קבוצת הבוגרות הארצית אייפרו של המאמן אורי צין במועדון כדורסל עוצמה מודיעין סיימה את העונה במקום הרביעי בליגה. לדברי המאמן, מדובר בהישג לא רע בכלל עבור קבוצה שמורכבת ברובה משחקניות נערות בתוספת שתי בוגרות, שהן גם מאמנות במועדון.
המשחק האחרון לעונה הפגיש את הקבוצה הממוקמת במקום השלישי עם זו שבמקום הרביעי. למשחק לא הייתה השפעה על הטבלה, אבל היה בו עניין בשל היריבות בין שתי הקבוצות, כאשר במשך שלוש השנים האחרונות לא הצליחו עוצמה לנצח את רחובות. במהלך המשחק השכילה קסם פיין, שחקנית עוצמה מודיעין המסיימת בימים אלה את כיתה י"ב, לעצור שחקנית מרכזית של רחובות על שלוש נקודות בלבד, אחרי שבמשחק הקודם אותה השחקנית ממש קלעה לא פחות מ-30 נקודות. המשחק נפתח במאמץ הגנתי מצוין ובשטף התקפי נהדר מצד השחקניות של אורי צין, כאשר הרבע הראשון הסתיים בתוצאה 29-14 לטובת עוצמה מודיעין, וזאת למרות שלדברי המאמן זו הייתה אחת הפתיחות הכי פחות טובות של הקבוצה בעונה הנוכחית.
יובל קצב וירדנה שוורץ הובילו את השטף ההתקפי, המאמץ ההגנתי היה של קסם פיין ונויה נבון. ברבע השני השתלבו גם השחקניות ברוריה הדר, מנהלת מחלקת הנערות ומאמנת קבוצת נערות ב' על דרום אייפרו, ועדי וייספלד שגדלה במועדון מגיל צעיר וכעת גם משחקת בקבוצת הבוגרות וגם מאמנת את קבוצת קטסל א' בנות מרכז אייפרו במועדון. הדר וויספלד עשו עבודה מצוינת על הגבוהה של רחובות, והמחצית הסתיימה בתוצאה 49-32 לטובת עוצמה מודיעין. בסוף הרבע השלישי הרחובותיות ביקשו לבצע ניסיון קאמבק קטנטן, אבל הוא נעצר בזמן, הרבה לפני שתפח למימדים מדאיגים, לא מעט בזכות עצירות וסלים חשובים של ירדנה שוורץ ויובל קצב, והגנה בלתי מתפשרת של שירן בן אריה. המשחק הסתיים בתוצאה 68-50. אחרי שלוש שנות הפסדים הגיעה הגאולה. עונה שהפכה להצלחה, ולו רק בגלל הניצחון הזה, שאפשר והשלכותיו יהדהדו גם ל-2024.
המשחק האחרון לעונה של שחקני קבוצת הבוגרים "ניצת הדובדבן", של המאמן איתי מידן ועוזר המאמן אורי צין, התקיים מול אולם מלא. כל שחקניות ושחקני 29 קבוצות הליגה במועדון התייצבו באולם הביתי עם הקריאה, והאווירה באולם הזכירה את המרדי גרא בניו אורלינס. בהגרלה שנערכה זה מכבר עלה שהקבוצה הממוקמת במקום השני תשחק מול זו שבמקום השלישי, במשחק האחרון לעונה. כך, המשחק בין השתיים היה למעשה המשחק הקובע את זהות העולה למבחנים לליגה הארצית. עוצמה מודיעין הגיעו בידיעה, בעיקר לנוכח העובדה שהם הפסידו במשחק הראשון מול אילות בהפרש של 5 נקודות, שהם צריכים לנצח בהפרש של 6 נקודות אם חשקה נפשם בהזדמנות נוספת להגיע לליגה הארצית מהדלת האחורית. כל תוצאה שהיא פחות מ-6 נקודות הפרש קובעת את מקומה של אילות בשלב הבא. המחצית הראשונה הייתה צמודה ומתוחה, כיאה למעמד, והרבע הראשון הסתיים ב-23:25 למודיעין. ההפרש הזעום נשמר גם הירידה למחצית, והרבע השלישי היה כולו של עוצמה. הקהל דחף, ובחסות הדרבוקות שחקניו של מידן רקדו בקצב ההורה כדי לעשות 54:63 מספק. תשע הפרש, אפילו יותר ממה שצריך. כמעט מעל ומעבר, אבל רק כמעט, כי משחק כזה לא יכול להיגמר כבר ברבע השלישי.
אילות לא התכוונו להניף דגל לבן, הכרטיס למבחנים קרא להם כמו שהוא קרא ליריבתם. באילות איפסו כוונות, בעוצמה העלו אינטנסיביות, והכל התנקז לדקה האחרונה. עונה שלמה לתוך שישים שניות. האורחת קברה שלשה כדי להוריד את הפער לשלוש, גיא מאיו ענה בשלשה מנגד כדי להחזיר את היתרון לשש האידיאלי. פסק זמן. אנשים עצרו את נשימתם, כדור הארץ הפסיק להסתובב. עוצמה עשו עצירה והשיגו את הכדור בחזרה. עשר שניות לסיום. רעם עמד באוויר, הר געש שמחכה להתפרץ, אבל באילות ניצלו שאננות של מאית שנייה כדי לזרוק משומקום כדור שנפל בדיוק בכל מקום. עם הלוח, דרך הטבעת, לתוך הלב, כדי לנפץ את שלנו לרסיסים. באזר. סוף. משש על האולימפוס לשלוש במדבר, בשנייה ולוח. חלום רע ששחקנים ימשיכו לקום בגללו כל הקיץ. אבל זה הקסם של הספורט, הבלתי צפוי. אז הבוגרים "ניצת הדובדבן" של עוצמה מודיעין אמנם נצחו את המשחק בשלוש נקודות, אבל הפסידו את העלייה. הקבוצה סיימה שלישית בלבד, מאחורי דימונה וחבל אילות. בשנה הבאה היא תנסה לעשות לסיים את העבודה, אבל אז תצטרף אליה השכנה מעבר לכביש, שחוזרת מהארצית כדי לעשות בדיוק את אותו הדבר.
אורי צין, עוזר המאמן: "זה היה סוף טראגי לעונה מוצלחת מאד, שעלתה על כל הציפיות שהיו לנו בתחילת השנה. עיקר ההצלחה שלנו הוא השילוב של שחקני בית ושחקני נוער, בסגל שהתבסס ברובו על שחקנים מקומיים, וכמובן, היכולת להיות תחרותיים עד לרגע האחרון. זה הכדורסל וזה הספורט. פעם מפסידים ופעם מנצחים".
גם קבוצת נערים א', בהדרכת המנהל המקצועי אשר חגי, והמאמן הבכיר איתי מידן, סגרה השבוע עוד עונה. הקבוצה, שמורכבת ברובה משחקנים בכיתה י', שיחקה בליגת נערים ארצית מרכז. זו העונה הראשונה מאז ירדה הקבוצה ליגה, והמטרה לכל אורך העונה הייתה לשוב למקום הטבעי שלה – הליגה הלאומית. ביום רביעי התקיים משחק בית מול מכבי שהם, קבוצה הממוקמת באמצע-תחתית הטבלה, אותה שוהם שעוצמה מודיעין ניצחו בחוץ בהפרש של כארבעים נקודות. את המשחק היה לקבוצה המקומית מאד חשוב לנצח, מכיוון שניצחון היה מסדר לה מרווח ביטחון מהמקום השני ומבטיח לה כמעט סופית את האליפות המיוחלת. עוצמה פתחה בסערה, שחקניה נראו כאילו שכחו אותם בלילה בתוך מטען טורבו. ככל שהלכו עמוק יותר לספסל, עוצמה מודיעין הגדילו את ההפרש ועד המחצית הוא כבר עמד על עשרים. בחצי השני החבר'ה של אשר ואיתי לחצו על הדוושה, כמו עד אז היו בכלל על קרוז קונטרול. הקבוצה הובילה בשלושים נקודות וריח האליפות נישא באוויר, כאשר איש המשק רץ להביא מספריים. המשחק הסתיים ב-58:98, הרשתות לא החזיקו זמן רב לאחר מכן. אוהד בר מזל לקח חתיכה למזכרת, ויום אחד הוא ימכור אותה באי.ביי.
דבר המאמן, איתי מידן: "הקבוצה הזאת היא קבוצה מיוחדת. יצא לי לעבוד אתם גם בעונה שעברה, היה לנו חשוב מאוד לייצר להם המשכיות ולהשקיע בהם, ולסמן אותם בתור הדור הבא של הכדורסל במודיעין. זה שנתון מאד מיוחד ומוכשר. אני מאוד שמח שעמדנו במטרות. מי ייתן וזו תהיה רק ההתחלה של קטיפת תארים עבור השחקנים, שהם קודם כל אנשים טובים, שאוהבים זה את זה, רעבים לכדורסל ויש להם עוד הרבה מאוד לאן להתקדם".
דבר המנהל המקצועי, אשר חגי: "בפתיחת העונה הצבנו לעצמנו מטרה, והשגנו אותה בצורה חלקה. בנוסף על שליטה מוחלטת בליגה הצבנו לנו יעדים של קידום השחקנים, שחלקם הגדול אמור לשחק בעונה הבאה בליגת העל לתיכונים ובקבוצת נוער-על של המועדון. איתי מידן ואני עובדים בשיתוף פעולה מלא, והתוצאה מדברת בעד עצמה".
