ליגה ארצית דרום, כדורסל, תצא לדרך בעוד חודש ונמרוד כהן, המאמן שעזב את הקווים של מכבי מכבים-רעות כדי להתקדם, מוצא את עצמו ראש בראש מול האקסית. אבל אם נקמה מוגשת קרה, אז כשהוא יהיה בן 45, ילדים ב' שלו יגישו אותה בצלחת עמוקה. אשתקד הוא הוביל את פתח תקווה למקום השלישי, רק כדי לעוף ברבע גמר הפלייאוף. למרות הכל, בהנהלה התלהבו והזמינו עונה נוספת. בליגה שבה מחליפים גרביים כמו מאמנים, מדובר בהישג נאה. חמש שנים בליגה הארצית הופכות אותו כמעט לזקן השבט. אחרי שהוא עשה מקום רביעי עם המכבים כדי להפסיד לקורונה, הצעד וחצי הבא שלו צריך להיות לאומית, לפחות. עכשיו או בעוד עשור.
"יש הרבה שיתופי פעולה. מכבים היא ממש לא יריבה. אני ושלומי (עמר. מאמן מכבי מכבים-רעות. א"ש) בוחנים שחקנים יחד. אני נותן לו עצות, הוא נותן לי עצות, מתלבטים יחד. אני צריך רכז, הוא צריך גבוה".
תעשה לי סדר.
"אני מאמן את מכבי פתח תקווה. במכבים אני מנהל האגודה, בבוגרים סוג של יועץ. יש את ישראל פרץ, יושב ראש האגודה והדמות הבכירה, גם בבוגרים, ויש את שלומי, שהוא המאמן והוא בסוף מחליט. הוא הדמות המקצועית הבכירה".
ניגוד עניינים?
"אני לא רואה התנגשות. אם יהיה משחק על אליפות או ירידת ליגה יכול להיות שתהיה בעייתיות, אבל זה סיכוי של אחד ל. כרגע אני לא מתעסק בזה. אני דואג שמכבים יהיו הכי טובים שאפשר ושמכבי פתח תקווה תהיה הכי טובה שאפשר. המטרות שלנו שונות, למרות ששלומי כמובן שואף לצמרת, והלוואי ששתי הקבוצות יהיו בצמרת".
אין אף שחקן במכבים שהיית לוקח לקבוצה שלך?
"בטח שיש. הייתי לוקח את אלון ניניו, לירז אריאלי, דין אליעזר. ויש עוד כמה, גם חבר'ה צעירים מבטיחים. אבל אני לא נוגע בשחקנים שמכבים רוצים. זה החוק הראשון שלי. לא נוגע, לא מציע. נותן כבוד למקום הזה שגדלתי בו. יש מספיק שחקנים לכולם. כל מאמן רואה מה הוא צריך, מה הוא רוצה, איזו שיטה, איזה אופי יתאים לדינמיקה שהוא רוצה במגרש ובחדר ההלבשה. אז בהרבה מקרים זה לא רק הרמה של השחקן".
נכנעו לגורל
בהובלתו של נמרוד כהן העפילה מכבי מכבים-רעות לליגה הארצית, כדי לרשום פרק חדש בדברי הימים של המועדון. אחרי שלוש שנים סוערות, שכללו מאבקי תחתית, את תואר הפתעת העונה ודרבים שעשו חשק לעוד, המכבית חזרה לליגה א'. אבל כהן רצה להתקדם, בלב כבד הוא המשיך הלאה. הצעות היו לו בשפע, אבל הפור נפל דווקא על מכבי פתח תקווה. צחוק הגורל, מדובר באותה הקבוצה ששרדה על חשבונה של המקומית, בזכות סל אחד קטן. בפעם הבאה שמישהו אומר שהמשחק גמור, תספרו לו את הסיפור הזה. משחק זה משחק, אבל עונה זה עניין אחר לגמרי. אז נמרוד ייצב את השורות, ובתקציב זהה הוליך את פתח תקווה למקום השלישי, כולל ניצחונות על המדורגת ראשונה, שגם עלתה לימים ללאומית. בפלייאוף הקבוצה שלו נכנעה מול אשדוד בשני משחקים כואבים, אבל היא בעיקר נכנעה לגורל, שגבה ממנה שלושה שחקני חמישייה. ככה זה בכדורסל, החיים והמוות ביד טכנאי הרנטגן. אבל קברניטי המועדון, כאמור, בכל זאת ידעו להעריך את ההישג.
"ההנהלה הציבו לי מטרה לסיים בשישייה הראשונה. סייימנו במקום השלישי, עם ניצחונות על הקבוצה שסיימה במקום הראשון. הם היו מאד מבסוטים, במיוחד אחרי עונה שהקבוצה סיימה במרחק סל אחד מלרדת ליגה. במקרה, נגד מכבים-רעות. אם היו מקבלים סל אחד יותר, מכבים הייתה נשארת ופתח תקווה הייתה יורדת. אז בסופו של דבר עם אותו תקציב עשינו שנה שעברה מקום שלישי. לא הלך לנו בפלייאוף, אבל לקחנו את זה בחשבון. הגענו מאד פצועים. מאד. בלי שלושה שחקני חמישייה. הייתה תחושת פספוס מסויימת, כי הרגשנו שהיינו אחת משתיים-שלוש הקבוצות הטובות בליגה, אבל בסדר. יצאנו מהעונה הזאת אופטימיים. הבנו שיש עם מה לעבוד".
עזבת את מכבים כדי להתקדם ואתם עכשיו באותו המקום.
"מקצועית זה היה הצעד הנכון. אני מהמאמנים הוותיקים בליגה הארצית, זאת העונה החמישית שלי. אין הרבה מאמנים חמש עונות בליגה. יש מעט מאמנים, אולי אחד או שניים, שממשיכים לעונה שנייה. רובם הוחלפו. כל שנה כמעט זה ככה. מאמנים לא שורדים שתי עונות באותה קבוצה ברוב המקרים. אם אעשה השנה עוד שנה טובה, זאת יכולה להיות בשבילי מקפצה הלאה".
אילו שינויים עשיתם?
"עשינו שינויים, אבל על אותו תמהיל. התקציב נשאר אותו דבר, אבל בגלל ההצלחה שלנו בשנה שעברה אותם שחקנים דורשים יותר. מצד שני, הבאתי שחקנים שאני מכיר, שהסכימו ללכת אחריי, ושהסכימו קצת לצמצם בדרישות כדי שנחזור לשתף פעולה. שישה שחקנים מובילים נשארו. הבאנו את בר ראובן ששיחק אצלי במכבים בעונה שסיימנו מקום רביעי בארצית, שיחק בקריית מוצקין בצפון ולפני כן בלוד. הוא מאד מתאים לי מקצועית. הבאנו גם את חסון ג'ונסון, ששיחק אצלי במכבים גם באותה עונה נהדרת. הוא חתם אחר כך בליגת העל, אבל לא קיבל שם הזדמנות. הוא גארד אתלטי, מהכושים העבריים. יהיה מעניין. קבוצה טובה".
אליפות מילה גסה?
"השנה הליגה מטורפת. שתי קבוצות בנו משהו מוגזם ביותר. יבנה עם התקציב הכי גבוה, מיליון וחצי, הביאו את טל דן, שחקן ששווה עשרים דקות בליגת העל. שובר שיוויון בליגה הזאת. ובנוסף, עוד שני שחקנים מליגה לאומית. קבוצה בתקציב לא נורמלי לליגה הזאת. וכפר קאסם שהחתימו את דאלייני, מתאזרח טופ ליגה הלאומית, ועוד שלושה שחקנים מהליגה הלאומית. תקציב של מיליון שקל. זה לא באזור של פתח תקווה, ובטח לא של מכבים".
אז אתה מכוון למקום שלישי?
"המטרה של ההנהלה היא להתברג ברביעייה הראשונה בליגה הסדירה, ולהגיע לחצי גמר הפלייאוף. הלוואי ונפתיע. בכדורסל הכל יכול לקרות. גם אם אני אאמן את הקבוצה עם התקציב הכי נמוך בליגה, עם הפערים הכי גדולים בתקציב, בסגל, באיכות, זה לא משנה. אני תמיד מאמין. זה חמש על חמש, אפשר לעשות הכל. אם באותה עונה עם מכבים, בתקציב הכי נמוך בליגה, סיימנו מקום רביעי כשרק הקורונה עצרה אותנו, אז באמת שאפשר לעשות הכל. אני אף פעם לא מצהיר שאני רוצה מקום שלישי. ננסה לעשות הכי טוב שאפשר ולהגיע הכי רחוק שנוכל"
"מחלקת נוער מהחזקות בארץ"
אז הגוף של נמרוד באם המושבות, אבל הלב שלו בעיר העתיד. אם להיות פחות רומנטיים, גם הגוף שלו לפעמים שם. בימים הפתוחים, למשל, שבהם הוא ושלומי עמר עורכים מבחני כניסה לשחקני רכש פוטנציאליים. אבל בתור מנהל מכבי מכבים-רעות יש לו אחריות שחורגת הרבה מעבר לקבוצה הבוגרת. אדרבה, העונה הוא גם מתכוון לאמן את הדור הכי מוכשר שהוא ראה בעשר שנותיו בתפקיד. אבל אחרי שהקים אותה לתחייה והחזיר אותה למקומה הטבעי, למשך שלוש שנים, ועד שעמר עשה את זה שוב, ברור שכהן יעשה הכל כדי שההיסטוריה לא תחזור. זו הבייבי שלו. של כולנו.
"עם התקציב הכי נמוך בליגה בנו משהו יפה. לירז אריאלי חתם, אחד מהבכירים בליגה. בשנים האחרונות הוא עשה גמר פלייאוף עם כפר סבא. זה חיזוק משמעותי. עם עבר בליגת העל ובליגה הלאומית, שחקן מצוין. אז אמנם תקציב הכי נמוך, אבל הפער הוא לא חצי מיליון. הבדל של שחקן או שניים. לפעמים זה יכול לעשות את ההבדל, אבל יש קבוצה חזקה פה. שחקנים מנוסים, צעירים מבטיחים. אני מאמין שיצלחו את המשימה. זה תלוי חיבור. עברתי שנתיים במכבים. שנה אחת אם הקורונה לא עוצרת אותנו זה יכול גם להיגמר בעלייה ללאומית, ושנה אחר כך, עם אותו תקציב בדיוק, זה נגמר בירידת ליגה. אז זה ממש תלוי חיבור. אם הכל מתחבר, אין פציעות, כולם בכושר טוב, משחקים צמודים שמסתיימים בניצחון ולא בהפסד, הכל פתוח. בליגה הארצית גם מקום ראשון נגד קבוצת תחתית לא נגמר עשרים הפרש. הכל צמוד. יש פערים, אבל לא עצומים. עם קצת מזל זה יכול להתפתח לכל המקומות".
יעדים?
"בתור התחלה המטרה היא להישאר בליגה, פלוס לפתח את הצעירים. יש פה חבר'ה צעירים, גם מקומיים, מבטיחים, ושיתוף שלהם חשוב. יש את רועי אביאלי שעלה איתנו לליגה הארצית, בן 21, גדל במודיעין, רועי בראון, בן 22, שגם עלה איתנו, אלון ניניו ממשיך, דין אליעזר חוזר, בן 24, בחור צעיר סך הכל. היה איתנו ארבע עונות, עונה אחת בלוד וחזר. כן חשוב לנו להחזיר את השחקנים הביתה. לבנות זהות".
אלון ניניו הרהר בפרישה, איך שכנעתם אותו להישאר?
"אין מילים לתאר את אלון. הוא יכל לשחק בכל קבוצה בליגה הארצית בשנה שעברה, ובחר לרדת עם מכבים כדי להעלות אותה בחזרה. נכון, הוא חשב לפרוש, אבל הוא החליט עם עצמו שזה עדיין לא הזמן שלו. אין יותר שמחים מאיתנו שהוא החליט להמשיך. הוא יכל לחתום בהרבה מקומות. שחקן בית מהטובים שהיו פה. ברגע שהוא אמר שהוא ממשיך, זה נסגר בתוך כמה דקות. כמה הוא דומיננטי? שנה שעברה היינו הקבוצה הכי חזקה בליגה, אבל לעלות ליגה זה דבר קשה. זה לא מספיק להיות השחקנים הכי טובים, פציעות יכולות להרוס. הנה, אלון ניניו, מול באר יעקב, משחק קובע, היה פצוע ולא שיחק והקבוצה הפסידה. שבוע אחר כך, מול נען, משחק שאסור להפסיד, קלע סל ניצחון בשנייה האחרונה שהבטיח לנו עלייה".
יש לכם עזרה עירונית?
"העירייה משתפת פעולה. אני מאמין שהם ימשיכו ואפילו יותר. ברגע שהם יחליטו שהם רוצים שהקבוצה הזאת תהיה בליגה הלאומית, היא תהיה בליגה הלאומית. השנה הם נכנסו מתחת לאלונקה, גם בנושא מחלקת הנוער. יש עליית מחירים מטורפת, בכל המדינה, וזה משפיע. אם זה הסעות שהתייקרו, שכר מאמנים, שיפוט, רישום. הכל התייקר מאד והעירייה, באמת בצעד יפה מאד, נרתמה. תמיד אפשר יותר, אבל מגיעה מילה טובה".
בסופו של יום, מי שירצה לשרוד יצטרך לעשות את זה בדרך הקשה. כלומר, להשקיע. וזה לא אומר להביא את השחקן הכי יקר. ממילא אחרי שנה, שנתיים, גג שלוש, הוא ימשיך הלאה. זה אומר להביא את המאמן הכי יקר, ולשלוח אותו להתחיל מלמטה. כמה שיותר למטה. כי ההווה הוא עבר עוד לפני שמגיעים לנקודה. ובין עבר לעתיד, אין שאלה. בגלל זה תמצאו את נמרוד כהן גם על הקווים של ילדים ב', כיתה ז'. אם הוא לא יגשים את החלום שלו היום, הוא יגשים אותו בהמשך. וכנראה, יותר טוב, את שלהם.
" אני באמת מאמין שהיא אחת הקבוצות הכי חזקות בארץ. מאמין שבשנתיים הקרובות נגיע איתם לטופ הארצי. המטרה שלי לעבוד איתה מאד חזק, כדי להפוך אותה לטופ ארבע בארץ. קבוצה עם פוטנציאל להגיע לרמות הכי גבוהות. מאמין שיצאו משם, בסוף י"ב, בוגרים ברמה מאד גבוהה. מאז שבאתי למכבים-רעות זאת הקבוצה הכי טובה שראיתי. אני מתכוון לעבוד איתם מאד קשה".
כמה הם בולטים בנוף מחלקת הנוער שלכם?
"הם לא היחידים. יש לנו שלוש עשרה קבוצות, בנינו מחלקת נוער גדולה. קבוצות בכל הרמות, החל מקטסלים וילדים. קבוצות מאד-מאד חזקות, ואני לא אגזים אם אגיד שמהחזקות בארץ. בשנה שעברה כולן סיימו במקום הראשון, בהפרשים אסטרונומיים. אנחנו בוחרים קבוצה או שתיים בכל גיל, כדי לבנות את הקבוצות הכי חזקות עם המאמנים הכי טובים. מאמנים ספציפיים, כדי לשמור על ייחודיות של קצת קבוצות עם מאמנים נבחרים. יש לנו קבוצות בילדים לאומית, שזאת הליגה הראשונה, ח' לאומית, ליגה ראשונה, ט' לאומית, י' לאומית, נוער לאומית, י"ב לאומית. אנחנו בליגות הכי גבוהות בארץ. אנחנו קוצרים את הפירות של עבודה קשה. מכיתה ח' ומעלה כל הקבוצות לאומיות. קבוצות הכי חזקות מאז שהגעתי. אני פה עשר שנים, ולא ראיתי איכות כזאת".
מה קרה?
"האגודה השתדרגה. בעונה האחרונה הכנסנו את מערכת הצילום של מיי פלייס, שגם ההורים נהנים ממנה. הכל מצולם ומי שלא יכול להגיע לראות את המשחק יכול לצפות בשידור. אבל יותר מזה, המאמנים כל הזמן צופים במשחקים ובאימונים. יש להם השתלמויות בנושא הזה. עורכים, מתקנים טעויות. שדרוג מקצועי אדיר. מגיל 11 מצלמים את כל האימונים. רואים מה היה יותר טוב, פחות טוב ומתקנים. ברמה של אימון לאימון. מאמנים יושבים בסוף שבוע ועוברים על הצילומים. כדי לשמור על המקום שהגענו אליו צריך לעבוד. יש לנו את יחידת המצטיינים, אנחנו נותנים אקסטרה אימונים, רן אשר, המאמן המקצועי, מעביר אימונים לשחקנים, השתלמויות למאמנים, נהיינו אגודה גדולה".
מילה לסיום?
"אני רוצה לברך על שנחתם הסכם לשנה נוספת עם CPM, נותן החסות שלנו בשש השנים האחרונות. זה בעצם גם מה שעזר לנו להרכיב קבוצת בוגרים וגם להכניס את השיפורים במחלקת הנוער. הלוואי ויהיו עוד שירצו לקחת חלק בדבר הזה".
