ל-מ', שהתגורר במודיעין במשך שנים עד שעבר ליישוב נעלה השכן, יש סיפור חיים שנדמה כי המשכו, בהתמכרות לאלכוהול, היה ברור מאליו.
הוא סבל בילדותו מאלימות פיזית, נפשית ומינית מצד בעלה של אימו, התאמן בנעוריו באובססיביות כלשונו באגרוף תאילנדי, שירת כצלף בתפקיד עתיר סיכונים ביחידה מובחרת, ולאחר שנים סבל משתי פציעות שהובילו אותו היישר אל הבקבוק. או יותר נכון, עד לתחתית הבקבוק. היום, כשהוא גמול (גם אם "תמיד אהיה אלכוהוליסט") ומשתתף בקבוצת אלכוהוליסטים אנונימיים במודיעין, הוא מבקש לספר את סיפורו בעיקר כדי להראות שיש דרך החוצה גם מהתחתית.
הוא בן 47, נשוי ואב לשלושה שעוסק בצילום. "גדלתי בקרית ים עם אימא שלי ובעלה, בית מאוד לא סימפטי. התעללות גופנית, נפשית ומינית מאוד קשה. בגיל 9 אבא שלי נגע באח שלי וגילה שהכתף שלו שבורה. הוא הפשיט אותנו וראה את כל סימני המכות שקיבלנו יום לפני, והגיש תלונה במשטרה והצליח להוציא אותנו משם".
מספר שנים לאחר מכן מגלה מ' את ה"התמכרות הראשונה" שלו, כדבריו. "אני הייתי יצור מאוד-מאוד מפוחד. פחדתי מהחברה ובזמנו לא היו ממש פסיכולוגים לילדים. אבא שלי חשב שיהיה מאוד חכם לרשום אותי לחוג אגרוף תאילנדי. הייתי שם מרגע שסיימתי את הלימודים ועד הלילה. קבור בתוך הדבר הזה, עד גיל 18. זה היה אובססיבי לחלוטין. למשל, לא עניינו אותי התחרויות, אפילו שהייתי מכסח באימונים את מי שהפך לאלוף הארץ. עניין אותי רק הגנה עצמית, רק שלא אהיה שוב חסר אונים. בפנים הייתי עדיין אותו ילד מפוחד וחסר הגנה. פחדתי מהעולם ופחדתי שהעולם יגלה שאני פחדן".
בגיל 18 הוא אמור להתגייס לגרעין נח"ל, אולם בסופו של דבר מגיע לשרת כצלף ביחידה מובחרת ומסווגת. "הייתי הרבה בלבנון ובעוד כל מיני מקומות נחמדים שאסור לדבר עליהם…", הוא מספר. לאחר השירות הוא הופך לצלם אופנה ואירועים, סצנה הידועה כמשופעת דווקא בסמים למיניהם. "ב-2009 הייתה לי פציעת עבודה ראשונה, אחרי שנפלתי מסולם בגובה שתיים וחצי קומות. שברתי את הגולגולת ושכבתי הרבה חודשים בבית החולים. ב-2016 הייתה לי תאונה נוספת, שברתי את הקרסול ב-12 מקומות, וזה קרה בצילומי קליפ שבמהלכם הייתי שתוי במשך כל הסוף שבוע. הייתי מושבת שלושה חודשים והבנתי שקריירת הצילום שלי נגמרה".
מתי אתה מתחיל לשתות?
"האלכוהול היה שם תמיד, בקטנה. האהבה לאלכוהול תמיד הייתה ובסופי השבוע בצבא הייתי משתכר למוות, ולבד. זה היה ללכת למסיבה ולשתות שם, אבל זה לא הספיק אז עשיתי אפטר פארטי בבית. כששתיתי אז שתיתי הרבה מאוד, אבל לא שתיתי באופן קבוע. אחרי הצבא הייתי שותה בעיקר באירועים, בכמות מופרזת, אבל אף פעם לא החזקתי אלכוהול בבית. צלמי האופנה באותן שנים היו עמוק-עמוק בסמים קשים, וזה היה נראה כל כך לא מפתה לראות אותם גמורים כל ערב, וזה מה שהציל אותי מלהיכנס לסצנה הזאת".
מתי הדברים מתחילים להידרדר?
"כששברתי את הקרסול זה התחיל להידרדר מאוד. ישבתי בבית שלושה חודשים, עם המון רחמים עצמיים, כשאני כבר נשוי ואב לילדים. שתיתי בכמויות שלא ראית בחיים. הכי מצחיק זה שמי שנתן לי את האישור לשתות הוא רופא. אשתי התקשרה איזה לילה למוקד, סיפרה שאני על משככי כאבים חזקים ובכל זאת לא מצליח לישון, והרופא ענה לה 'תמזגי לו כוסית והוא יירדם'. הכוסית הזאת הפכה למשהו קבוע".
איך נראות שנות ההתמכרות עד לגמילה?
"שלושה חודשים אחר כך כבר החלמתי וקמתי, אבל הייתי כבר אלכוהוליסט. הייתי שותה בסתר כל הזמן, אבל הייתי אלכוהוליסט מתפקד. שותה בעבודה ויותר בערב. הגולל נסגר ממש בינואר 2018, כשגילו שיש לי אפליפסיה ולקחו לי את רישיון הנהיגה. נתנו לי אז תרופה, שכבר יצאה מסל התרופות תודה לאל, שאין לה תופעות לוואי חוץ מזה ש-25% מהמטופלים בה לוקים בדיכאון וחלק גם מפתחים נטיות אובדניות. אני הייתי חלק מהם. לקיתי ישר בדיכאון מאוד-מאוד קשה ונכנסתי לגמרי לאלכוהוליזם. לא תפקדתי לחלוטין במשך שנתיים, שלושה ניסיונות אובדניים, הבטחות לאשתי ולעצמי שאפסיק לשתות".
איך משפחה שורדת דבר כזה בלי להתפרק?
"לא שורדת, הכל קורס. הכל סביב האלכוהול. בשלב מסוים היא אמרה לי שאם לא אפסיק לשתות אז היא תתגרש ממני. אמרתי לה 'יאללה, בואי נתגרש ואתחתן עם הבקבוק'. אתה מגיע לסף ייאוש אחרי שניסית הכל ולא הצלחת להיגמל. מה לא ניסיתי, רק השתגעתי מהתרופות הפסיכיאטריות. ב-2019 היה הניסיון האובדני האחרון, שאחריו אושפזתי בבית חולים. בא לשם הפסיכיאטר ושאל אם אני מוכן להתאשפז בבית משוגעים והסכמתי. זה הציל אותי".
למה?
"כי זה סגר אותי בבית החולים הפסיכיאטרי ולא יכולתי ללכת לקנות אלכוהול. התחננתי בפני הפסיכיאטר שלא ישחרר אותי, כי אלך לקנות שתיה. הוא סידר שברגע שאשתחרר אחי ילווה אותי למשך חודש, וגם ייקח אותי לפגישות של אלכוהוליסטים אנונימיים. וזה הנס שלי. משם התחילה ההחלמה. למדתי לחיות מחדש".
מה מיוחד בתהליך שלהם?
"אתה צריך את הדבר הזה שנקרא 'הזדהות'. רק אלכוהוליסט יבין מה עובר לאלכוהוליסט אחר בראש. ברגע שיש לך הזדהות אתה מאמין שאפשר להיגמל. אתה רואה אחרים שהפסיקו ואת הדרך שעשו, דרך 12 הצעדים. יש לך 'ספונסר' שמלווה אותך בתהליך ההחלמה, כמו פסיכולוג 24/7, שזה מה שאלכוהוליסט חייב כדי שלא ליפול שוב".
איך נראה השלב של בקשת הסליחה מכל מי שפגעת בו?
"כל המשפחה, כל מי שפגעת בו, כל מי שאתה חייב לו כסף. זה קשה. זה בעצם מנקה את כל הרעלים שיש לך מבחינה נפשית. ברגע שאתה סולח, ובצעד הבא הולך ומבקש סליחה, אתה יוצא לחיים חדשים בלי משקעים. עמדתי גם מול שתי הבנות הגדולות שלי. הדבר הראשון הוא לשמוע מהן מה שעבר עליהן, ולקבל על זה אחריות. הן ישבו וסיפרו, שפכו את כל מה שקרה. הן סיפרו על ערב אחד שיצאתי מהבית והן שאלו לאן אני הולך ועניתי 'לא יודע'. כשהן שאלו מתי אחזור עניתי 'לא חוזר'. הן ראו גם את ניסיון ההתאבדות השלישי, בו ראו את אבא אחרי שפתח את הוורידים, ראו אותי באמבולנס אחרי זריקת הרגעה, חשבו שאני מת".
איך היחסים איתן היום? ואם אשתך?
"היום היחסים מדהימים. אפשר להגיד שיש פיצוי על הכל. היחסים היום אחרים לגמרי ממה שהיו קודם. אשתי היא עובדת סוציאלית, מטפלת באנשים, ואולי זאת אחת הסיבות שהיא הצליחה לשרוד איתי. הדברים לאט-לאט השתנו. הדבר הכי קשה הוא ליצור אמון שוב, אבל זה עניין של זמן, כשרואים שעובר הזמן ואתה משנה את עצמך. אני לא יכול היום להגיד שאני לא אלכוהוליסט, ברגע שאגע באלכוהול אחזור לשתות, אבל בשביל זה אני נשאר בתוכנית, כדי לשמור על זה. אני כן בטוח שזה מה שאני רוצה בחיים, ולא רוצה אי-פעם ליפול שוב".
