חגיגות יום ההולדת ה-50 הפכו בשנים האחרונות לאירוע של ממש עבור רבים מאיתנו, אולם בעוד חלקנו בוחרים בטיול מפנק לחו"ל או חוויה ייחודית אחרת, יש מי שלוקח את האירוע עד לקצה.
תכירו את טל כרמל, תושב מכבים שפרש משירות קבע ועוסק כיום בתזונה ואימון ריצה, שלרגל יום הולדתו ה-50 המתקרב בחר לרוץ 50 ריצות מרתון במשך 52 שבועות. את האתגר הפרטי שלו החל כרמל בפברואר השנה, ומאז כבר הספיק לסיים 18 ריצות בנות 42 קילומטר, אותן הוא עורך גם באופן פרטי ולא בתחרויות רשמיות. את המסע, על כל רגעיו, הוא מתעד בעמוד הפייסבוק שלו וזוכה לתגובות נלהבות מאלפי עוקבים.
ריצה במקום פסיכולוג
כרמל, בן 49, נשוי ואב לשני ילדים, השתחרר מצה"ל בדרגת אל"מ לאחר ששימש כראש מחלקת תורת לחימה באגף המבצעים. קודם לכן כיהן כרמל בתפקיד מפקד חטיבת הערבה, קצין אג"ם של עוצבת אדום ומפקד גדוד שקד.
מזה כ-15 שנים שהוא עוסק ב"ספורט סיבולת", כלשונו, ולפני חמש שנים, לאחר השחרור מצה"ל, פנה כרמל ללימודי תזונה. "זה התחיל מריצות ארוכות", הוא מספר, "מרתונים, אולטרא מרתונים, ומשם הדרך הייתה קצרה. עשיתי מספר תחרויות איש הברזל ולפני שנה וחצי החלטתי שאני רוצה להתמקד בריצה, כי ענף הרכיבה הוא מסוכן ופחות אהבתי אותו. אני מוצא יותר רוגע ושלווה בריצה. למעשה, אני רץ כבר שנים ומוצא בזה סוג של פסיכולוג. זמן שלי עם עצמי. זמן איכות".
למה החלטת לרוץ 50 ריצות מרתון במשך שנה?
"חשבתי איך אני סוגר את העשור החמישי של חיי, החלטתי שאני רוצה משהו אתגרי והחלטתי לרוץ 50 מרתונים במהלך השנה הזאת. מכיוון שיש 52 שבועות בשנה זה יוצא מרתון כמעט כל שבוע. בחלק מהמרתונים אני משתתף בתחרויות קיימות, ורובם הם מרתונים עצמאיים שלי. החלטתי בתחילת הדרך שכל מסלול שאני עושה יהיה מסלול שונה, אני לא חוזר על אותו מסלול פעמיים, בעיקר בשביל הגיוון והכיף. אני מנסה גם להכניס כל מיני ערכים, ערך מוסף לריצות האלה. למשל, היום רצתי את המרתון ה-18 שלי, ולפני שבוע רצתי את המרתון ה-16 שלי. את הריצה ה-17 לא רצתי ויש לכך סיבה. לפני תקופה קצרה נחשפתי למישהי ששכלה את הבת שלה, טליה שואן, ממחלת הסרטן לפני חמש שנים. היא פנתה אלי בבקשה שאקדיש לבת שלה את המרתון ה-17, כי היא נפטרה שבועיים לפני יום ההולדת ה-17. אמרתי לה 'אין בעיה, תרוצו איתי את 17 הקילומטרים האחרונים שאותם נקדיש לטליה'. המרוץ לזכרה יתקיים ב-1.7 ופתחנו את זה כאירוע לציבור. זאת דוגמה לערך מוסף שאני מוצא לריצות".
כיאה לאתגר מטורף שכזה, לא תמיד הכל הולך חלק עבור כרמל. "היו לי שני מרתונים שלא הצלחתי לסיים", הוא מספר, "אחד בגלל שחוויתי איזשהו קושי במרוץ בשטח שלא הייתי ערוך אליו, והחלטתי בצורה מודעת לחתוך אחרי 24 קילומטר ולא לסיים אותו כדי שלא יפגע בי בהמשך. את המרוץ השני הפסקתי אחרי 25 קילומטר כי לא התחבר לי, אבל כבר גישרתי על הפער הזה. הייתה פעם אחת שרצתי שני מרתונים בשבוע, וחסר לי מרתון כדי אחד להשלים".
היות ואת מרבית הריצות עורך כרמל לבדו, נדרשת כאן הכנה מראש. "אני מתכנן את הריצה על מפה במחשב שלי. אני בונה את המסלול על מפה במחשב ומסתנכרן עם השעון. עכשיו, כשהטמפרטורות עולות, אני משתדל לעשות הקפות שבסופן אני מגיע לנקודה מסוימת שבה יש מים ומזון טכני. לפעמים אני עושה ריצת כוכב – יש לי נקודת מוצא אליה אני חוזר כמה פעמים ושם אני משאיר את המים שלי, משקאות איזוטוניים ומזון טכני שיאפשר לי לסיים את הריצה".
איך מתמודדים עם המעמסה הגופנית הגדולה של ריצת מרתון כל שבוע?
"זאת מעמסה גדולה, אבל אני בונה את תוכנית האימונים השבועית שלי באופן כזה שאצליח להתאושש מהר. הקטנתי את העומסים שהייתי רגיל אליהם. אני משתדל לרוץ את המרתונים בקצבים שיאפשרו לי להתאושש. אני רץ בקצב כזה שמאפשר לי לחזור ולתפקד רגיל די מהר. כתזונאי, אני דואג לאכול כמו שצריך ולהבין את הגוף כמו שצריך. מעבר לכך, אני מטופל ב'מדיקס' במודיעין, מרפאת ספורט ששם אני עושה טיפולי תחזוקה שבועיים, וזאת גם הזדמנות לפרגן לעסק מעולה שחי ונושם פה במודיעין".
על מה חושבים בריצות כאלה ארוכות?
"קודם כל, אני יכול להגיד לך שאת רוב הריצות אני רץ לבד עם עצמי, וחלק מהריצות פתחתי למשתתפים חיצוניים. לדוגמה, ביום העצמאות עשינו מרתון בספורטק במודיעין. הקפנו אותו 75 פעמים לציון 75 שנה למדינה. הגיעו קרוב ל-30 רצים שרצו איתי. כשאני לבד אני חושב על דברים של היומיום, על דברים שאני רוצה לקדם בעסק ולקדם בחיים. זה כמו פסיכולוג. אני מדבר עם עצמי, חושב, שומע מוזיקה ולא משתעמם. אני נהנה מזה. הרבה אנשים יוצאים מהצבא עם קצת שריטות, סוג של צלקות פנימיות, לא פיזיות, ואתה צריך את הזמן שלך עם עצמך לחשוב ולנקות את הראש. מצאתי את הריצה כסוג של נקודת מפלט".
מה אומרים המשפחה והחברים?
"אשתי אומרת שנפלתי על הראש. היא חיה עם השיגעון הזה כבר כמה שנים. בגדול, יש תגובות לכאן ולכאן. יש כאלה שאומרים 'אתה משוגע', אבל בקטע טוב. יש מדי פעם בדיחות כמו 'הוא נפל על הראש', אבל בסך הכל התגובות מאוד חיוביות".
ואיך אתה מוצא לזה זמן?
"בגדול, אני לא רוצה שזה יעסיק אותי או ישבש לי את הסדר היום, ולכן בסוף זה מתכנס ללו"ז שלי וללו"ז המשפחתי. בשבוע שעבר, למשל, הייתי עם אשתי בפריז ועשיתי את המרתון שם. סיימתי את הריצה לפני שאשתי הספיקה להתעורר בכלל. הכל מותאם לאורח החיים ולסדר היום הרגיל והנורמלי שלי, בלי לשבש את החיים".
