בתום דחיות חוזרות ונשנות הדרבי הגיע העירה. כשמכבי ועוצמה נפגשות יש ריח של שרוף. גם כשהן מדשדשות בשאול התחתיות, ואין להן צורך להוכיח, כי אף אחד לא מצפה, החיכוך בין השתיים מתיך קרחון באנטרטיקה. המכבים התכוננו למשחק כאילו מבצע קדש. יושב הראש, ישראל פרץ, הגיע לאימון והרביץ בשחקנים ציונות, שלומי עמר קרא בינתיים סון דזה והשחקנים הלכו לישון מוקדם. אפילו במאזן 1:16 הם לא יכולים להרשות לעצמם למצמץ. מבט אחורה בטלסקופ מגלה שבאר יעקב חוסמת את שדה הראייה. ובסוף עוד יתברר שהטלסקופ אפילו הפוך.
המכבית הגיעה במומנטום חיובי שנמשך כבר 17 מחזורים, אבל הניצחון היוקרתי על הפועל גזר, בקיבוץ, נסך ביטחון, והניצחון הקליל על כמעט נועלת הטבלה, אליצור לוד, הבטיח רעננות אופטימלית. הקבוצה שירדה לא תסתפק בפחות מלעלות חזרה. אחרי שהוליכה את הטבלה מהפתיחה, היא לא מסוגלת לתפוס סוף אחר.
הדרבי הבטיח עניין, אבל רק בגלל שגורלה של אחת היה מונח על הכף. השנייה הגיעה כדי לקלקל בחדווה. אחרי חודש וחצי של מאבק קבוצתי בקורונה, בעוצמה מודיעין נדרשו להשלים פערים. ארבעה משחקים בתוך שבוע הם הספק נאה בהחלט, אבל יש את העניין הקטן הזה שנקרא תוצאה. מול האחרונה והחברה שלה הספיקו גם אימונים בזום, אבל סגנית המוליכה, באר יעקב, הייתה גדולה על הקבוצה החלודה של סער שגיא ועוזרו אורי צין. המכבים קיוו שהשכנה תפתיע כדי לברוח בפסגה, אבל אף אחד לא ירים גבה אם בעוד שלושים שנה, כשייפתחו הפרוטוקולים מחדר ההלבשה, יתגלה שהיריבה המושבעת בחרה דווקא לשמור את הכוחות. המפגשים בין שתי ענקיות העיר, בעיר של גמדות, כבר סיפקו דרמות למכביר, כולל המשחק האחרון בין השתיים, שנערך באולם הפיס ברעות והסתיים בניצחון צמוד כמו גרביון של המארחת דאז, מכבי מכבים, 59:62. עבור המכבים הייתה זו גולגולת נוספת בחגורה, בדרך, אולי, לליגה הארצית. עוצמה מודיעין אמנם הפסידה, אבל העונה היא כבר רגילה. לא בכדי היא מתבוססת בפופיק של הטבלה, ומוציאה ממנו מוך. עם כל הכבוד לתריסר שחקני המועדון שנמנים על הסגל של הקבוצה הבוגרת, ממי שאך אשתקד עוד שיחקה בליגה הארצית מצפים ליותר. ארבעה הפסדים רצופים בדרבים לאורך שלוש השנים האחרונות הן כמו זיעה על הפרקט שצריך לנקות. המטען הזה לבדו סיפק תמריץ מספק.
המגרש בעירוני א', מגרשה הביתי של עוצמה מודיעין, התמלא באהבת הספורט. כמו שני חברים שנפגשים לשחק בסוני, ואחד חוזר הביתה בוכה. שני חברים, אבל במאות: שחקני מחלקות הנוער, משפחות, מכרים ושוחרי המשחק. כדי להשיג מקום היה צריך לדחוף את מנהל מחלקת הספורט העירונית, עדי דויטש. אחד שאמר "סליחה, המקום הזה שמור", מצא את עצמו עומד. דרבי זה דרבי, ויש לו חוקים משלו, אבל החוק הראשון בכדורסל הוא לשים את הכדור בסל, אפילו בדרבי.
המכבים הוכיחו שהם שיננו אותו. מאה אחוז מהשדה לריצת 6:16 תוך ארבע דקות, כולל ארבע מארבע לשלוש, בהן שלוש משלוש של בן שהם. הביתית יצאה מההלם בעזרת לחץ על כל המגרש, אבל המכבית שמרה חזק. 10:20 בתום הרבע הראשון. הקהל רגש וגעש, המשחק בחיתוליו, רק חסר לו שהוא ייגמר לפני ההפסקה. בבית האוכל מתקרר ונפתלי בנט בביקור בקרמלין. עוצמה מודיעין העלתה הילוך ולקחה את הכדור גם כשלא נתנו לה, אבל המכבית התעלתה לאינטנסיביות הנדרשת. כך, חמש וחצי דקות למחצית, שישה שחקנים השתטחו על הפרקט בניסיון ללקט כדור אבוד, במה שהפך לערימת הילדים הגדולה ביותר מאז גן רחל. המארחת העקשנית נגסה בפער כדי לרדת לחדרי ההלבשה בחד ספרתי, חמש הפרש בלבד. לוח התוצאות הראה 34:29 והאוהדים רצו לשירותים כדי להספיק לחזור בזמן, אבל התור התארך עד החטיבה. המתח דיבר בעיקר בחלק השני. לא סתם דיבר, ליהג ללא דופי. אלון ניניו, קפטן המכבים, נקלע לבעיית עבירות, אבל הוא כן הראה לחברים את הדרך. 13 נקודות קלעה עוצמה ברבע השלישי, ויניב קרליקר ממכבים קלע לבדו 9 נקודות בדרך ל- 19 במשחק כולו, והאורחת יצאה אל המאני טיים ב-42:49. המומנטום של המכבים נמשך עמוק לישורת האחרונה, עם בריחה אכזרית ל-14 פור. סער שגיא ואורי צין שברו את הראש כדי למצוא פתרונות, אבל שלומי עמר הכין שיעורי בית. בכל פעם שעוצמה מודיעין לחצה טיפה על הגז, המכבים התחפשו למשמרות זהב. כשאפילו השחקן ה-12 הרים ידיים, השופט שרק במשרוקית והזמין מונית הביתה. אחרי כל הטררם, הצפוי הפך לעובדה. 57:67 למכבית. מה שהיה הוא שיהיה. ניצחון חמישי ברציפות של המכבית בדרבי. עדיין צריך לנקות את הזיעה מהפרקט, אבל לאף אחד אין מגב. מי יודע כמה זמן יצטרכו לחכות בעוצמה לנקמה. אם היריבה תעלה ליגה זה יצבוט, אבל לפעמים כן יש צדק בכדורסל. ״באנו למשחק קשה, רווי באמוציות ועל היוקרה של הכדורסל בעיר, וניתן היה לחוש את זה על המגרש", סיכם מאמן המנצחת, שלומי עמר. "שחקנים התנפלו על הכדורים ושיחקו עם הלב. היה ברור לי שלעוצמה אין מה להפסיד ושקבוצות באות נגדנו עם עודף מוטיבציה, בטח כשמדובר בדרבי. אני שמח שידענו לשמור על משחק ההגנה המצויין שלנו והורדנו את עוצמה מתחת לשישים נקודות. יש לנו מטרה לשמור על המקום שאנו נמצאים בו, ועברנו עוד משוכה בדרך. מתקדמים ליעד הבא. אני גאה בשחקנים שידעו להתעלות ולשחק את הכדורסל שלנו. שאפו לקבוצה היריבה, שנתנה פייט עם קהל ותפאורה״. עוזר מאמן עוצמה מודיעין, אורי צין, כאב בסיום: "אריאל ארגמן שקלע 14 נקודות ועידן גורן שקלע 18 התעלו, אבל כקבוצה לא היינו טובים מספיק. לא קלענו מספיק וזו התוצאה לצערי".
