רותם גפינוביץ', רוכבת האופניים ממכבים, הגיעה עד הטור דה פראנס, אז למה לא לאולימפיאדת פריז? מבחינה גיאוגרפית, היא הייתה שם, היא כבר מכירה את הדרך. אז שעון החול הולך ואוזל, אבל מדובר באלופת ישראל במרוץ נגד השעון, ארבע פעמים.
אז אחרי שלוש שנים לצד מריאנה ווס, וחמש שנים ב"קניון סראם", קבוצה מהדרג הבכיר ביותר, היא נאלצה להסתפק בחוזה בקבוצה מקצוענית קטנה – "הס סייקלינג" – שמשמעותו גם תחרויות קטנות ונקודות קטנות. אבל איגוד האופניים הרים את הכפפה ושלח אותה לקנדה, להשיג 25 נקודות חשובות לישראל, רגע לפני שהיא מתייצבת לאליפות אירופה בהולנד מול הטובות ביותר, כשגורל המשלחת כולה מונח על כתפיה. שהרי עומר שפירא, שגברה על גפינוביץ' בקרב על הכרטיס לטוקיו, בחרה להקדיש את השנה האחרונה ללידת בתה הבכורה. חובה לציין כי במידה והנבחרת הישראלית תשיג את הקריטריון האולימפי, מקומה של גפינוביץ' לא מובטח והוא תלוי בקברניטיה. עם זאת, אפשר להניח שהרזומה של הרוכבת המקומית, ההיסטורי בקנה מידה מקומי, כמו גם העובדה שהיא נושאת במירב העול, יסייעו להם להגיע למסקנה המתבקשת. ״אני מעדיפה לא לחשוב על זה״, שיתפה גפינוביץ' את תחושותיה טרם אליפות אירופה, ״אני חייבת לשמור כל גרם של אנרגיה פיסית ומנטלית כדי להתמודד עם הלחץ הזה. כל נקודה היא קריטית, ואני מרגישה לגמרי לבד במאבק הזה. הכל עליי״.
הרוכבת האדירה הזאת, השראה לדור הבא, אחת מהגדולות שהיו לנו, סיימה את קטע הרכיבה נגד השעון, בן 29 הקילומטרים באמן, רק במקום ה-26 ובפיגור של יותר מארבע דקות אחרי הראשונה, מרתה רויסר השוויצרית. תוצאה שלא העניקה לנבחרת הישראלית אותה היא מייצגת ניקוד נוסף, והותירה אותה במקום ה-42 בעולם, בהפרש של נקודות בודדות משש מדינות שנאבקות על מקום ברשימת ה-45 למשחקים האולימפיים. דווקא במקצה החזק שלה, כשהחלום מונח על הכף, היא הכזיבה, בעיקר את עצמה. רגע לפני שהיא יוצאת לניסיון נוסף, במקצה מרוץ כביש, עלה חשש שמא לא תספיק לאסוף את השברים. "נתתי את המקסימום וזה עדיין נגמר עם תוצאה מאד לא טובה. אני מאד לא מרוצה, אבל מאמינה שבמרוץ האליפות בשבת אצליח לצאת מכאן עם נקודות כדי להבטיח את הכרטיס האולימפי. אני מרגישה שנקלעתי למעין משחק שבו הסיכויים הם נגדי, אבל אני מסרבת להישבר. מה שמחזיק אותי זה החלום הזה להגיע ולסיים את הקריירה בשיא, באולימפיאדה בפריז״.
מעט מאד דברים יכולים להתחרות בחולם אמיתי, אולי רק מישה ברדוולד ההולנדית, ועוד 45 רוכבות איכותיות. בסופו של יום, רק 57 רוכבות מתוך 110 הצליחו לסיים את המסלול הסיזיפי בן 131 הקילומטרים. רותם גפינוביץ' הייתה אחת מהן. בטור דה פראנס היא פרקה את הכתף ואוזנה נתפרה בבית חולים, אבל היא עלתה על האופניים וניצחה את הגוף כדי לסיים בשן ועין, וכמובן אוזן. העובדה ש-57 רוכבות בלבד מתוך 110 חצו את קו הסיום מעידה על הקצב הגבוה והאיכות שנדרשה. גפינוביץ' התמודדה היטב עד להקפה האחרונה, שאז החלה סדרת התקפות של הרוכבות המובילות. ״המרוץ נפתח בקצב מאד מהיר, לא האמנתי עד כמה. הרמה כאן רק עולה כל הזמן. רציתי לצאת לבריחה, אבל לאור הקצב החלטתי לשמור כוחות, ובאמת בחלק השני של המרוץ כבר הרגשתי טוב יותר. לא חושבת שנתתי מרוץ טוב, אבל עשיתי כל מה שיכולתי״.
אפשר ובדרנטה שבצפון הולנד, במרוץ לא טוב, גפינוביץ' עשתה בדיוק את מה שצריך כדי להציל לישראל ולה את הכרטיס הנשי הבודד שישראל מחזיקה בקושי. מקום 43, שתי דקות ושבע שניות מאחורי אלופת אירופה הטרייה. האם זה יספיק לה כדי להגשים את החלום?
ראשי הנבחרת שיבחו את הופעתה של רותם, והביעו אופטימיות שלאור יכולתה הכרטיס הנשי הישראלי לאולימפיאדה כמעט מובטח: "רותם הביאה לנו הרבה נקודות במרוץ לכרטיס האולימפי עד עכשיו, ואני מאד אופטימי שזה יספיק״, אמר יובל בן מרדכי, המנהל המקצועי של איגוד האופניים. ישראל מובילה בפער נקודות קטן על מספר נבחרות , וגפינוביץ תקיים עוד מספר תחרויות בשבועות הקרובים כדי להבטיח את ההשתתפות של רוכבת ישראלית באולימפיאדת פריז. ״אני מאמינה שנעשה זאת״, סיכמה.
אמונה זה עניין יותר מדבק מהוריאנט הנוכחי של הקורונה, שמדבק בשבעים אחוז יותר מהוריאנט הקודם, שהיה כשלעצמו מדבק בשמונים אחוז יותר מהוריאנט הכמעט מקורי. אשרי המאמינה. גם בזכותה, אחת הילדות שרכבו אתמול בשדרות החשמונאים תחלום יום אחד לרכב בשאנז אליזה.
