יכול להיות שיש לנו בינגו. 27 שנה אחרי שנוסדה, 20 שנה אחרי שהתאחדה עם מכבים-רעות, מודיעין קרובה לסמן ניצחון ספורטיבי. הסיפור הוא יואב ויטלם, אבל אפשר לספר אותו גם הפוך. ילד שגדל כאן, מקצות הבהונות לכל אורך 1.83 מטר, שכל חייו שיחק כאן, שהחינוך שלו מעירוני א', שהכדורסל שלו מעוצמה מודיעין, שהוביל את התיכון המקומי בליגת העל לתיכונים, שהוביל קבוצת נוער מקומית בליגת העל לנוער, שהוביל קבוצת בוגרים מקומית בליגה א', שהכל שלו, צועק מכאן שהכל שלנו, פה, במודיעין. רק להרים את העיניים ולראות את הקסם מתרגש. כי לאוניברסלי יש ארץ אחת, והיא יפה וטובה, אבל הפרטני דואג שעל כל גבעה ירוקה יולחן שיר, ועל כל שחקן כדורסל מוכשר תיכתב כתבה.
יוני ניר קופץ לראש, אבל הוא בדיוק הדוגמה להבדל. יוניר עשה פה הכל, אבל רק כמעט. כדי להגיע לליגת העל הוא היה צריך להגיע למכבי תל אביב, הרבה לפני שמישהו פה הספיק ליהנות מהפירות. ויטלם מוכיח שכבר לא צריך לרעות בשדות זרים. יש כאן את כל מה שצריך. הנה, הוא הגיע לליגת העל, אבל האם הוא ישחק בה?
"עד גיל 16 משך אותי גם שירות קרבי. ברגע שנחשפתי לעולם הכדורסל דרך הנבחרות הלאומיות והבוגרים, הבנתי כמה הכדורסל זה אני. חלק בלתי נפרד ממני. החלטתי אול אין, זה המקצוע שלי. אני רוצה להיות שחקן כדורסל. תמיד רציתי".
מודל לחיקוי?
"טי ג'יי שורטס".
אף אחד לא מכיר את שורטס. תן לי שם אחר.
"מי שמכיר כדורסל מכיר את שורטס, אבל אתה יכול לרשום גם כריס פול".
"הובלנו וחטפנו"
הפועל באר שבע-דימונה מליגת העל החתימה את ויטלם, כי היא חושבת קדימה. התוכנית לפיתוח שחקנים צעירים מסקרנת, כי היא מעניקה לשחקנים נבחרים בראשית דרכם את המעטפת המקצועית של קבוצת ליגת העל, שלא במחיר של דקות משחק. במקום להתאמן ולהמתין להזדמנות שמאמנים מפחדים לספק ברמות הללו, לרוב בצדק, הם משחקים במדי מכבי דימונה וצוברים ניסיון יקר בליגה הארצית, בדרך לקפיצת המדרגה המתבקשת.
אחרי אליפות אירופה לנוער כבר ברור שהפועל באר שבע עשתה עסקה טובה. היו שהרימו גבה. בכל זאת, לא מדובר בשחקן ממכבי ולא בשחקן מהפועל. מדובר בשחקן מעוצמה מודיעין הצנועה, מהעיר מודיעין, שידועה בעיקר בספורט העממי שלה. אבל ויטלם כבר רשם 21.4 נקודות למשחק, 7.2 ריבאונדים, 5.1 אסיסטים ו-2.2 חטיפות בליגת העל לנוער, וסטטיסטיקה דומה גם בליגה א' בוגרים. אז הוא הגיע לאליפות אירופה לנוער בתור אלמוני, לפחות כשמדובר בקהל הרחב, ויצא ממנה כשהשם שלו לבטח רשום בפנקסים של שניים-שלושה סקאוטרים אירופיים חדי עין. התעלות ברבע האחרון במשחק חצי גמר משחקי הדירוג (5 עד 8) מול יוון, כולל 3 מ-4 לשתיים בדרך לעשר נקודות ומדד פלוס מינוס 15 ב-26 דקות על הפרקט, עשו שירות מצוין.
"ידעתי שאני חלק מהסגל הסופי רק יום לפני הטיסה לסרביה. שיא ההתרגשות. התחושה הייתה שאני אעשה את זה, אבל שום דבר לא בטוח. ברגע שהבנתי שאני בפנים, זה התפרץ. התקשרתי לאימא ואבא. תחושה של הגשמת חלום. הגעתי ליעד שהצבתי לעצמי לפני שנתיים, להיות חלק מנבחרת הנוער באליפות אירופה".
איך אתה מסכם את החוויה?
"זאת הייתה אליפות מאתגרת, אינטנסיבית, אבל קצרה. שבעה משחקים בתשעה ימים, משחק בשש בערב ועוד משחק למחרת בשתיים בצהריים. אין זמן לחשוב, לשקוע במה היה או במה יהיה. דרוש הרבה ריכוז, להתמקד ברגע, במה עכשיו. צריך כוח מנטלי, להיות חזק בראש. מעבר להצלחה המקצועית שהייתה לנו, היה גם מאד כיף. אתה נמצא עם חבר'ה שהפכו אחרי חודשים של אימונים לחברים, מתמודדים בטופ של אירופה, מייצגים את המדינה. חוויה מדהימה".
קיבלת תיאבון?
"ברור. המטרות הבאות הן להפוך לשחקן לגיטימי בליגת העל, הנבחרת הבוגרת, לצאת לאירופה ולהגיע הכי רחוק שרק אפשר".
מכבי דימונה?
"המטרות של הקבוצה הן להתבסס במרכז, לא להסתבך בקרבות תחתית ולתת לצעירים לצמוח. יש לנו קבוצה טובה, עם הרבה ניסיון ופוטנציאל, עם גיא אלוש שהיה שחקן ליגת העל ואנדרי קולי, מתאזרח מצוין מהלאומית, ורון ציפר, שחקן הנבחרת עד גיל 20. מעצמי אני מצפה להשתלט על עמדת הרכז הראשון, להוביל, ולעשות עונה טובה, לפחות כמו זאת שהייתה לי בעוצמה מודיעין".
אכן, הייתה לו עונה טובה בעוצמה, בלשון המעטה. העונה הזאת הביאה אותו לאליפות אירופה וסידרה לו חוזה בליגת העל. הגיע הזמן להכיר: יואב ויטלם, בן 18, 1.83, רכז. נמוך מהממוצע בליגת העל, אבל שורטס 1.75 ואלוף אירופה. התלבט פעם בין כדורסל לכדורגל, ובעולם מקביל הוא בטח שיחק במונדיאליטו. זריז, יד רכה, צעד ראשון מהיר, מבין כדורסל ולא מוותר בהגנה ("הלחץ והאינטנסיביות זה חלק מהמשחק שלי"). בצה"ל כבר הדביקו לו ספורטאי מצטיין. סיכום ממצה. מקום שישי באירופה לנוער, ובהפועל באר שבע בונים עליו. סייע לתיכון עירוני א' לשמור על מקומו בליגת העל לתיכונים, ולעוצמה מודיעין לרשום קמפיין מעורר השראה בליגת העל לנוער. לבוגרים הוא עלה כבר בגיל 16, כמו בסיפורים של המוכשרים כשדים. רגיל לבוא קטן ולצאת גדול. סיפור סינדרלה. לא מפחד להילחם כדי להוכיח, וזה אולי כל הסיפור. הוא אוכל אתגרים אחרי אימון כושר כאילו חטיף חלבון, צנוע, מכוון מטרה. אבל בין חלומות שהגשים מסתתרים גם כאלו שלא. הוא אמנם ישחק בעונה הבאה בליגה הארצית, אבל עוצמה מודיעין, לעומת זאת, תשחק רק בליגה א'.
"היינו קרובים לעשות את זה. הפסדנו את המקום במבחנים בגלל סל בשנייה האחרונה. זאת תחושה חמוצה. הובלנו, הרגשנו שזה מגיע וחטפנו. זה גמר את החלום, אבל אין מה לעשות, זה הספורט. זה היופי בספורט, לפעמים הוא אכזרי ולפעמים הוא מדהים. צוברים ניסיון, מתמודדים וממשיכים הלאה".
מעוצמה מודיעין לנבחרת ישראל. עוד יחשבו שזה אפשרי.
"זה באמת לא משהו שקורה כל יום, אבל הנה, זה יכול לקרות. באתי ממועדון קטן, לא עשיתי נבחרת לפני והוכחתי את עצמי תוך כדי. עוצמה מודיעין גדלה והתפתחה. החשיפה האמיתית הגיעה בי"ב, הייתי משמעותי בליגת העל לנוער והתחילו לשים לב. הגיעו להסתכל, לא סיפרו לי כדי לא לתת לזה להשפיע. זימנו אותי לאימון אחד ואז לעוד אחד, ומשם זה התגלגל לסרביה".
מה התרומה של עוצמה מודיעין לקריירה שלך?
"עצומה. מגיל שש אני משחק במועדון הזה, כולל בבית הספר לכדורסל. האמונה של הצוות בי והדרך שהתוו לי, ההחלטה לשלב אותי בבוגרים כבר בגיל 16, הם עשו בשבילי המון. זה מועדון שיודע לטפח, שנותן, משקיע בנוער. בסוף זה יתבטא גם בבוגרים. אני מאמין שהמועדון הזה יהיה מהגדולים בארץ".
ועכשיו אתה עוזב את הקן.
"זאת לא הייתה החלטה פשוטה. התייעצתי הרבה עם המאמן שלי, איתי מידן, שתמך בי. עוצמה הייתה הבית שלי מגיל שש, מועדון שנתן לי כלים מדהימים, מקצועיים ולא רק. התעצבתי פה כבן אדם. יש להם חלק גדול במי שאני ובמקום שאני נמצא בו היום".
