרינות".

ענתוש: "אנחנו נותנות באמת מכל הלב, אני מעבירה בהתנדבות סדנאות לילדים חולי סרטן ודיאליזה, ואתי מתנדבת בעמותה של גילה אלמגור, תורמת כל חודש עוגות לילדים החוגגים יום הולדת. בשבוע שעבר הכנו עוגת יומולדת לילדי בר המצווה בבית עדן לילדים פגועים ברמלה. קהילת יוזמ''ה אימצו את המקום ופנו אליי לפני 12 שנה ומאז ועד היום אני תורמת להם עוגה גדולה ומעוצבת כל שנה. הילדים שלנו מתלהבים וגאים בעסק החדש. אנחנו מפעילות גם קייטרינג לאירועים, עד עכשיו עשינו זאת כל אחת לבד, ועכשיו אנחנו מגדילות את גודל האירועים. בסך הכל לאורך הדרך שלנו ב- 16-18 שנים אחרונות כל אחת התמודדה עם קשיים רבים, ובסופו של דבר דרכנו נווטה כך שנתחבר ונוכל לתמוך זו בזו בבניית עסק, שבו לא תהיה כל המעמסה על אחת מאתנו בלבד אלא נתחלק בכך יחד". 

(צילום: אינגריד מולר)